אמרי משה קעא

הרשב"א הנ"ל. דשם פוטר בכל ענין ומשום דהוי רודף. ולכן בין כשהדליק הגדיש ואחר כך נשרף העבד ובין כשהצית בגופו של עבד ואח"כ נשרף הגדיש פטור. כיון דיש עליו דין מיתה משום רודף בכל ענין משום מעשה ההדלקה לחוד. וע"כ אי אפשר לחייב ממון על מעשה זו. ואף להרשב"א דפליג וס"ל דלר"ל דס"ל משום ממונו כשהצית בגופו של עבד חייב אם דולק הגדיש אח"כ. ומשום דקלבד"מ אין מסלק המעשה לגמרי וע"כ יש לחייבו על הגדיש משום ממונו. היינו דוקא באש שאפשר להציל יש לחייב משום ממונו. אבל בחץ במקום דהוי רודף ודאי פטור לכ"ע. דאי אפשר לחייב משום ממונו דאחר כך הוא אנוס וכנ"ל

יח) וניחא לפי זה דלא קשה להתוס' הנ"ל [דס"ל דגם כשהחיוב מיתה קודם אין פוטר] קושית הרשב"א דאיך הוי ניחא לר"י דס"ל משום חציו ומיירי שהדליק הגדיש ואחר כך נשרף העבד. דאיך פוטר הא חיוב הממון הוא קודם. ומה שתירץ הרשב"א דהוי רודף בהדלקתו. לא יעלה ארוכה להתוס' הנ"ל דאכתי יקשה דחיוב המיתה קדים בשבולת הראשון ובמה שדולק אח"כ ממילא לא הוי רודף כנ"ל. ומ"ט פטור על כל הגדיש, דהרי התוס' ס"ל דגם כשהחיוב מיתה קודם אין פוטר. וא"ל דאיירי שהולך ודולק כל הגדיש. דממ"נ קשה אי מהשבולת הראשון הי' נשרף העבד א"כ תו בשבולת האחרים אין עליו דין רודף כיון שבל"ז הי' נשרף. ואי דבשבולת הראשון לא הי' נשרף אם כן ליחייב ממון על הראשון. וגם בל"ז הדוחק מבואר לאוקמי שהולך ודולק כל שבולת ושבולת. ועל מה שדולק מעצמו באמת חייב. ואם כן קשה טובא על התוס'. אבל לפי הנתבאר ניחא. דגם התוס' מודים דבהי' רודף על תחילת הדלקה תו אי אפשר לחייבו גם על מה שדולק אחר כך. ולא כתבו דגם בחיוב מיתה קודם אין פוטר רק שם בקלוטה לר"ע דעל זריקת הגנבה לחוד עדיין אין מתחייב מיתה והזריקה הוא רק עשיית העבירה וכמשנ"ל

יט) והנה במש"ל (אות ק') לפרש דמה שהקשה הרשב"א לר"ל דאיירי בהצית בגופו של עבד דאכתי קדים החיוב מיתה. וכתבנו דהיינו דלר"ל יש לחייבו משום ממונו אם יכול לכבות אח"כ וכמו בכלו לו חציו. הנה לפ"ז דחוק קצת דא"כ למה הוצרך הרשב"א לדחוקי ולתרץ דאיירי שנשרף הגדיש בשוה עם העבד. הו"ל לאוקמי' אף שנשרף הגדיש אחר שריפת העבד. אך איירי שאין יכול לכבות ולהציל דליכא לחייבו משום ממונו. ואשר על כן נלע"ד דלהרשב"א דס"ל דקלבד"מ אין מסלק המעשה ממה שיהי' כאילו עשה אחר. וע"כ אם הי' קלבד"מ בתחילת הדלקתו חייב על מה שדולק אח"כ משום ממונו אף בשאין יכול לכבות. וכמו בכל אש שחייב אף שאח"כ אנוס ואין יכול להציל חייב על תחילת הדלקה. כן אף שהי' קלבד"מ בדליקתו כיון קלבד"מ אין מסלק המעשה והרשעה ממנו. ורק דהוא פטור שאין לחייבו בממון ברגע זו שנתחייב מיתה. אבל אם יש לחייבו על מה שנצמח ממעשה זו חיובי ממון לאחר זה בשעה שליכא עליו ח"מ אז שפיר יש לחייבו. דחשבינן מעשיו שעשה בשעה שקלבד"מ לפשיעה ולא כאנוס. ועדיף מכלו לי' חציו דא"א לחייבו משום ממונו רק בשיכול לגודרה. אבל בשאין יכול להציל פטור. דהתם שפיר כיון דהי' אנוס בתחילת הדלקתו שהי' גדר מפסיק וע"כ אם יכול להציל אח"כ חייב משום ממונו דאונס גם כן אין מסלק המעשה לגמרי. ורק דא"א לחייבו ממון או עונש מיתה במעשה שעשה באונס. אבל אם יכול לתקן שלא יזיק חייב. אבל בשאין יכול לגדור אח"כ פטור משום דאנוס. אבל קלבד"מ חשבינן מעשה שלו לפשיעה וע"כ חייב אף שאין יכול אח"כ להציל. ולפי זה שפיר ניחא מש"כ הרשב"א להקשות לר"ל דס"ל משום ממונו ליתחייב על מה שדולק הגדיש אחר כך אף באין יכול להציל, ודוקא לר"י דס"ל לס"ד משום חציו לחוד ולא משום ממונו. וא"א לחייבו רק על תחילת הדלקתו. אבל מה שדולק אחר כך ממילא לא הוי מזיק כלל. וע"כ כשהי' קלבד"מ פטור במה שדולק אח"כ. ולהכי לר"י ניחא במדליק הגדיש דפטור כיון דהוי רודף בתחילת דליקתו תו א"א לחייבו על כל הגדיש. אף כשיכול אחר כך לכבות ולהציל. אבל לר"ל דס"ל משום ממונו הקשה הרשב"א שפיר דכשהצית בגופו של עבד יתחייב על מה שדולק אח"כ הגדיש אף שאין יכול לכבות ולהציל, אבל יש לחייבו על תחילת הדלקתו דחשיב כפושע אף בקלבד"מ. וכיון דלמ"ד משום ממונו חשיב גם אח"כ למזיק. וכ"ז שהאש דולק יש עליו חיוב משום ממונו. ושפיר יש לחייבו גם בשקלבד"מ דעכ"פ חשיב כעשה האש ומיקרי בעלים על האש. ע"כ יש לחייבו על שדולק אחר כך אף שאח"כ אנוס. כמו בכל אש שחייב כשאין יכול להציל אח"כ. אבל לר"י להס"ד דלא ס"ל משום ממונו. ואין לחייבו במה שמזיק אח"כ ממילא ע"י מעשה הדלקתו. דלא מיקרי מזיק שלו כלל. וגם ביכול להציל ולכבות פטור. ועיקר החיוב הוא רק על מעשה הדלקתו. וכמש"כ הנ"י דלמ"ד משום חציו חשבינן כאילו נעשה כל הנזק תיכף בזריקתו. וגם כשמת תיכף אף שעדיין לא הגיע החץ או האש להזיק חייבין היורשין ע"ש. ולהכי לר"י מתרץ הרשב"א שפיר דכיון דהוי רודף בתחילת הדלקתו הגדיש פטור על מה שדולק. כיון שגם חיוב הממון מכל הגדיש הוא נעשה תיכף בתחילת הדלקתו. ועל מה שדולק אחר כך אין לחייבו דאינו כמזיק שלו להס"ד דל"ל משום ממונו

כ) ואולם לפ"ז קשה טובא על הרשב"א מהמשנה דמדליק הגדיש דפטור. דהא לפי מה דקי"ל דאשו חייב משום ממונו גם כן וא"כ אם הדליק רק שבולת הראשון ואחר כך דולק הגדיש מאליו יתחייב על כל הגדיש משום ממונו. ותירוץ הירושלמי דחייב על כל שבולת. לא שייך רק באופן שהולך ודולק כל שבולת אבל בדולק מאליו לא שייך דחייב על כל שבולת מיתה וכמו שכתבתי (באות י"ג) ובמתניתן משמע דפטור בכל ענין]. ולעיל כתבנו דפטור להרשב"א באופן שאין יכול להציל אחר כך. אבל לפמ"ש כעת דגם בשאין יכול להציל אח"כ חייב משום ממונו קשה טובא. אם לא דנדחק דאיירי רק באופן שהולך ודולק דאז פטור מטעם הירושלמי דעל כל שבולת חייב מיתה. ואולם לתלמידי הרשב"א ניחא בפשיטות וכמש"ל באות י"ד

כא) ועוד נפ"מ לדינא בחופר בור ברה"ר בשבת אם חייב בנזקי הבור. דאם נימא דקושית הירושלמי במדליק הגדיש בשבת דפטור שהקשה דעל שבולת הראשון יתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין. היינו באם אין מדליק רק שבולת הראשון ואחר כך דולק מאליו. וגם בזה הקשה דיתחייב על מה שדולק אח"כ מאליו בתשלומין והיינו משום ממונו ומשום דקלבד"מ אין מסלק המעשה לגמרי וכמש"נ בשיטת הרשב"א]. וגם באופן זה תירץ הירושלמי דעל כל שבולת חייב מיתה. אם כן לפי זה בחופר בור בשבת דל"ש תירוץ הירושלמי ודאי חייב