אמרי משה טז

דבנפסק החיבור נתבטל ההשקה וזה מוכח ממ"ש בתחלה דמקוה של מ"ס אם נפלו עליו הרבה שאובין לא נפסל וכתב וטעמא דמילתא משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור, והיינו דמקוה אין מתבטל בכל מימות שבעולם, ומדהוצרך הראב"ד להך ילפותא ע"כ דס"ל דהשקת שאובין שהופסק אחר כך פסיל, דלהרא"ש שכתב דהשקת שאובין הוי מטעם זריעה וכמו דהשקה מסלק הטומאה ממים טמאים כן מסלק הפסול דשאיבה ומה"ט גם כשנפסק החיבור כשר דכבר נסתלק מהם הפסול ע"י ההשקה וכמו בטומא' דנשארים בטהרתם אף לאחר שנפסק החיבור, וא"כ פשיטא דלא מבטלים חת הכשרים, דהרי גם הפסולים נעשו כשרים, אף שיופסקו לגמרי מהכשרים, וא"כ כשהם ביחד ומעורבים עם הכשרים ודאי דכשרים, ולמה צריך הראב"ד להילפותא דמקוה מים יהי' טהור, וא"צ דנהי דכשנתרבו הפסולים על הכשרים לא בפעם אחת ל"צ להילפותא ומשום דגם הפסולים נטהרו ע"י השקה, והא דהוצרך להילפותא, היינו כשנתרבו השאובין בפעם אחת יותר מהכשרים, דבזה י"ל דהפסולים מבטלים את הכשרים וממילא לא נטהרו הפסולים מעולם, וע"ז הוצרך להילפותא דמקוה מים יהיה טהור דמקוה אין מתבטל, וממילא גם הפסולים טהורים, אבל לפ"ז קשה הראי' שהביא הראב"ד מהמשנה דממלא בכתף ונותן בתוכו עד שיחזרו המים למראיתם, והרי משם אין מוכח רק היכא דנתרבו הפסולים במעט מעט ולא בפעם אחת, ובכה"ג פשיטא דכשר ואין הפסולים מבטלים הכשרים דהרי גם הפסולים נטהרו ונסתלק מהם הפסול טרם שנתרבו, ונעשו הפסולים ג"כ כהכשרים וא"כ גם אח"כ כשנתרבו ל"ש שיבטלו את הכשרים כיון דגם הפסולים נעשו כשרים ע"י ההשקה, וא"כ אין מזה ראי' להיכא דנתרבו הפסולים בפעם אחת די"ל דבכה"ג מבטלין הפסולים את הכשרים, וע"כ דס"ל להראב"ד דהשקה אין מסלק הפסול דשאובין, ואין נפ"מ אם נתרבו בפא"ח או במעט מעט דגם במעט מעט י"ל דהפסולין מבטלין הכשרים דאף שהושקו הפסולים טרם שנתרבו, מ"מ שם שאובין עליהם וי"ל דכשרבו הפסולים מבטלים את הכשרי' וע"כ הוצרך להילפותא דמקוה מים יהי' טהור דמקוה אין מתבטל, אבל דוקא כשלא הופסק החיבור כשר, דשאובין דפסול היינו משום דמה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש, וכל שהפסולים מחוברים להמקוה מקרי ביד"ש כל המחובר להמקוה, אבל כשהופסק החיבור פסול

מג) ובזה פליגי האיכא מ"ד והראב"ד במ"ש דאיכא מ"ד דמקוה שלם לא מפסל כלל בשאובין, היינו בחסרי מיא אח"כ מהמקוה שהי' בה מ"ס כשרים מתחלה ונתוסף אח"כ ואח"כ חסמ"י, וכדמו' מסוף לשונו דאיירי הכא בחסר מיא אח"כ וכן מבואר באשכול ע"ש, ואף דחסר ג"כ מהמ"ס הכשרים בכ"ז ס"ל דכשר וע"ז הביאו ראי' ממעין דמעין לא מיפסל בריבוי שאובין, וכבר כתבנו דתמוה לכאורה דהרי שם לא חסר מידי מהמעין, ולהנ"ל כונתם מבואר דקשה להו מ"ט לא מבטלי השאובין שרבו את המעין, וע"כ דל"ש ביטול דאדרבה אמרי' דגם השאובין נתכשרו ע"י השקה להמעין ונסתלק לגמרי הפסול מהשאובין ואף אם יופסק החיבור כשר דכבר נסתלק מהם הפסול, וע"כ ל"ש ביטול דאם נימא דהשקת שאובין אינו מועיל להסיר מהם הפסול ושם שאובין עליהם, דק דכ"ז שמחוברין למקוה טהרה מקרי ביד"ש וכנ"ל, אבל עדיין שם שאובין עליהם ולכשיופסק החבור וחזרו לפיסולם, א"כ כשרבו השאובין על המעין, מ"ט לא מבטלי את המעין, כיון דשם שאו יו עליהם, ע"כ מוכח דע"י השקה נסתלק לגמרי הפסול דשאובין ונעשו גם השאובין ככשרים וע"כ ל"ש שיבטלו השאובין את המעין, דהרי גם הפסולים נעשו כשרים, ולכן גם בהך דינא דחסרי מיא וממילא דנאסר מהמ"ס הכשרים בכ"ז כשר כיון דכבר הושקו השאובין בעת שהי' הכשרים מ"ס נעשו גם השאובין ככשרים, ואף בנפסק החיבור כשר בהשקה כנ"ל וע"כ לא גרע מה שנחסר מהמ'"ס הכשרים מאילו נפסק לגמרי דכשר ג"כ, ונתן סאה ונטל סאה דפסול במחצה עמ"צ איירי במי פירות, או דאיירי בשאובין ופסול מדרבנן משום מראית העין וכמ"ש הראשונים

מד) והראב"ד עצמו פליג ע"ז וס"ל דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה, דהשקה לאו מדין זריעה לסלק הפסול דשאובין, רק כ"ז שמחוברין מקרי כולה מקוה כשרה דשאובין פסול משום מה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש, וכיון שמחובר למקוה כשרה מקרי ביד"ש דנעשה כאחת, אבל כשהופסק החיבור פסול דלא נסתלק לגמרי הפסול דשאובין, ונשארו בפיסולם, וע"כ בכי חסרי מיא ונחסר מהמ"ס הכשרים פסול דהרי הוי כנפסק החיבור כיון דליכא השתא מקוה כשרה, והראי' שהביאו מהך דמעין שריבה עליו שאובין דמטהר בכ"ש, כתב דל"ד למעין דשם לא חסר מידי, וא"כ לא נפסק מעולם החיבור למעין, והא דלא אמרי' דהשאובין מבטלין המעין כיון דשם שאובין עליהם, היינו מטעם שכתב הראב"ד לעיל משום דכתי' מקוה מים יהי' טהור דמקוה אין מתבטל, וה"ה מעין דאין מתבטל, והא דאמרי' במעין שריבה עליו שאובין דמטהר בכ"ש, אין הטעם דמטהר בכ"ש משום שההשקה עושה שיהי' הפסולים כהכשרים, רק הטעם דכיון שמחובר להמעין הרי יש בכל כ"ש שיעור מקוה דהרי כל כ"ש מחובר להמעין ששיעורו בכ"ש, ובכל מקוה מטהר כל כ"ש, רק דבמקוה בעינן מ"ס ואז מטהר כל כ"ש שבו, ובמעין דשיעורו בכ"ש הרי בכל כ"ש שמחובר להמעין איכא שיעור הצריך

מה) ובאשכול הוסיף עוד לדחות ראית האיכא מ"ד מהך דמעין שריבה עליו שאובין, וז"ל ועוד במעין נמי מהני רובא דנוטפין למפסלינהו בזוחלין, וכונתו נראה דלהאיכא מ"ד שהביאו ראי' מזה דלא אמרי' שיבטלו השאובין את המעין, דע"כ דע"י השקה נסתלק הפסול מהשאובין אף בהופסק החיבור וכנ"ל, וע"כ ל"ש שיבטלו השאובין את המעין, דגם הפסולים נעשו כשרים ולא ס"ל כהראב"ד דמקוה אין מתבטל מהילפותא דיהי' טהור, ולפ"ז צ"ל הא דאמרי' דשוה למעין לטהר בכ"ש, דהיינו ג"כ מה"ט דהשאובין נעשו כמי המעין לטהר בכ"ש דאל"כ הי' השאובין מבטלין את המעין לענין זה שלא לטהר בכ"ש, דנהי דהשאובין לא מבטלי את המעין לפסול לגמרי מה"ט דנעשו גם הם כהכשרים, אבל לענין כ"ש יבטלו את המעין שלא יטהר בכ"ש, וע"כ הטעם משום דגם לענין כ"ש אמרי' דהשאובין נעשו ע"י ההשקה להמעין כמו המעין שיטהרו ג"כ בכ"ש, וע"כ ל"ש שיבטלו, וע"ז הקשה האשכול דהרי במעין נמי מהני רובא דנוטפין למפסלינהו בזוחלין, ואמאי לא נימא גם לענין זוחלין דנעשו השאובין כהמעין שיוכשרו גם השאובין בזוחלין ואמאי אמרי' דהנוטפין מבטלין את הזוחלין, אבל להראב"ד ניחא דלענין כ"ש אמרי' דשוה למעין לטהר בכ"ש, והיינו דכיון דהמעין לא נתבטל מטעם דמקוה מים יהי' טהור דמקוה ומעין אין מתבטל לעולם, וכיון דהמעין לא נתבטל ע"י רוב השאובין שוב אמרי' דגם השאובין מטהר בכ"ש משום דמחוברים