אמרי משה טו

בבירא ואיך משכחת הדין דאין מועיל השקה להפסול דהויתו עי"ט, אם לא באופן שהוי חיבור לענין השקה ולא לחבר חסר לשלם, כמו בטופח להטפיח, אבל אין זה בכלל דבריו וכבר נתבאר הנלע"ד דגם להרשב"א מהני הסקה לפסול הויתו עי"ט וכדמוכח מהא דמהני השקה בשאובין אף שנשאבו בכלים המק"ט, ורק בסילון אוסר הרשב"א מהטעם שנתבאר

מ) ובספר הנ"ל הביא ראי' דל"מ השקה להויתו עי"ט מהתוספתא דצנור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה בצידו ספק מהמכתשת למקוה ספק מהצנור פסול ואם יש רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין, ולמה צריך רוב הרי כשיש רביעית לחוד ישתרי דכמו דמעין כ"ש מטהר שאובין להרא"ש ה"נ רביעית דמקוה, וא"כ יטהרו בהשקה, וע"כ דהויתו עי"ט ל"מ השקה ע"ש וגם אנכי הרגשתי זה כבר בקושי' זו, ומפני כי הי' נלע"ד דמהני השקה להויתו עי"ט, הוכחתי מזה דרביעית דמקוה לא מטהר שאובין מה"ת, (דבל"ז דוחק לאוקמי' הכא דאיירי שהמים לא היו באים להמקוה בלא המכתשת ובכה"ג שבאים המים בל"ז ל"ש הפסול דעיי"ט כמבואר בפוסקים) והטעם דל"מ השקה ברביעית דמקוה ול"ד למעין כ"ש, י"ל דבמעין אף דבעינן מ"ס לאדם, אבל הוא רק דין בהטבילה דטבילת אדם צריך מ"ס כמ"ש הרא"ש דכיון דשיערו חכמים מ"ס, השיעור הזה שוה לכולם, אבל אין זה הדין רק בהטבילה, אבל חלות דין הכשר המעין גם לגבי' אדם הוא בכ"ש, ומה"ט כתבנו (אות א' וכ"ג) דא"צ שיהי' החיבור במעין מחובר בדיני חיבור מקואות וסגי רק בנגיעה שלא יהי' הפסק אויר, ומה"ט המעין מטהר שאובין בכ"ש גם לגבי' אדם, דגם לאדם כל כ"ש שבו מטהר, וע"כ מטהר שאובין גם לאדם, אבל רביעית דמקוה לגבי' אדם אין עלה שום חלות מקוה פחות ממ"ס דילפינן מבמים יובא דשיערו חכמים מים שכל גופו עולה בהם והיינו מ"ס, והוא דין בהמים דאין חל כלל דין מקוה פחות ממ"ס לגבי' אדם, וע"כ אין מטהר שאובים ברביעית לגבי' אדם, וע"כ ניחא התוספתא הנ"ל גם באופן דליכא הפסול דהויתו עי"ט, וכן מוכח מהרא"ש (פ"א) דהביא ראי' מתוספתא זו דכולו שאוב מה"ת, ואם איירי בכה"ג דהויתו עי"ט א"כ בזה לכ"ע מה"ת, ואין ראי' דשאוב לחוד מה"ת, ולפי הנתבאר סר לגמרי הפקפוק הנ"ל על המקואות דהוי הויתו עי"ט מה שדותף המים למעלה, דהרי זה דומה ממש להמים שהוגבהו ע"י הטובל, דמתבאר בתוס' הנ"ל דמותר לטבול, וכן בהך דכובש בכלים דמתבאר בש"ך דל"מ הויתו עי"ט, וכמו שבארנו הטעם דדחיפת המים ממקום זה למקו"א ל"מ הויתו עי"ט, וכ"ש כשכבר יש מקוה שלימה, ויוכל לטבול בכל משך תהלוכות המים, וה"נ בנידון דידן הרי יוכל לטבול בכל משך תהלוכות המים שדוחף, ורק בסילון אוסר הרשב"א משום דבמקום הסילון א"א לטבול, ואף. אי הי' כאן הפסול דעי'"ט, הרי נתבאר דלענ"ד מהני השקה לזה, וה"נ יש השק' כשפוסק לדחוף המים, וברגע זו אין עומדים המים שבבור עי"ט, רק מה שבאו מקודם. וזה ודאי מהני וכמשנ"ל, ומה שהמים זוחלין אז למטה לתוך הבור לא איכפת לן אף אי נימא דזוחלים אין מטהר שאובין, היינו כשהכשרים לזוחלים, אבל מה שהמושקין זוחלין ודאי מהני וכמש"ל (אות ט"ו)

מא) וכעת נבאר בנידון הדין בשאובין שהושקו ונפסק החיבור שהביא הש"ך (בס"ק קי"ב) דנסתפקו המפרשים בשאובין שהושקו ונפסק החיבור אם נשארו השאובין בהכשרו והרבינו ירוחם נסתפק בזה, וכ' הש"ך דטוב להחמיר לכתחלה, יעו"ש, וזה יצא ראשונה לבאר דברי הראב"ד בבעה"נ פ"א שתמהו עליו כל המפרשים. וז"ל ומקוה שיש בו מ"ס שנפלו עליו אפילו כמה מים שאובין אינו נפסל דתנן הי' בו מ"ס ממלא בכתף ונותן בתוכו עד שיחזירו המים למראיהם, ומדלא יהיב שיעורא וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזירו למראיתם, ש"מ מקוה שלם אין נפסל בכמה מים שאובין ואפילו ברובא, ואי קשיא מפ' הערל דמקוה שיש בו מ"ס נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ואמרי' מאי עד רובא דלא נשקל רובא, ל"א דנשתייר רובא, התם משום דנטל הוא אבל אם נתן ולא נטל לעולם אינו נפסל, וטעמא דמילתא דכתיב מקוה מים יהי' טהור, והא דתנן בפ"ד מים שאובין ומ"ג שנתערבו בחצר ובעוקא כו' אם רוב מהכשר כשר מן הפסול פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקו' פי' דהיינו שאובין שהמשיכהו אבל אם הי' מקלחין לתוך המקוה פי' מן הכלי למקוה אם ידוע שנפלו מ"ס הכשרים עד שלא ירדו לתוכו ג"ל שאובין כשר, וא"ל פסול אלמא במחצה עמ"צ נמי מפסלי, ואיכא למשמע נמי מהא דלעיל דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו מ"ס שאובין פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות, ועוד מהא מילתא דאמרי' לעיל בענין פרת שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, והא מעין בכ"ש מטהר ובזוחלין וכשרבו הנוטפין או אפילו במחצה נידונין החיים אחריהם לטהר באשבורן, ואיכא מ"ד דמקוה שלם לא מיפסל כלל בשאובין דכמעיין משוינן לה ובמעין אשכחן דל"מ בשאובין ואפי' בריבוייא כדתנן מעין שמימיו מועטין שריבה עליו שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש, ומיהו אתחזיא לן דשאני הכשרו דמעין להכשרו דמקוה דכיון דמיא קא חסרי ואזלי כי חסר מ"ס משהו מהני בהו מחצה דשאובין והוי כנתן סאה ונטל סאה דבעינן דנשתייר רובא דכשרים, אבל גבי מעין שריבה עליו שאובין שאובין קא אסרי מעין לא חסר, הלכך מקוה שיש בו מ"ס מכונות ונפלו בו מ"ס שאובין כי חסרי מיא מידי מיד נפסל דהא אימעט לי' מקוה טהרה עכ"ל, ודברי הראב"ד נפלאים וסותרים א"ע לכאורה, דמתחלה כתב. דמקוה של מ"ס לא נפסל ברוב שאובין והאיך חזר וכ' אח"כ דאם נפלו למקוה שלם מ"ס שאובין פסלוהו, והראי' שהביא ע"ז מהך דנתערב בחצר ובעוקא הרי התם איירי בתחלת עשיית המקוה וכדמוכח מסיפא דאם ידוע שנפלו כו' ובזה אמרי' דאם נתמלא המקוה ע"י השאובין ומ"ג ביחד בעינן רוב מהכשר, אבל מקוה שלם אין ראי' שיופסל ע"י מ"ס שאובין, וכבר השיג ע"ז הרז"ה שם ועוד תמה דאם מוכח מהך משנה דמחצה עמ"צ פסול אמאי לא הקשו בגמ' מזה על המ"ד דלא נשקול רובא, ועוד תמה בנחל אשכול דדבריו סותרים למ"ש בפ"ג על הך מתני' דהי' בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון דאיירי במ"ס מצומצמות, והוכיח דנפקי כהדדי ומש"ה תרווייהו מתכשרי דהוי כנתן סאה ונטל סאה, דכשר במחצה, ובפ"א כתב דמקוה שלם אם נפל מ"ס שאובין ואסרי מיא מיד נפסל אלמא דבמחצה מיפסל עי"ש שנשאר בצע"ג. גם תמוה מ"ש דאיכא מ"ד דמקוה שלם אין נפסל כלל בשאובין והיינו בחסר אח"כ מים, והביא ראי' ממעין שריבה עליו, ותמוה מה ראי' ממעין דהתם לא חסר מידי מהמעין, וכמו שדחה בעצמו שם, ומה היה כונת ראיתם, ובמה פליגי האיכא מ"ד והראב"ד

מב) והנלע"ד דהראב"ד והך איכא מ"ד פליגי בהך ספק דרבינו ירוחם, דהראב"ד בעצמו ס"ל