אמרי משה קנז

החץ אין ראוי להזיק ואין חל עליו חיוב לשמור החץ, ואח"כ על מה שסילק אי אפשר לחייבו דהוי גרמא וכאילו אחר סילק, ואין מצרפים מה שזרק בעצמו, דאכתי קשה דברגע שמסלק ואז החץ ראוי להזיק הרי אז חל עליו החיוב לשמור החץ משום ממונו, ואף דאנוס הוא בזריקתו שלא הי' ראוי להזיק, הרי גם בכלו לי' חציו הוא אנוס בהדלקתו ובכ"ז אמרינן דהי' לי' לגדור, וא"כ גם בחץ הרי בידו להציל דהיינו שלא יסלק התריס, דהרי אף אילו סילק אחר התריס הי' חל על הזורק החיוב להציל אם יכול, וכמו בנפלה גדר שלא מחמת דליקה דמחויב לגדור, וא"כ מכש"כ כשסילק בעצמו יתחייב, וע"כ מוכח דכל דאנוס בזריקתו אי אפשר לחייבו אח"כ משום ממונו גם כן, וא"כ מ"ט מתחייב בכלו לי' חציו משום ממונא

ב) והנה באמת מהך דתריס לא קשה כ"כ די"ל דרק לענין מיתה נאמרה, דמיתה אי אפשר לחייב רק על הזריקה, אבל על מה שלא שמר החץ אחר כך דהוי חיובא דממונא אין מתחייב מיתה, וע"כ כיון דבזריקתו לא הי' ראוי להמית לא מיקרי רוצח ופטור, אבל לענין נזקין דיש לחייבו משום ממונו באמת חייב כשסילק התריס, אבל בכ"ד משמע דאש אין מחויב רק כשהולך ברוח מצוי', אבל אם בשעה שהדליק לא הי' ראוי להזיק ברוח מצוי' ואח"כ בא רוח שאינה מצויה פטור אף כשיכול להציל אח"כ, ואמאי לא יתחייב משום ממונו אם יכול אח"כ להציל כמו בכלו לי' חציו, והנה בהך דהזורק חץ הי' אפ"ל לכאורה הטעם דפטור גם מנזיקין משום דהחץ בעצמו אינו מזיק רק על ידי כח הזריקה, ודמי לרקתא שכתבו התוס' בב"ב (דף כ"ו) דפטור מה"ט דאין ראוי להזיק בלא הרוח, אבל זה אינו, דהרי הכא גם כח הזריקה עשה בעצמו, ואי משום דעל כח הזריקה אנוס הוא ומשום דאז לא הי' ראוי להזיק וע"כ חשיב הכא כסיוע הרוח לגבי רקתא, ז"א דהרי בכלו לי' חציו חזינן דמחויב לשמור אחר כך אף שהי' אנוס בתחלת הדלקתו, הרי דאין האונס פוטרו מלשמור אח"כ, ואם כן גם בזורק חץ לא יפטור משום דהוי אנוס על כח הזריקה, וכיון דהשתא ברגע שסילק התריס נעשה החץ מזיק על ידי הכח שעשה מתחלה יתחייב כיון שבידו להציל וכנ"ל, וע"כ מוכח מהך דתריס דכיון דבתחלת זריקת החץ אין ראוי להזיק שוב ליכא עליו שום חיוב גם כשאח"כ הוא ראוי להזיק, ומשום דאונס מסלק לגמרי כל החיוב ממעשה זו שנאנס, או משום דעדיף מאונס כיון שלא עשה מזיק כלל בזריקת החץ, וא"כ ה"נ בכלו לו חציו הרי לא עשה כלל מזיק בהדלקתו ולמה חייב במה שיכול אחר כך לגדור

ג) עוד ק"ל מ"ש אש מבור דהרי מבואר (בדף כ"ט) דמודה ר"מ לחכמים במעלה קנקנים על הגג ע"מ לנגבם ונפלו ברוח שאינה מצוי' שהוא פטור, ומתבאר שם בסוגיא וביותר בתוס' בסד"ה פליגי דהך ומודים קאי אלאחר נפילה, והיינו כשהי' לו פנאי לסלק מ"מ מפטר משום דהוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. וחזינן דכיון דהי' אנוס בעשיית הבור דנפל ברוח שאינו מצוי' מפטר גם כשיש לו פנאי לסלק, ומדוע לא נימא גם בבור כמו באש שכלו לו חציו דגם כן הוי אנוס בעשיית האש שלא הי' יכול להלוך ברוח מצוי' משום הגדר, ומ"מ כשאח"כ נפל הגדר (דהוי כנפל ברוח שא"מ] חייב כשיכול להציל ע"י שהי' לו לגדור, וע"כ הטעם דאונס אין פוטר ומסלק המעשה ממנו לגמרי כאילו לא עשה כלל, רק דלא נוכל לחייבו בעונש מיתה או ממון על מעשה דהוי על ידי אונס, והיינו רק בשאין יכול אחר כך לתקן ולהציל אז פטור, אבל כשיכול לתקן ולהציל חייב להציל, וע"כ חייב בכלו לו חציו כיון שיכול להציל, וא"כ גם בבור נימא כן דאף שנפל ברוח שאינה מצוי' דהוי אנוס, מ"מ אח"כ יתחייב כשיש לו פנאי לסלק ומאי מהני ההפקר, דאף אם היו הקנקנים או האבן של הפקר מתחלה יתחייב כיון דאונס אין מסלק ממנו המעשה לגמרי. הן אמנם כי לפי מה דס"ד שם בר"י דאמר דאחר נפילה מחלוקת, אבל בשעת נפילה דברי הכל פטור, ולפי זה ס"ל לר"מ דנתקל אנוס ובכ"ז לאחר נפילה דהיינו כשיש לו פנאי לסלק חייב לר"מ אף כשהפקיר דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ג"כ חייב, ומתבאר שם בתוס' דגם כשהפקיר תיכף בשעת נפילה ולא הי' לו פנאי לסלק קודם ההפקר בכ"ז חייב לר"מ וכמ"ש להלן אות ט"ו. וע"כ הטעם דחייב לר"מ משום דס"ל דאונס אין פוטר רק בשאין יכול להציל ולתקן אבל כשיכול להציל חייב, ולא אמרינן דאונס מסלק החיוב לגמרי ממנו ממעשה זו. וכן צ"ל לרבה דמחייב לר"מ בנפשרה והיינו כשהפקיר ויש פנאי לסלק. ועיין בש"מ. והיינו כמו הכא בכלו לו חציו דמחייבינן אח"כ כשיכול לגדור. אבל להמסקנא אינו כן ובמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס לכ"ע פטור. ואם כן קשה מ"ט פטור באמת בבור. ומ"ש מאש בכלו לו חציו דחייב אח"כ כשיכול לגדור ולהציל. ואם כן גם בבור יתחייב כשיש לו פנאי לסלק אף לאחר נפילת אונס

ד) ואפ"ל דיש חילוק בין אש לבור עפ"מ דאמרינן (בדף מ"ח) דשניהם ברשות הזיק חייב הוזק פטור. ואש מיקרי הזיק דהולך להניזק. אבל בור מיקרי הוזק. ולפי זה י"ל דכשאנוס בעשיתו הוי כאילו עשה ברשות. וע"כ חייב באש בכלו לו חציו. אף דהוי אנוס דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיפול הגדר. בכ"ז חייב דדמי לברשות דהיזק חייב. אבל בבור דהוי הוזק ע"כ פטור במפקיר לאחר נפילת אונס דהוי כשניהם ברשות דהוזקו פטורים. ולחילוק זה העירני קצת אדמו"ר שליט"א. ובזורק חץ ותריס בידו נימא דבאמת רק ממיתה פטור. אבל על נזקי ממון חייב דדמי לכלו לו חציו דחייב משום ממונו. וגם יעלה לנו לפ"ז דבהדליק אש שאין יכול לילך ולהזיק רק ברוח שאינו מצוי' וכשבא הרוח שא"מ והוליך להגדיש והוא יכול לכבות ולהציל יהי' חייב אף שהי' אנוס על הדלקתו. ואינו פטור ברוח שא"מ רק בשאין יכול להציל. אבל כשיכול להציל חייב כמו בכלו לו חציו. וזה אין סברא לחלק דבכלו חציו האש מוכן להזיק. ורק שהגדר הוא כעין שמירה על הדבר הניזק. ועל כן כשנפל הגדר ובטלה השמירה חייב. אבל ברוח שא"מ הפטור הוא לא משום דאנוס רק דלא הוי אש כלל. אבל ז"א דגם ברוח שא"מ הרי במקומו הוא מזיק בלא סיוע הרוח והרוח הוא רק מקרבו ומוליכו להניזק. וא"כ מה נפ"מ בין כשהי' גדר והגדר אין מניח להוליך האש למקום הניזק. ובין שהאש בלא גדר אינו יכול להוליך רק ברוח שא"מ. וא"כ גם ברות שא"מ יתחייב כשיכול להציל אח"כ.)

**(הג"ה ובעיקר הך סוגיא (דף מ"ח) דאמרינן דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות דהזיקו חייבין והוזקו פטורין. יש להבין הנפ"מ בזה. דהרי גם הזיקו איירי שלא במכוין כמבואר ברש"י שם ובכ"ז חייב ומה נפ"מ בין הזיקו להוזקו. ובדין אדם מועד לעולם אין סברא לחלק בין הזיקו להוזקו. והנלע"ד דהנה בתוס' רע"א הקשה בהא דאמרינן (בדף ל"א) תנן הי' בעל קורה ראשון כו' ואם עמד בעל קורה חייב מאי לאו שעמד לכתף דאורחי' הוא וקתני חייב דהו"ל להזהיר. והקשה לפמ"ש הרא"ש שם בסוגיא דקדרין דאם נתקל אנוס וחייב משום)**