אמרי משה קנד

משום דל"א הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם וחד צד ישראל. ולפי זה בעכו"ם ועבד הבא על ב"י אי אפשר לומר דהולד עכו"ם גמור. דכבר בארנו (באות י"ג) דהטעם דס"ל דהוא עכו"ם גמור ומתייחס אחר האב העכו"ם. היינו משום דאזלינן אחר הפסול. אבל לפי גירסת הח"מ והגר"א הנ"ל הרי מוכרח דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם. וע"כ אי אפשר להיות עכו"ם גמור. וסעד לזה יש להביא מהא דאמרינן ביבמות (דף ע"ז) אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה מצרי שני במה יטהר. והקשה בדול"צ סוף דרוש ז' לשיטת הרבה ראשונים דביאת נכרית מותר מה"ת דלא תתחתן רק בז' עממין איירי. וכן פסק בטור. וא"כ משכחת שישא מצרי ראשון נכרית ויהי' הולד מצרי שני משום דהלך אחר הפסול והשני ישא גם כן נכרית ויהי' הולד שלישי. כמו לר"א בממזר בשפחה דהוי עבד וממזר. ה"נ בנכרית הוי מצרי גם כן ואחר כך כשיתגייר יהי' מותר עכ"ל. ובאמת הי' לו להקשות גם לרבנן דפליגי אדר"א לפמש"ל דרק בשפחה שייך טעמא דולד במעי שפחה כבמעי בהמה. אבל בנכרית לא שייך האי טעמא. והטעם דבנכרית לא הוי ממזר לרבנן הוא משום דאין ממזרת לעכו"ם. אבל כאן במצרי כשישא נכרית גם לרבנן יהי' מצרי משום דפסול דמצרי שייך גם לעכו"ם. ואם כן גם לרבנן קשה דמשכחת שישא נכרית. ומזה ראי' כמ"ש דבחד צד עכו"ם וחד ישראל ל"א הלך אחר הפסול וע"כ במצרי שנשא נכרית הולד אינו מצרי. ואולם בעיקר קושית הדול"צ י"ל דל"ש למנות דורות כשהוא עכו"ם אף שאביו ישראל. כיון דבנו נולד מנכרית והוא עכו"ם כמותה יש לומר דל"ש בו דורות ולא יתחשב למצרי שני. וגם בל"ז הוא דבר זר להקשות שישא נכרית אף להסוברים דלא תתחתן לא איירי בשאר עממין. הרי מבואר ברמב"ם פ' י"ב מאס"ב דעונשו מפורש בדברי קבלה בכרת ויש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערוה בנו הוא לכ"ד ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו כו'. וגם בלא חיתון דגם להרמב"ם ליכא לא תתחתן ובכ"ז מתבאר ברמב"ם דעונשו בכרת גם בלא חיתון ועל כן ל"ש שישא נכרית. וגם אפשר דבדרך נשואין מיקרי בפרהסיא וקנאים פוגעים. ואך לפמ"ש דבחד צד עכו"ם לא אמרינן הלך אחר הפסול ניחא הקושיא הנ"ל בפשיטות וכמש"ל. ואולם אף דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם מ"מ י"ל דצריך גרות. דנהי דאין מתייחס להעכו"ם לחוד. אבל י"ל דמתייחס לשניהם כמש"ל ועל כן י"ל דצריך גרות. ויתיישב קצת לפי זה הגירסא שהביא המהרש"א בקדושין (דף ע"ה) בתוס' ד"ה ר' ישמעאל דליכא למיחש כ"כ אם תנשא לעכו"ם, והמרש"א תמה על זה עי"ש ולפמ"ש ניחא דאף דצריך גרות מ"מ אינו כעכו"ם גמור דהרי יש בו צד ישראלית ואסור להנשא לעכו"ם גמור אך אינו איסור ברור כ"כ דכיון דהאיסור להנשא לעכו"ם הוא מדרבנן ועיין בתוס' בספ"ק דיבמות. יש לומר דלא גזרו בכה"ג דהוא גם כן עכו"ם במקצת אם נימא דזה לא מיקרי בפרהסיא

כ) ואמנם צ"ע כיון דהוכחנו דבעבד שייך ממזרת. א"כ להנך תנאי דס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הוי ממזר נימא ג"כ דגם בישראל הבא על השפחה יהי' ממזר משום דלא תפסי קדושין. ובשלמא בנכרית ניחא דאי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אבל משפחה קשה שיהי' עבד וממזר. ובמתני' גופא שם קשה דס"ל לרבנן דממזר שנשא שפחה אין הולד ממזר משום דל"א הלך אחר הפגום. אבל מ"מ יהי' ממזר מצד דלא תפסי קדושין. וכמו בעכו"ם ועבד הבא על ב"י שכתבו התוס' בספ"ק דיבמות דאף דביאת היתר הוא מה"ת מ"מ הוי ממזר משום דלא תפסי קדושין. וה"נ בממזר בשפחה אף דביאת היתר הוא מ"מ יהי' ממזר. ואפ"ל דמתני' ס"ל דגם בעכו"ם ועבד הולד כשר, וזה ודאי דוחק לומר דמשום דהלך אחר הפגום הוי לר"א ממזר אף דל"ש ממזרות בעבד דא"כ גם בנכרית יהי' עכו"ם וממזר וזה לא מצינו כלל ועוד יקשה מהרמב"ם הנ"ל דהא טעמא דולד במעי שפחה ל"ש בנכרית ויהי' חצי' ממזר וע"כ משום דבעבד שייך ממזרות ול"ד לעכו"ם, וא"כ קשה דיהי' ממזר משפחה

כא) וכע"ז ק"ל למ"ד דבעכו"ם ועבד מפנוי' הולד כשר ומא"א הוי ממזר, דכיון דס"ל דמתייחס אחר האם, דאל"כ לא הוי שייך ממזר מא"א, דבעכו"ם ל"ש ממזרת, וע"כ דס"ל דהולד ישראל, וא"כ מ"ט ס"ל דמפנוי' לא הוי ממזר, הא הוי חייבי לאוין דלא תפסי קדושין, ובשלמא בעכו"ם כיון דמה"ת מותר, וע"כ לא הוי ממזר דלא ס"ל דממזרת תליא בתפיסת קדושין לחוד, ירק בהאיסור ג"כ, אבל בעבד דאסור מה"ת מלא יהי' קדש. והוי ככל ח"ל דלת"ק לר"ע והוי ממזר, וא"כ מדוע לא יהי' ממזר מעבד על הפנוי', וא"ל משום דל"ד לאשת אב דלת"ק גם אחריני, דא"כ גם מאשת איש לא הוי ממזר, וכדאמרינן בגמ' דמשום ה"ט דל"ד לא"א לא הוי ממזר גם מאשת איש ואולי דס"ל דמא"א הוי ממזר אף דל"ד לא"א, מ"מ משום לתא דידה שהיא אשת איש, לא גרועה מנתעברה מישראל, אבל בפנוי' דמשום לתא דידי' שהוא עכו"ם נרצה לעשותו ממזר. ע"ז אמרינן דל"ד לאשת אב, וכיון דלת"ק גם לאחריני וע"כ אין מתייחס כלל להעכו"ם, וזה גורם שלא יהי' ממזר, משום דמתייחס לגמרי לאמו הישראלית, והוא ישראל גמור, וע"ש ברשב"א ובריטב"א, דהטעם דלת"ק גם לאחריני לא הוי ממזר, הוא כמוש"כ משום דמתייחס לגמרי אחרי', [וברשב"א הוסיף עוד כיון דלת"ק חזינן דלא משום חומר ערוה אלא דאינהו לאו בני קדש נינהו ואפילו בבת מינן ואינו מובן לי הטעם על אשת איש, דכיון דגם בישראל הוי ממזר מא"א א"כ גם עכו"ם אף שמתייחס אחרי' מדוע לא יהי' ממזר וגם הרי יש חומר ערוה דא"א משום לתא דידה גם בעכו"ם אם לא לשיטת ר"ת בכתובות דף ד' דאינה חייבת מיתה על ביאת עכו"ם] ועכ"פ י"ל דמשום זה ס"ל להך מ"ד דבאשת איש הוי ממזר. אבל בפנוי' דרק משום לתא דידי' בעינן לפוסלו אמרי' שפיר דלא הוי דומיא לא"א, ומתייחס לגמרי אחרי' משום דרחמנא אפקרי' לזרעו דעכו"ם, וע"כ הוא ישראל ולא ממזר. (וכע'"ז אמרי' בגיטין מ"ג, בח"ע וחב"ח דאם לת"ק אינו בנו ליורשו משום דאין מתייחס אחריו ע"ש בתוספות) ועוד י"ל הא דלא הוי ממצר בעבד מפנוי' דאע"ג דיש בו לאו, מ"מ הא דלא תפסי קדושין בעבד, אין זה מפני האיסור, דהא גם בממזרת שמותר, ג"כ לת"ק, ורק משום דהוי עם הדומה לחמור לת"ק, כמבואר בקדושין דף ס"ח, וע"כ ל"ד לכל ח"ל לר"ע דשם לת"ק משום הלאו משא"כ בעבד כנ"ל, וע"כ אין גורם הלאו להיות ממזר, ואולם קושיתנו הנ"ל, דיהי' ממזר משפחה, הוא למ"ד דמעכו"ם ועבד הוי ממזר גם מפנוי', וס"ל דממזרת תלוי בת"ק לחוד, ולדידי' קשה דגם משפחה יהי' ממזר כנ"ל

כב) וביבמות מ"ה אמרינן מי שח"ע וחב"ח שבא על ב"י אותו ולד א"ל תקנה, ופרש"י דהיינו בב"י דממזר הוא ומתבאר מלשונו דמותר בממזרת. ולכאורה, כיון דאביו חב"ח, גם הולד יהי' חצי ישראל כשר דמתייחס לאביו להחצי חרות, ויהי' אסור גם בממזרת ולפי"מ דמסקינן שם דרק בקידש ב"י א"ל תקנה, דצד עבדות משתמש בא"א, דג"כ משמע קצת שם דמותר בממזרת, ל"ק הא רק צד העבדות משתמש בא"א אבל מצד חירות