אמרי משה קנג

ברשב"א קדושין (דף ס"ח). ולפי זה ל"ק משמואל. אבל מרבינא דדייק שם דבן בתך הבא מעכו"ם קרוי בנך ולפי' הראשון של הר"ת ההסרה הוא במה דאין הזרע מתייחס לישראל, ומדלא כתיב כי יסיר את בתך ש"מ דלית בה הסרה משום דהזרע מתייחס אחרי'. מזה מוכח ע"כ דלרבינא הולד ישראל גמור. דאף לפמ"ש דיש בו צד ישראלית. אבל כיון דיש בו גם צד עכו"ם גם בבתו שייך הסרה דאין כל הזרע מתייחס לה. ורבינא גם כן הוא מהסוברים דהולד כשר. ומוכח לר"ת דהוא ישראל גמור בלא גרות. ואולם לפירוש הב' של ר"ת עש"ה אפשר לומר כמ"ש דמתייחס לשניהם

טו) והנה באהע"ז סימן ד' סעיף ז' כתב בהג"ה גר מצרי שנשא נכרית עמונית הבן עמוני הבת מותרת, ועיין בח"מ ובהגר"א דעיקר הגירסא דהבת מותרת ודלא כהב"ח דגרס דהבת מצרית. ובאמת תמוה גירסת הב"ח דהרי ולד נכרית כמותה. והנראה דס"ל דאע"ג דולד נכרית כמותה. מ"מ הדין דהלך אחר הפסול אפקי' מהך כללא. וכדס"ל לר"א בממזר שנשא שפחה. ואע"ג דקיימא לן כרבנן. ס"ל להב"ח דרק בשפחה שייך טעמא דרבנן דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. אבל בנכרית לא שייך הך טעמא. אבל קשה דברמב"ם פט"ו מאסי"ב מבואר דממזר שנשא נכרית הולד נכרי נתגייר כשר ככל הגרים. הרי דגם בנכרית אינו ממזר. וע"כ דגם בנכרית שייך טעמא דרבנן. והיינו דכיון דחזינן דבנכרית ושפחה ולדה כמותה לכ"ד ומפקיע שלא יתייחס לשום דבר להאב ליורשו ולטמא לו ולפוטרו מיבום. משא"כ הכלל דהלך אחר הפסול אין מפקיע שלא יתייחס לצד השני. וישראל שנשא ממזרת הרי לכ"ד מתייחס להאב ליורשו ולטמא לו. וע"כ עדיף הך דינא דולד נכרית כמותה להפקיע מהך דהלך אחר הפסול שלא יתייחס אחר האב הממזר. ולפי זה קשה על גירסת הב"ח הנ"ל מהרמב"ם. גם קשה מה שהוצרך להטעם דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. דזה הוי טעמא רק לשפחה אבל לא לנכרית. והוי לי' לומר הטעם משום דמתייחס לכ"ד להשפחה כמו בנכרית וע"כ מפקיע מלילך אחר הפסול

טז) וע"כ הנלענ"ד בהרמב"ם הנ"ל. דיש להבין לר"א דס"ל דהרי זה עבד וממזר. מה משפט האיש הזה. אם הוא ישראל ותפסי בו קדושין. או הוא כעבד ולא תפסי קדושין. והנה ראיתי בא"מ סימן ד' סעיף י"ט שכתב שם לענינו דע"כ הוא ישראל דל"ש ממזרות בעכו"ם ועבד. וכמ"ש רש"י בקדושין (דף ס"ח) ותוס' ביבמות (דף כ"ג) ובבכורות (דף מ"ז). וע"כ דהוא ישראל ותפסי בו קדושין. או אפשר דאית בי' דין ח"ע מצד אמו וחב"ח מצד אביו הישראל ובח"ע וחב"ח ג"כ תפסי קדושין כמ"ש הרשב"א עיין שם. ודבריו תמוהים לענ"ד דאיך אפשר שיהי' ישראל ויהי' עבד. ואיך יכול לעבוד בו והרי עובר בלא תעבוד בו עבודת עבד. ואיך שייך איסור עבדות בישראל, וגם במ"ש באופן השני דהוא ח"ע וחב"ח גם כן לא נראה. דהרי הך דינא דהלך אחר הפסול אין מפקיע שלא יתייחס לצד השני כלל. ורק לענין יחוס פסו"ק בלבד מתייחס להפסול. והדין דולד שפחה כמותה מפקיע ביותר שלא יתייחס כלל להאב וכמש"ל. ואם כן איך אפשר שיפקיע החצי שלא יהי' עבד. ועוד דלענין ממון אין סברא כלל שיפקיע שלא ישתעבד לאדון השפחה משום שנולד מממזר. ואם כן הוא עבד מצד עצמו. ולומר דמשום הדין דהלך אחר הפסול וצריך להיות ממזר. וכיון דעבד אי אפשר להיות ממזר וע"כ מפקיע שחצי לא יהי' עבד גם לענין ממון להשתעבד. ודאי דוחק

יז) ולכן נראה דלר"א דס"ל דהוא עבד וממזר דיני' שהוא עבד בכולו ולא תפסי בו קדושין. ובכ"ז הוי ממזר משום דבעבד ג"כ שייך ממזרת. ורק בעכו"ם כתבו התוס' דל"ש ממזרת. אבל בעבד דהוא ישראל לכ"ד שפיר י"ל דשייך ממזרת. ובכ"ד שהוזכר בתוס' הנ"ל דל"ש ממזרת איירי רק בעכו"ם ולא בעבד. ולפי זה יש לומר דר"א לא פליג רק בשפחה. אבל בממזר שנשא נכרית גם לר"א הולד כמותה ואינו ממזר משום דבעכו"ם ל"ש ממזרת וכיון דל"ש בו ממזרת לא אמרינן בו הלך אחר הפסול שיהי' ממזר ויהי' ישראל. דאדרבה אמרינן יותר שיתייחס להנכרית משום דהדין דולד נכרית כמותה מפקיע יותר מהדין דהלך אחר הפסול. וכיון דתרווייהו סתרי אהדדי. דאי אפשר להיות עכו"ם וממזר אמרינן דולדה כמותה והוא עכו"ם ולא ממזר. ורק בשפחה דאפשר להיות תרווייהו עבד וממזר הוא דס"ל דהדין דהלך אחר הפסול. והיינו דאמר ר"א ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' אתי לי אפקי'. והיינו שלא נימא דמתייחס רק להשפחה כבכל דוכתא בישראל שנושא שפחה שאין מתייחס כלל להאב. אבל בממזר אזלינן אתר הפסול ומתייחס גם לאביו הממזר. אבל אין הכונה דאתי לו אפקי' שלא יתייחס בכולו אחר השפחה ולא יהי' כולו עבד דזה אי אפשר כנ"ל ורק דהוא עבד גמור וגם ממזר. ועל שפחה הוצרכו רבנן לומר הטעם דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. שע"כ אי אפשר להיות ממזר. אבל בנכרית א"צ להך טעמא. דגם ר"א לא פליג בנכרית משום דבנכרית סתרי אהדדי דאין ממזרת לעכו"ם וע"כ הוא עכו"ם ולא ממזר. ושפיר פסק הרמב"ם דממזר שנשא נכרית הולד נכרי ונתגייר כשר ככל הגרים. משום דכו"ע מודים בנכרית כנ"ל

יח) ועפ"ז מיושב שפיר גירסת הב"ח הנ"ל דהבת מצרית. והיינו דאף שולד נכרית כמותה. מ"מ משום הדין דהלך אחר הפסול מתייחס ג"כ להאב הגר מצרי והוי עכו"ם מצרי. וכדס"ל לר"א בממזר שנשא שפחה. וטעמא דרבנן דפליגי, משום דולד במעי שפחה כבמעי בהמה ל"ש בנכרית כנ"ל וע"כ במצרי שנשא נכרית גם רבנן מודים דאזלינן אחר הפסול דרק בממזר שנשא נכרית ל"ש לילך אחר הפסול דאין ממזרת לעכו"ם. כנ"ל. אבל במצרי דהך פסול שייך בעכו"ם שפיר אזלינן אחר הפסול והבת נכרית ומצרית. וז"ל בשיטת הב"ח. אולם הח"מ והגר"א פליגי על זה והיינו דס"ל דטעמא דהרמב"ם דממזר שנשא נכרית אינו ממזר. אין הטעם משום דאין ממזרת לעכו"ם. רק דס"ל דבחד צד עכו"ם וחד צד ישראל ליתא הך כללא לילך אחר הפגום. וע"כ גם בגר מצרי שנשא נכרית לא אזלינן אחר הפגום. ומתייחס רק להנכרית משום הדין דולדה כמותה. דעדין יותר להפקיע מהדין דהלך אחר הפסול כנ"ל. ועל כן גרסי שם בש"ע דגר מצרי שנשא נכרית הבת מותרת

וע"פ גירסת הב"ח יתיישב איך דרשינן מלהם הלך אחר הפסול דזה כתיב בעמוני. ואם כן קשה הא גם בל"ז ידעינן. דאל"כ איך משכחת דור עשירי בעמוני שיהי' פסול. כיון דעמונית מותרת והיא ישראלית ואי אפשר להיות דורות בעמוני רק מצד האב. ואם כן בלא זה ידעינן דהולד עמוני משום דאזלינן אחר הזכר. וכה"ג הקשה הב"מ בסימן ד' ע"ש. ולהנ"ל ניחא דצריך קרא דגם בעמוני שנשא נכרית אזלינן אחר הפסול והולד עמוני. דדורות בעמוני משכחת שנשא ישראלית גיורת והולד עמוני גם בלא הך דינא דהלך אחר הפסול. משום דאזלינן אחר הזכר. אבל כשנשא נכרית דהולד כמותה הו"א דכשר אם נתגייר. להכי אצטריך להם דהלך אחר הפסול ומפיק מהא דנכרית כמותה

יט) ולפמ"ש בגירסת הח"מ והגר"א דטעמייהו דס"ל דגר מצרי שנשא נכרית עמונית הבת מותרת