אמרי משה קנב

אין מתייחס להאב כשאמו ישראלית. מ"מ שפיר י"ל דצריך גרות מצד עצמו כיון דלא נולד כולו מישראל

יא) ודעת הרמב"ם מוכח גם כן דס"ל דא"צ גרות ממ"ש בפרק ט"ו הל"ג דעכו"ם הבא על ממזרת הולד ממזר ואם נימא דצריך גרות הא בעכו"ם לא שייך ממזרות. ואך לפמש"ל דמתייחס לשניהם אפ"ל דהוי ממזר משום דמתייחס גם לאמו הישראלית והוי חצי עכו"ם וחצי ממזר. ומ"מ מותר לישא ממזרת לכשיתגייר משום דקהל גרים לא מיקרי קהל. ואולם ממ"ש בהל"ד זה הכלל בן הבא מעבד ועכו"ם כו' הרי הוא כאמו ואין משגיחין על האב. מתבאר מזה דא"צ גרות כלל. גם ממ"ש בהלכה ט' דגר שנשא ב"י הולד ישראל ואסור בממזרת. ועיין במ"מ הטעם דלא גרע מעכו"ם הבא על ב"י דהולד כשר ומבואר דכשר בלא גרות. ומכש"כ להסוברים דור שנשא ב"י מותר בממזרת ובעכו"ם הבא על ב"י אסור בממזרת. ודאי מוכרח דמעכו"ם על ב"י הולד כשר גמור וא"צ גרות. (ומזה תמוה לי מה שראיתי בא"ש שר"ל דרמב"ם ס"ל דצריך גרות. גם מה שכתב לישב סתירת דברי רש"י שהקשה השעה"מ וכתב לחלק דבעבד על ב"י הכל מודים דהולד אין עבד. דאיך שייך שיהי' לרבו זכות בו במה שנזרע בישראלית. ובזה תמו ונפלו כל הראיות שהביא השעה"מ שרש"י סובר דעכו"ם על בת ישראל הולד ישראל. ולפי זה לא נשאר עד אחד. דמש"כ בקדושין (דף ע') ד"ה כל דאמר מבית חשמונאי עבדי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב וכו'. דאי נסבי ב"י הולד אינו עבד ומותר לקהל. ולקמן (דף ע"ו) בד"ה ופרכינן איסורא משום שפחה דע"כ עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר פי' וא"כ לא הוי עבד. וכן בהחולץ (דמ"ה) גם כן אין ראי', ומיושב ג"כ הסתירה שעמד השעה"מ מתוס' יבמות (דף מ"ה) כיון דאמו מישראל, שכתבו וא"ש הא דאמר שמואל כל דאמר מב"ח עבדא הוא ואיהו סבר עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר עכ"ל. היינו דלאו עבדא הוא עכ"ל הא"ש. ולא אדע דאף דהורדוס לא נשא ישראלית וע"כ נשא נכרית. גם כן קשה אמאי יהיו בניו עבדים. דעבד שנשא נכרית גם כן מהכ"ת נימא שיהיו עבדים. ואיך שייך שיהי' לרבו של העבד זכות בו. וזה ודאי דוחק לומר שנשא שפחה דאם כן בל"ז הם עבדים. וגם בעיקר דבריו אף שזה ודאי כמש"כ דהולד אינו שייך לאדון העבד. אבל בכ"ז י"ל דמתייחס לענין איסור עבדות להעבד. ואף שאין לו בעלים מ"מ שייך בו איסור עבדות. כמו בעבדי דגר שמת דאי לאו דילפינן דמיתת הגר מתיר הי' עליהם איסור עבדות אף שאין להם בעלים. אם כי יש לחלק דשם כבר הי' להם בעלים וע"כ נשאר עליהם איסור עבדות. אבל אם מתחילת יצירתו אין להם בעלים ל"ש לחול עליהם איסור עבדות. אך גם בעבדי דגר משמע דגם הבנים שנולדו אחרי מיתת הגר משפחתו גם כן היו עבדים לולא הילפותא הנ"ל. וע"כ גם בעבד על ב"י יש לומר דמתייחס לענין איסור העבד. וכן משמע בתוס' יבמות (דף ט"ז) ד"ה בשלמא דבן עבד הבא על ב"י הוי עבד. וע"כ דכונתם ג"כ לענין איסור עבדות. ואולם צ"ע ממה דאמרינן בקדושין (דף ס"ט) ממזרת נמי תנסיב לעבדא ומשני עבד אין לו חייס וחזינן דאין מתייחס להעבד מה"ט דאין לו חייס

יב) וצ"ל דהא דאמר דאין לו חייס. היינו רק דלא נימא דיטהר הממזרת עי"ז שנימא דיתייחס רק להעבד ויהי' הולד רק עבד ולא ממזר. כמו בשפחה דנטהר הממזר ע"י השפחה ומתייחס רק לה. משום דעבדות מפקיע שלא יתייחס הולד רק לצד עבדות. (ואפשר הטעם משום דעבדות מיקרי פגום יותר משאר פסולים) ועל זה קאמר דעבד אין לו חייס. ול"א בעבד שיתייחס רק אליו שיטהר הממזרת. דרק בשפחה אמרינן כן ומשום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. משא"כ בעבד. אבל לעולם גם בעבד חל על זרעו איסור עבדות. ואם כי גם לענין פר"ו אמרינן ביבמות (דף ס"ב) דעבד אין לו חייס. היינו לענין קורבת משפחה דלא מיקרי בנו. אבל איסור עבדות שפיר י"ל דחל על בנו. אבל עכ"פ מקושית הגמרא דממזרת תנסיב לעבדא אף שודאי אי אפשר לומר דהקושיא הי' שיהי' שייך גם לעינן ממון לאדון העבד. דזה ודאי לא ס"ד כלל. וע"כ דהקושיא הוא רק לענין איסור. ומוכח כמש"כ דשייך שיתייחס להעבד לענין איסור אף שאין לו בעלים. ואולם בישוב סתירת רש"י הנ"ל שפיר י"ל כהא"ש. ולא מטעמי' דאין לו בעלים רק משום דעבד אין לו חייס ומה"ט אין מתייחס כלל להעבד גם לענין איסור. וכן מתבאר ברמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ג וכמש"נ בסי' דלעיל וכפשטות הגמרא. אבל התוס' ביבמות הנ"ל דס"ל דבן עבד מישראלית הוא עבד לענין איסור. ע"כ צריך לחלק כמש"כ דלענין איסור יש לו חייס שיחול על זרעו איסור עבדות. ואף שאין לו בעלים מ"מ שייך איסור עבדות כמש"ל

יג) והנה בטעמא דמ"ד דהולד כשר והוא עכו"ם לגמרי. עכצ"ל הטעם משום דאזלינן אחר הפגום ועכו"ם גם כן מיקרי פגום. דזה ודאי דוחק לומר הטעם משום דבאומות הלך אחר הזכר. דהך כללא ודאי דלא שייך רק כששניהם עכו"ם. וכן הדין דלמשפתותם לבית אבותם ודאי דל"ש שיתייחס לעכו"ם מה"ט. וע"כ כמש"כ הטעם משום דאזלינן אחר הפגום. והא דצריך קרא דולד שפתה ונכרית כמותה ולא ידעינן מזה דהולד הולך אחר הפגום. כבר הקשו זה התוס' בקדושין שם ותירצו דהילפותא הוא שיהי' ולדה כמוה לכ"ד שלא יהא קרוי בנו לשום דבר לא ליורשו ולטמא לו עיין שם. אבל זה מוכח מהתוס' דשייך הלך אחר הפגום בצד אחד עכו"ם שיתייחס להעכו"ם. וע"כ י"ל גם כן דזה הטעם גם בעכו"ם על ב"י דהולד עכו"ם גמור מה"ט דהלך אחר הפגום. וזה רק להס"ד בקדושין דס"ל דהוי עכו"ם גמור כנ"ל. אבל המסקנא לפמש"ל דלא הוי עכו"ם גמור ויש בו צד ישראל דמתייחס לשניהם ביחד. וכן להסוברים דהוא ישראל גמור עכצ"ל דס"ל דל"ש הלך אחר הפגום בחד צד עכו"ם. דרק בשני הצדדים ישראלים אמרינן דהלך אחר הפגום. או דס"ד דעכו"ם לא מיקרי פגום. וע"כ מתייחס לשניהם ביחד ויש בו גם כן צד ישראל

יד) ואולם להסוברים דכשר והוא ישראל גמור. וכן למ"ד דהולד ממזר והוא ישראל גמור ומותר בממזרת בלא גרות. יש להבין מנ"ל דמתייחס רק לאמו הישראלית. ולמה לא יתייחס גם להאב ויהי' צריך גרות. וממילא דמצד שהוא עכו"ם אינו ממזר. ורק על הצד ישראלית שמתייחס להאם יהי' ממזר ויהי' אסור בממזרת לכשיתגייר למ"ד דקהל גרים מיקרי קהל. וצ"ל הטעם משום דרחמנא אפקרי' לזרעו וע"כ מתייחס רק לאמו הישראלית. ויותר נראה דידעינן זה מכי יסיר את בנך דבן בתך קרוי בנה. ומשמע להו דבנה הוא לגמרי ומתייחס רק לה. ולהסוברים דהולד כשר והוא עכו"ם. לא אדע איך יפרשו הך דאמר שמואל בנך הבא מישראלית קרוי בנך ושמואל בעצמו ס"ל (בדף מ"ה) דהולד כשר ובכ"ז קאמר דקרוי בנך. ועיין שם בפירש"י דאלמא ישראל הוא. ואולם לפמ"ש דעכ"פ יש בו צד ישראל י"ל דהיינו דקרוי בנך. ושפיר קרינן בו כי יסיר את בנך. ובתוספות שם נראה דלא גריס בנך מישראלית וגרסי בנך קרוי בנך. והיינו על הבן עצמו. ועיין