אמרי משה קנא

שכתבו דכתמיהן טהורין משום דשדינן בתר עכו"ם. היינו כהס"ד בקדושין הנ"ל דהוי עכו"ם גמור. וכן מ"ש דלא תפסי קדושין גם כן להס"ד בקדושין הנ"ל, ומיושב לפי זה מה דסותרים דבריהם למ"ש בנדה (דף נ"ו) ד"ה אמוראי דבין למ"ד הולד ממזר בין למ"ד הולד כשר ישראל הוא וכתמיהן טמא ע"ש. והיינו דבנדה אזלי כפי המסקנא בקדושין הנ"ל דהטעם דס"ל דכשר ואינו ממזר לא משום דאין ממזרת לעכו"ם. רק משום דלא דמי לאשת אב. ולפי זה י"ל דיש בו ג"כ צד ישראל ועל כן כתמיהן טמא. אבל לעולם דצריך גרות. וזה הוא דעת הפסקי תוס' בקדושין וכן ההגדה דפ' אמור בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר. וכן דעת הרי"ף לפמ"ש השעה"מ דס"ל דצריך גרות לפי האמת. והיינו דס"ל דגם להמסקנא דקדושין הנ"ל די"ל דכשר אף אי הוא ישראל ומשום דל"ד לאשת חב. מ"מ ס"ל דצריך גרות מסברא ומשום דמתיחס לשניהם ביחד וצריך גרות לצד העכו"ם. אבל אין כונתם דהוא עכו"ם גמור. דאם כן למה הוצרך לטעמא דלא הוי ממזר משום דל"ד לאשת אב ותפ"ל דאין ממזרת לעכו"ם. וע"כ כמ"ש דיש בו צד ישראל גם כן

ו) וכעין זה אמרתי ליישב מה שהקשה אדמו"ר שליט"א בהא דהקשו התוספות ביבמות (דף מ"ז) כיון דמילת גרות הוא קודם הטבילה, ואם כן איך אמרינן במעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה. ותירצו דכיון דאז לא חזי למילה סגי בטבילה לחוד וכמו נשים. והרמב"ן כתב דמכאן מוכח דבדיעבד מהני הטבילה קודם מילה. ומתבאר מהרמב"ן דאחר כך כשנולד, המילה נצרך לעצם הגרות. וא"כ מאי טעמא חייבין משום א"א בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה. כיון דרק ע"י המילה שאחר הלידה הוא דנעשים גרים והוי כקטן שנולד. ולענ"ד ניחא דנהי דצריך גרות לאחר לידתם. אבל יש בהם צד ישראלית גם בלא גרות. היינו מצד אמם שנתגדלו לאחר טבילתה ונתגדלו באם ישראלית. או מה שהלידה לחוד בקדושה מחשב צד ישראלית להתאומים ומשו"ה חייבין משום א"א. ורק דהכא אף להסוברים בעכו"ם הבא על ב"י דהולד כשר גמור וא"צ גרות. הכא בהורתם שלא בקדושה מודים דצריכים גרות משום ההריון שהי' שלא בקדושה. דגם מצד אמם יש בהם דין עכו"ם דעד שטבלה היתה אמם גם כן נכרית. אבל עכ"פ יש בהם ג"כ ישראלית בלא גרות מפני הלידה שהי' בקדושה. ועל זה הצד ישראלית חייבין משום א"א

ז) ובל"ז מוכרחים אנו לזה. דגם לשיטת התוס' הנ"ל דע"י הטבילה של אמם לחוד נעשו גרים. ג"כ קשה אמאי חייבין משום א"א דהא עד שטבלה הרי היו נכרים וכבר נתגדלו במעי אמם. רק עתה כשטבלה הוא דנעשו גרים והם אז כקטן שנולד ולמה חייבין משום א"א. וע"כ משום דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה עושה אותם לאחים. וע"כ גם להרמב"ן ניחא. דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה יש בהם ישראלית גם בלא גרות. אם כי יש לדחות דהלידה ביהדותה אינו מועיל אלא לחול על התאומים דין אחוה רק כשכבר היו ישראלים קודם הלידה. אבל אם עוד הולד עכו"ם ומחוסר גרות. כמו להרמב"ן. בזה י"ל דאין הלידה לחוד מועיל שיחול על הולדות דין ישראלית. אבל אף שאין מוכרח מ"מ י"ל כן דהלידה לחוד מועיל גם לעשותם ישראלים במקצת. כמו דמהני הלידה לחוד לענין אחוה. ולפי דעת הרמב"ן הנ"ל דהמילה נצרך להגרות יהי' מוכרת מזה ג"כ כמש"ל דבעכו"ם הבא על בת ישראל דהולד כשר אף דצריך גרות. אבל עכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות מכח האם. דאם לא כן אמאי חייבין משום א"א בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הא הוי כקטן שנולד. כיון דהמילה נצרך להגרות. ועל כרחך כמ"ש משום דהלידה בקדושה. וא"כ מכ"ש בישראלית גמורה שנתעברה מעכו"ם דעכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות

ח) ומיושב עפמ"ש קושית הדו"ח בתוס' כתובות (דף י"א) שכתבו דמשכחת גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה דבנה א"צ טבילה ואית לי' ממון שירש את אמו. והקשה דאכתי גרות אין כאן. דמאן משוי לי' גר למ"ד עובר לאו ירך אמו ע"כ על ידי זכי'. ואכתי הוי דרבנן ע"ש. ולפמ"ש ניחא, דהרי יש בו צד ישראלית גם בלא גרות של עצמו ע"י העיבור והלידה ביהדותה. ויורש את אמו בכה"ג שחציו ישראל כדמוכח בגיטין (דף מ"ג) בח"ע וחב"ח דפריך יורשים מנ"ל ע"ש. ואיירי שמת בלא אחים ובלא בנים וע"כ אין לו יורשים. (ואגב אכתוב מה שראיתי במקנה בק"א סימן מ"ד שהקשה בהא דפריך הגמ' יורשים מנ"ל. והרי משכחת בישראל בא על ח"ש וחב"ח דהולד ח"ע וחב"ח ואביו יורשו. והוכיח מזה דאם אין קדושין תופסין בח"ע גם בח"ש אין קדושין תופסין וע"כ אין אביו יורשו ע"ש. ותמוה לענ"ד דאף דלא תפסי קדושין באמו אבל מדוע לא ירשנו אביו הישראל שתפסו בו קדושין. ובודאי שמתייחס לו החב"ח. ועיין בתוס' קדושין (דף ס"ח ע"ב) ד"ה ולדה דמבואר כדברנו. ולהמקנה יהי' ג"כ הדין בעכו"ם הבא על ב"י שהולד כשר והוא ישראל. ולפמ"ש ניחא. דבכל האופנים יש בו צד ישראל וא"י קדושין. וזה פלא. ואין לומר דבנידון המקנה הטעם משום דהוחריש היינו הבן שהוא ח"ע אין קדושין תופסין. דא"כ גם אי נימא דבח"ש תפסי קדושין ניחא. וע"כ דלא דמי להא דגיטין דיורשים מנ"ל, דשם הטעם כיון דאביו לא תפסי קדושין אין בנו מתייחס אליו. אבל כשהבן לת"ק ל"ש כן. ואפשר דבעכו"ם הבא על ב"י אף להסוברים דהולד עכו"ם. מ"מ י"ל דהבן יורש את אמו הישראלית לפמ"ש דיש בו גם כן צד ישראל

) ט) ומיושב גם כן קושית הא"מ בסימן י"ג בהא דפריך הגמרא ביבמות (דף מ"ב) דגר וגיורת למה צריך להמתין שלשה חדשים. והא צריכים לידע אם הוא מקודם שנתגיירה ורק ע"י הטבילה דאמו נעשה ישראל הי' יכול למחות וצריכין לידע להבדיל אם הוא עכו"ם או ישראל. ולפמ"ש ניחא. דבכל האופנים יש בו צד ישראל וא"י למחות ומחויב ע"כ במצות ושוב הוי הגרות זכות גמור ובזכות גמור אינו יכול למחות. וממילא נעשה כולו ישראל

י) ואמנם אף שישבנו הקושיות הנופלות על שיטה זו דצריך גרות. בכ"ז נראה דעת הש"ע דא"צ גרות כלל. דהנה בש"ע סימן ד' סעיף ה' מבואר דאחד מאלו הפסולים (היינו עמוני ומצרי בגיותם) שבאו על ישראלית הולד כשר לקהל ועיין בהגר"א שם. ולהסוברים דהולד עכו"ם וצריך גרות משום דמתייחס לאביו. א"כ אמאי כשר לקהל. וגם לפמ"ש דמתייחס לתרווייהו ג"כ קשה אמאי כשר לקהל. ומוכרח מזה דהש"ע ס"ל דהולד כשר היינו שהוא ישראל גמור ואין צריך גרות. ומשום דמתייחס רק לאמו הישראלית. וע"כ גם כשהאב מפסולי קהל מתכשר על ידי האם. ואולי אפשר לחלק דאף דלענין יחוס מתייחס לכ"ד להאם וכמ"ש הש"ע הנ"ל. מ"מ שפיר י"ל דצריך גרות. דאין זה מה דצריך גרות נמשך מצד דמתייחס להאב. ורק הוא מצד עצמו כל שלא נולד כולו מישראל צריך גרות. ולהכי אף דאין מתייחס לענין פסולי קהל לאביו העכו"ם משום דרחמנא אפקרי' לזרעו. ולכן