אמרי משה קנ

כ"ג) ובכ"ד דאם שדינן לי' בתר עכו"ם אי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אם כן למה צריך (בדף מ"ו) להביא טעמא דמאן דמכשיר אף בא"א משום דיליף מא"א דלאחריני תפסי קדושין לאפוקי עכו"ם דלא תפסי קדושין כלל. והא כיון דס"ל דהולד כשר והיינו דשדינן לי' בתר עכו"ם. אם כן ממילא אי אפשר להיות ממזר אף מא"א ומשום דאין ממזרות לעכו"ם. ואין לומר דהא דהוצרך לטעמא דיליף מא"א היינו לומר דאף אי נימא דבתר דידה שדינן מ"מ אי אפשר להיות ממזר. ולאפוקי ממאן דס"ל דהולד ממזר. ועל זה בא לומר דיליף מא"א דתפסי קדושין לעלמא ולאפוקי עכו"ם. דא"כ דס"ל גם כן דשדינן בתר דידה א"כ נהי דיליף מא"א דלא הוי ממזר. אבל מנ"ל דהולד עכו"ם (כפי מה דס"ל להנך שיטות) נימא אדרבה דהוי ישראל כשר. וע"כ צ"ל דס"ל מצד הסברא דהוי עכו"ם משום דבכל מקום הולך אחר הזכר. או משום דהוא הפגום שבשניהם. וכיון דע"כ הוי עכו"ם א"כ למה לי לטעמא דיליף מא"א תפ"ל דבל"ז אי אפשר להיות ממזר משום דאין ממזרות לעכו"ם. ובדוחק אפ"ל דחם הדין דהוי ממזר היינו אומרים אז דאזלינן בתר דידה בכדי לעשותו ממזר משום דממזר פגום יותר מעכו"ם. ואזלינן בתר הפגום שבשניהן. ורק עתה דיליף מא"א דלא הוי ממזר שוב אמרינן דהוי עכו"ם. משום דהוא הפגום

ב) עוד ק"ל בהא דקאמר (בדף מ"ה) דאף מאן דמכשיר מודה שהולד פגום לכהונה מקל וחומר מאלמנה. ופרש"י דהיינו בתה וכ"כ שאר הראשונים. והיינו משום דס"ל דבנה לא הוי עליו שם חלל למפסל זרעו ורק הבת פגומה. וכ"כ להדיא במ"מ ובריטב"א ועיין ברמב"ן. ולהסוברים דהולד כשר היינו דהוי עכו"ם וצריך גרות. אם כן למה לי למילף מכ"ג באלמנה תפ"ל דהוי הבת גיורת ופשיטא דגיורת פסולה לכהונה. ושוב ראיתי קושיא זו בס' ברית אברהם. עוד קשה מהא דמבואר בפרק נושאין דשני אחין תאומים שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה חייבין משום א"א. דמשמע כש"כ בהורתם ולידתם בקדושה חייבין משום א"א אף אם נתעברה מעכו"ם. וחם נימא דצריך גרות הרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואמאי חייבין משום א"א. (ואפ"ל דס"ל דעכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר). ומהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה ל"ק. דכיון דנעשו ישראלים בטבילת אמם ע"כ הלידה שאחר כך עושה אותם לאחים

ג) והנלע"ד בישוב קושיות הנ"ל. דהני דס"ל דצריך גרות אין הכונה דהוא עכו"ם גמור. ורק דיש בו צד עכו"ם גם כן. והיינו דבעכו"ם הבא על ב"י מתייחס הולד לשניהם ביחד להאב ולהאם. דהרי אין לנו ילפותא שיתיחס לצד אחד בכה"ג דצד אחד עכו"ם וצד אחד ישראל. ומהכ"ת נימא שיהי' הולד כולו ישראל ויתייחס רק להאם. וגם שיתייחס רק להאב העכו"ם גם כן לא אמרינן, דקרא דלמשפחותם לבית אבותם לא איירי בעכו"ם. וגם משום טעמא דאזלינן אחר הפגום ל"ש בצד אחד עכו"ם וחד צד ישראל כמו שנתבאר להלן. וגם י"ל דפגום לא מיקרי רק מפסולי קהל אבל עכו"ם לא מיקרי פגום. וכיון דאין לנו ילפותא למי יתייחס אמרינן דמתייחס לשניהם. וע"כ יש בו צד עכו"ם משום דמתייחס גם כן לאביו העכו"ם. אבל מתייחס ג"כ לאמו ומצד זה הוא ישראל ג"כ ומחויב במצות. ומוכרח ע"כ להתגייר. ואין זה חידוש לומר כן. דהרי לולא הילפותא בישראל דמתיחס רק לאביו משום למשפחותם לבית אבותם. הי' גם כן הדין כן בישראל דמתייחס לאביו ולאמו. ועל כן בצד אחד עכו"ם דליכא ילפותא אמרינן דמתייחס לשניהם כנ"ל. וכה"ג מצינו בקדושין (דף ס"ט) דממזר שנשא שפחה לר"א הרי זה עבד וממזר. דלפמ"ש התוס' דלא שייך ממזרות בעכו"ם וכנראה דגם בעבד ל"ש ממזרת. וא"כ איך אפשר שיהי' ממזר. וגם ליכא למימר שהוא ישראל גמור. דאם כן איך הוי עבד ג"כ לר"א. ואיך שייך שישראל יהי' עבד ויעבוד בו עבודת עבד והא עובר בלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד. וע"כ צ"ל דחצי הוא ישראל מצד אביו הממזר וחצי הוא עבד מצד אמו השפחה ומתייחס לשניהם ביחד. (ואולם להלן באות י' יתבאר דבעבד שייך ממזרת. ולפ"ז אין ראי' משם די"ל דהוי כולו עבד וממזר)

ד) ואחרי דנתבאר דגם להסוברים דצריך גירות יש בו צד ישראל. מיושב שפיר קושית השעה"מ הנ"ל מהא דבן עכו"ם מישראלית או מכהנת שנתחללה דחייב בפדיון אף לרבא דס"ל דהולד כשר וצריך גרות. דכיון דיש בו צד ישראל שפיר חייב בפדיון. ומיושב ג"כ הא דהוצרך לטעמא דמאן דמכשיר גם באשת איש משום דלא דמי לאשת אב. ותיפוק לי' דאין ממזרות לעכו"ם כמו שהקשינו לעיל. אבל לפמש"כ ניחא. דכיון דיש בו צד ישראלית שפיר הו"א דשייך בו ממזרות. ועכצ"ל הטעם משום דל"ד לאשת אב. ומיושב נמי הא דהורתו ולידתו בקדושה חייב משום אשת אח. אף דנתעברה מעכו"ם וצריך גירות. מ"מ לא הוי כקטן שנולד ויש בו דין אחוה מצד האם דהם ישראלים בלא גרות. ואולם הקושיא הנ"ל מהא דהוצרך למילף דהולד פסול לכהונה מק"ו ותיפוק לי' דכיון דצריך גרות פשיטא דפסולה לכהונה. עדיין אינה מיושב, דגם לפמש"כ דיש בו צד ישראל בלא גרות אבל כיון שיש בו צד עכו"ם שצריך גרות פשיטא דפסולה. דזה אין סברא לומר דהוי כיש מקצת זרע מישראל דקיי"ל בקדושין (דף ע"ח) דכשר לכהונה. דלא דמי לשם כמובן. וצ"ל דס"ל כהשיטות דבנה פגום היינו שהם חללים. ונפ"מ לענין בת הבן שתפסול כהונה מק"ו

ה) אמנם כי התוס' ביבמות (דף ט"ז) ד"ה אמוראי שכתבו דכתמיהן טהורים משום דסבר דהולד כשר דבתר עכו"ם ועבד שדינן לי'. וכן ממ"ש בד"ה עכו"ם שקידש דלמ"ד הולד כשר אין חוששין לקדושין. ע"כ דס"ל דיש פנים ג"כ לומר דהוא עכו"ם גמור, דלפמ"ש דיש בו צד ישראל הי' חוששין לקדושין וכתמיהן טמאין. (וזה ודאי דוחק לחדש דבכה"ג שחצי' עכו"ם יהי' כתמיהן טהורין. משום דלא הוי כשיעור כתם במקום אחד דמעורב בו ג"כ דם עכו"ם. וכן לענין קדושין בכה"ג שחצי' עכו"ם לא יתפס קדושין ועיין בגיטין (דף מ"ג). דזה ודאי תמוה לומר כן). אבל נראה דודאי להס"ד בקדושין דקאמר לימא קסבר רבינא דעכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר. ומשום דס"ל שם לס"ד דטעמא דמ"ד דהולד כשר הוא משום דהוי עכו"ם ואין ממזרת לעכו"ם. ורבינא דס"ל דקרוי בנך ומתייחס לישראל ע"כ דסובר דהוא ממזר. ולפי זה ע"כ דס"ל להך ס"ד דלמאן דמכשיר הוא עכו"ם גמור ואין בו צד ישראל. דלפי מש"כ דיש בו צד ישראל הי' גם כן מזה הצד ממזר. וע"כ דלס"ד זה למ"ד כשר הוא עכו"ם גמור. ומש"ה לא הוי ממזר דאין ממזרת לעכו"ם. אבל לפי מה דמשני נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי. כפרש"י שם דהטעם דאינו ממזר הוא משום דלא דמי לא"א. ולפי זה שפיר י"ל דהא דכשר לא דלגמרי עכו"ם. רק דיש בו ג"כ צד ישראל וכמש"כ. ובכ"ז אינו ממזר משום דלא דמי לא"א. ואפ"ל דזה הכונה בגמרא דישראל פסול מקרי, היינו דהוא ישראל ומחויב במצות אבל פסול הוא עדיין. והיינו דמחוסר גרות משום צד העכו"ם שבו. וע"כ התוס' הנ"ל