אמרי משה קמח

בודאי דלא שייך לאדון העבד. ואך הרמב"ם דפ"ט מעבדים שהוצרך להביא ילפותא בעכו"ם שבא על שפחה שטבלה דהולד עבד ושם איירי לענין דין עבדות שאינו ב"ח. גם בלא ילפותא ידעינן דהוא עבד מצד עצמו משום דשייך לבעל השפחה. אם לא דנימא דבלא קרא גם לענין הממון לא הי' ידעינן אם שייך לבעל השפחה, וזה יתבאר להלן. וע'"ש בראב"ד ובה"ה שתמהו על הרמב"ם שם. אבל זה נראה דהילפותא שהביא הרמב"ם שם הוא רק לענין שיהי' עבד אבל לא לענין יחוס מפסולי קהל. ועל כן ברמב"ם דפט"ו מאס"ב דאיירי לענין יחוס פס"ק על כרחך הטעם דמתיחס אחר האם משום דכשטבלה דינה כישראלית וכמשנ"ל. ומ"ש הרמב"ם הך דינא דבא על שפחה שלא טבלה דוקא בעכו"ם. משום דבישראל הי' הולד מתיחס אחריה משום דהיא נכרית ולדה כמותה. וע"כ ל"ש להלוך אחר הזכר רק בעכו"ם. וכיון דהוא עכו"ם ושייך עליו קנין עבדות ממילא הוא עבד מצ"ע ואינו יכול להתגייר בלי רשות רבו. וכמו בקנה עכו"ם גופא דאמרינן ביבמות (דף מ"ו) דא"א לטבול לב"ח. ולהשיטות דגם קודם טבילה צריך גט שחרור גם הכא הוא צריך גט שחרור

ד) והנה מקור לדברי הרמב"ם הנ"ל דעבדים הטבולים דין ישראל יש להם לענין יחוס. מצאתי לענ"ד בירושלמי פרק הערל עבדים מה שיעלה להם דורות. כגון גר עבד עמוני שנשא גיורת שפחה מצרית לאחר ג' דורות נתגיירו. א"ת עבדים עלו להן דורות מותרים מיד. א"ת לא עלו להן דורות זכרים אסורים איסור עולם ונקבות מותרות לאחר ג' דורות. והנה נראה דבהך סברא פליגי. דמאן דס"ל דעלו להן דורות היינו דגם בעבדותן נחשבים הם כישראל והיינו כמו כל גרים ב"ח. וגירותן לעבדות שמחויבין במצות כנשים סגי להחשיבן כישראל ולהכי חשבינן מנין הדורות בעבדותן ומאן דסבירא ליה דלא עלו להן דורות, היינו משום דגירותן לעבדות לא סגי להחשיבן כישראל וכור בן חורין. ולהכי אמר דהנקבות מותרות לאחר ג' דורות אחר שחרורן וגירותן. והנה הירושלמי צריך להבין בתרתי. דאמאי קאמר דהזכרים אסורים איסור עולם הא שפחה ולדה כמותה ומאי איכפת לן אם האב עמוני. וגם צריך להבין במה דמשמע שם דלמ"ד דעלו להן דורות מותרים מיד. ומשמע דגם הזכרים מותרים דהא לא מחלק לדידי' בין נקבות לזכרים כמו דמחלק אחר כך דלמ"ד דלא עלו להן דורות. ולכאורה הי' אפשר לומר דלמ"ד דלא עלו להן דורות. והיינו דנחשבים כעכו"ם וליכא בהן הדין דולד שפחה כמותה ומתייחס לאביו כדין האומות דהלך אחר הזכר. ולהכי הזכרים אסורים איסור עולם. אך אי אפשר לומר כן דא"כ הנקבות למה צריך ג' דורות הא הוית עמונית דמותרות מיד. ועוד הא הרמב"ם הנ"ל כתב להדיא דגם עכו"ם בשפחה ולדה כמותה. ואם כן הזכרים אמאי אסורים לעולם הא מתיחס אחרי' והוי מצרי

ה) ואולם לפי מש"כ בביאור הרמב"ם דהא דעכו"ם בשפחה ולדה כמותה לאו מגזה"כ דאשה וילדיה דזה אינו נוהג בעכו"ם. ורק משום דשפחה דין ישראלית יש לה והוי כעכו"ם בב"י דהולד כשר. ועפ"ז א"ש הירושלמי דלהכי למ"ד דעלו להן דורות. והיינו דנחשבים כישראלים ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה מקרא דהאשה וילדיה. ולהכי אזלינן לגמרי בתר דידה. וגם הזכרים מותרים מיד כשבאו להם ג' דורות בעבדותן. אבל למ"ד לא עלו להן דורות והיינו דנחשבים כעכו"ם. ולהכי שוב ליכא בזה הדין דולד שפחה כמותה. דהא דכתב הרמב"ם דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה. היינו משום דהרמב"ם פוסק כמ"ד דעבדים עלו להן דורות והוי השפחה כישראלית וכעכו"ם הבא על ב"י דולד כשר וכנ"ל. ולא משום דגם בעכו"ם איכא הגזה"כ דהאשה וילדיה וכנ"ל. אבל הך מ"ד דלא עלו להן דורות דס"ל דעבדים ושפחות דינם כעכו"ם שוב ל"ש לאמר דולד כמותה. לא מטעם הגזה"כ דהאשה וילדיה דאינו נוהג בעכו"ם, ולא מטעם הרמב"ם דהוי כבא על ב"י. דהא גם השפחה היא כנכרית לדידי' ולהכי הזכרים אסורים איסור עולם. ומשום דאזלינן אחר הזכר והוי עמוני. ואך לפי זה צ"ע דהנקבות ישתרי מיד ולמה צריך ב' דורות. וי"ל דהא דלמ"ד דלא עלו. לא דפשיטא לו דדין עבדים כעכו"ם. דהא להרבה דברים דינם כישראלים (עיין בפי"ד דעבד מותר באמו דיצאו מכלל עכו"ם וכמ"ש בסימן כ"ב). ועל כן נקטינן מספקא לחומרא דלענין נקבות אי אפשר להתיר מיד דדלמא דינן כישראל ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה והיא מצרית. ואף דא"כ ממ"נ אם דינם כישראל יעלו להן דורות בעבדותן. י"ל דבכ"ז יצאו מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא. וע"כ ל"מ הדורות בעבדותן דעדיין אינם כישראלים גמורים ובכל זה יש בהם הדין דהאשה וילדיה דלענין זה הם כישראל דהא גם כעכו"ם אינם. אבל הזכרים אסורים לעולם דלמא דינם כעכו"ם ואין בהם הדין דהאשה וילדיה. ומתיחס לאביו העמוני דהא השפחה כנכרית. ולא הוי כעכו"ם הבא על ב"י דהולד כמותה. וראיתי בא"ש פי"ב מאיסו"ב שרצה לקיים הגירסא הכתובה להיפוך. דאם עלו להן דורות הזכרים אסורים לעולם ומשום דהלך אחר הפגום כיון דדינם כישראל. ואם לא עלו להן דורות מותרות הנקבות מיד דמתיחס אחר האב והיא עמונית. ומשום דבעכו"ם ל"א ולדה כמותה עיין שם. ודבריו תמוהים דהא בישראל ודאי ולד שפחה כמותה וגר עמוני ב"ח שנשא שפחה ודאי דגם הזכרים מותרים. וכמו הא דממזר נושא שפחה דנטהר הולד כששחררו וה"ה לענין עמוני. ועיין ירושלמי בפ' ע"י דעמוני מותר בשפחה. ומכל שכן דהכא בירושלמי דאיירי בעבד עמוני שבודאי מותר בשפחה. ואם עלו להן דורות והם כישראל ודאי דהולד כמותה. וזה ודאי דוחק דהירושלמי אזיל לר"א דס"ל דהרי זה עבד ממזר. וה"ה לענין עמוני דהא לא קיי"ל כותי'. וגם מ"ש דבעכו"ם בשפחה לא אמרינן ולדה כמותה. לכאורה נסתר מהרמב"ם פט"ו הנ"ל דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה

ו) והנה קשה לי בעיקר הילפותא דיליף דולד שפחה כמותה מהאשה וילדיה תהי' לאדוניה. אשר פשטות הסוגיא נראה דלאו לענין קנין הממון שיהי' שייך הולד שפחה לאדוניה קאי הילפותא. דשם קאי על מתני' בכל הני דמתיחס אחר האב או אחר הפגום. דהיינו לענין יחוס פסולי קהל וחלות איסורים על הולד. וכן הילפותא בשפחה דולדה כמותה היינו נמי לענין יחוס דיש על הולד איסורי עבדות. וכן מוכח להדיא בהא דמסיק שם דיליף דולד נכרית כמותה מכי תהי' וילדו לו. דכ"ה דקרינן כי תהינה קרינן וילדו לו. ופריך הגמ' א"ה שפחה נמי האשה וילדיה תהי' לאדוניה ל"ל. ומאי פריך דנהי דידעינן מכי תהי' וילדו לו דמתיחס אחר אמו. אבל מנא הוי ידעינן דהולדות שייכים לשעבוד מע"י לאדוני'. ועל זה צריך האשה וילדיה דהולדות שייכים להאדון. וע"כ צ"ל דס"ל דעל זה ל"צ קרא דשייכים לאדוניה ומשום דהוי כולד במעי בהמה. וכמ"ש בב"ק (דף מ"ט) דהוי כחמרתא מעברתא. וכל הילפותא דולדה כמותה אצטריך רק לענין יחוס ואיסור עבדות. ולהכי פריך שפיר דלענין איסורים הא נוכל למילף