אמרי משה קמז

יהי' שליח וכיון דהוא שליח והוא כמותו יכול ליתן להשליח וחל השחרור אף בע"כ כאילו נתן להעבד עצמו. וכן נראה בגט אם עשתה שליח לקבלה ולא ביטלה את השליח שהבעל יכול למסור להשליח הגט בע"כ של אשה. ולפי זה יש נפ"מ דאם נרצה שיחול השחרור מדין זכיית השטר שזוכה השליח אז לא הי' מהני בע"כ של עבד. ולכן כתבו רש"י והר"ן הטעם דהעבד מקבל גטו של חבירו. משום דעבד איתא בתורת שחרור ואז גם בע"כ מהני כל זמן שלא בטל השליחות הנ"ל, ועפ"ז יתיישב מה שהקשה בלקוטי רע"א איך בן חורין מקבל ג"ש לעבד הא ליתא בדנפשי'. לפי מ"ש הרי"ף גם להמסקנא הטעם דאיש נעשה שליח קבלה משום דאב מקבל גט לבתו. וחזינן דבעינן שיהי' שייך באותו דבר ע"ש שנשאר בצ"ע. ולפי הנ"ל הרי בשקבל השליח הבן חורין מדעת העבד א"צ כלל לדיני שליחות. כיון דזוכה הגט שחרור בתורת קנין ממילא נשתחרר

סימן כו בדין עבד הבא על נכרית ב"ח. וישראל הבא על שפחה מעוכבת ג"ש אם הולד צריך גט שחרור

א) הרמב"ם פרק ט"ו מאיס"ב ה"ו, עכו"ם שבא על שפחה שטבלה הר"ז עבד. ועבד שטבל שבא על נכרית הולד עכו"ם הלך אחר האם. אבל עכו"ם הבא על שפחה נכרית או עבד עכו"ם שבא על נכרית ב"ח הולד הלך אחר הזכר עכ"ל. וק"ל טובא, במ"ש דעכו"ם שבא על שפחה קודם טבילתה הולד הולך אחר האב. דלכאורה נראה פשוט דלענין קנין הממון ודאי דשייך הולד לאדון השפחה גם קודם טבילתה. ואין נפ"מ ממי נתעברה אם הוא עכו"ם ואם הוא ישראל. וכן אם נתעברה מעבד הולד שייך לאדון השפחה ולא לאדון העבד. וכן משמע בפ' הפרה (דף מ"ט) דשור שנגח השפחה משלם דמי ולדות לבעל השפחה משום דחמרתא מעברתא אזיק, ואין חילוק בין קודם טבילה לאחר טבילה כיון דגופו קנוי. וגם אין חילוק כלל ממי נתעברה כמו שאין חילוק בבהמה ממי נתעברה והוא פשוט. ולפי זה קשה מאוד במ"ש הרמב"ם דהולד הולך אחר הזכר. והיינו שהוא עכו"ם ואם נתגייר מותר והרי כיון שהולד קנוי לאדון השפחה אם כן ע"כ הוא עבד מצד עצמו ואין יכול לגייר בלי רשות רבו. וכמו אמו השפחה שאין יכולה להתגייר בלי רשות רבה. וכמבואר בימות (דף מ"ו) דדוקא בקונה עבד מהעכו"ם הוא דמהני קדם וטבל לשם ב"ח אבל עכו"ם שהקנה א"ע דבגופו קנוי לא מהני טבילתו לב"ח. וכן במ"ש הרמב"ם דעבד עכו"ם הבא על נכרית הולד הולך אחר הזכר. יש להבין גם כן לענין מה הולך אחר האב. אם נימא דהיינו שישתעבד לאדון העבד זה ודאי קשה מאוד לומר שע"י שנתעברה מעבד יזכה האדון בהולד. ואולי נימא דהולד עבד לענין שצריך ג"ש. ואף שאין משועבד למע"י מ"מ יש עליו אסורי דעבדות מצד אביו וצריך ג"ש וכמו מפקיר עבדו שצריך ג"ש. ונימא דגם קודם טבילה יש עליו איסורי דעבדות וצריך ג"ש וכמ"ש בסימן כ"ב. ושוב ראיתי בספר קה"י שהרגיש קצת במה שהקשינו ורצה לפרש דהרמב"ם קאי בעכו"ם שבא על שפחה שלא טבלה והיא מעוכבת ג"ש שכבר נפקע הממון על ידי הפקר. ושפיר פסק דהולד מתיחס אחר אביו העכו"ם ואין צריך גט שחרור מבעל השפחה כי אין לו בו כלום שכבר הפקיר הממון מאמו. וכן בבבא השני' דעבד שבא על נכרית ב"ח הולד הולך אחר אביו והוא עבד. אף שאין בו לבעל העבד כלום. מ"מ אסורי דעבדות יש עליו. וע"ש היטב

ב) ולענ"ד דבריו תמוהים במה דמוקי דברי הרמב"ם כשכבר נפקע ממנו הממון. אם כן גם תחילת דברי הרמב"ם גם כן מיירי שכבר הפקירה. אם כן אמאי כתב דעכו"ם שבא על שפחה שטבלה הרי הולד עבד. כיון דהולד מצד עצמו ל"ש לאדון השפחה שכבר הפקירה ומהכ"ת שיהי' עבד. דבשלמא אי איירי כשלא הפקירה ושייך הולד לבעל השפחה וע"כ הוא עבד מצד עצמו. אבל בהפקירה מהכ"ת שיהי' הולד עבד. ואי משום גזה"כ דהאשה וילדיה. מנ"ל דין זה גם בעכו"ם. ועוד דגם בלא טבלה נימא דהוי עבד מגזה"כ דהאשה וילדיה כיון דגם בלא טבלה יש עליה קנין איסור לדבריו שצריך גט שחרור אחר ההפקר. ועוד דגם בישראל צ"ע טובא אם שייך הדין דהאשה וילדיה במעוכבת ג"ש ויתבאר להלן. וגם מה שכתב בבבא השני' דעבד הבא על נכרית ב"ח הולד יש עליו איסור דעבדות אף דאין לו בעלים. צ"ע דלענין מה נפ"מ. אם לענין שיהי' עליו איסור דלא יהי' קדש הרי דעת הרמב"ם דלא יהי' קדש לא קאי על עבד ושפחה. ודוחק לומר דלענין איסור דרבנן דעבדות. דבלא זה אסור משום עכו"ם. ואי דנימא דנפ"מ לענין שלא יוכל להתגייר. זה צ"ע באין לו בעלים גם על האיסור אם יעכב זה לגירות. וזה תליא במ"ש בסימן להסתפק בהא דמיתת הגר שמתיר אי הוא גזה"כ דוקא במיתה. או דכל מקום שאין בעלים גם על האיסור ממילא מותר. וגם עיקר דינו דאף שאינו עבד מצ"ע מ"מ יהי' אסורי דעבדות משום דמתיחס לאביו. צ"ע טובא דנראה דעה זה לא שייך יחוס דאיסור עבדות אינו מפסולי קהל. וביותר קשה טובא על דבריו מרמב"ם פ"ט מעבדים ה"ג. אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד משום דעבד אין לו יחוס. הרי מבואר דאין מתיחס לאביו העבד לענין איסורי עבדות. ועוד לפמ"ש בסימן כ"ב דבגיותן ליכא איסור עבדות. ודאי דאי אפשר לפרש כפי' הקה"י

ג) ולענ"ד נראה דדברי הרמב"ם פרק ט"ו מאס"ב הנ"ל לא קאי לענין דין עבדות אם הוא עבד או בן תורין. רק קאי לענין יחוס כגון שאביו עמוני או מצרי ואמו השפחה אינה מאותו עם או כשרה או להיפוך. ולענין זה חילוק עבדים ושפחות טבולים מלא טבלו. דבטבלו יש להם דין ישראל לכ"ד. וע"כ בבבא ראשונה בעכו"ם שבא על שפחה שטבלה הולד עבד. והיינו דמתיחס אחריה לענין פסולי קהל וכנ"ל. דאם היא כשרה אף שאביו פסול הולד כשר. וכמו בישראל דממזר נושא שפחה הולד עבד. וה"נ בעכו"ם דהולד מתיחס אחריה. ואף דבעכו"ם נראה דליכא הגזה"כ דהאשה וילדיה וכנ"ל, מ"מ מתיחס אחר האם מטעם דהשפחה שטבלה דינה כישראלית. ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. וכפמש"כ בסימן כ"ב דדעת הרמב"ם דכשר וא"צ גירות משום דמתיחס לגמרי אחריה וכמבואר בש"ע סימן ד' דאחד מן הפסולים שבא על ישראלית הולד כשר לקהל. וכן להיפוך אם היא פסולה גם כן מתיחס אחריה מטעם הנ"ל. והיינו בבא ראשונה דשפחה שטבלה. ובבא שני' דשלא טבלה דדינה כעכו"ם וע"כ אם עכו"ם בא עליה הדרינן לכללא דבאומות הלך אחר הזכר. וכן בעבד עכו"ם שבא על נכרית ב"ח הולד גם כן הולך אחר הזכר. ואף דעבד אין לו חייס היינו דוקא כשטבל ויש עליו איסורי עבדות. אבל קודם שטבל דאין עליו איסורי עבדות דינו כעכו"ם לכל דבר גם לענין יחוס שהלך אחר הזכר. אבל לא קאי הכא הרמב"ם אם הוא עבד או ב"ח. ובזה ודאי גם בעכו"ם שבא על שפחה קודם שטבלה הולד עבד מצד עצמו ומשום דשייך לאדונה. ולהיפוך בעבד עכו"ם שבא על נכרית בת חורין הולד אינו עבד משום דאיסורי עבדות ליכא בעבד עכו"ם. ולענין ממון