אמרי משה קמה

טו) עוד י"ל בהא דמהני לרשב"א דלמטי לידי' אף דל"ל גטה וידה באין כאחד ואף אם נימא דאינו מופקע המממון להרי"ף. והיינו עפמש"ל דיש סוברים דהעבד יכו לקבל מתנה מרבו. והא דצריכים לגו"י בכ"א היינו משום דבג"ש בעינן נתינה לידי' דוקא. וידי' של העבד כחצרו של האדון ול"מ נתינה. ולפ"ז י"ל דהא דבעינן להרי"ף שימטי לידי'. א"צ לזה דין נתינה לידי' דוקא שיהי' פסול מעג"ק וכן בשאר קנינים. משום דהנתינה נתקיימה בזכות אחרים. ודמי לשליח הובאה דגט אשה שהוא שליח האשה רק על מעשה הנתינה ואינה מתגרשת עד דמטי לידה וכשר אף בשנטלה מעג"ק דהא גם בשנטלו מידו הוי כנטלו מעג"ק כיון דאינו שליח של הבעל. ועיין ברמב"ם בפ"ו מגירושין. וה"נ בזכיית אחרים הרי הם שלוחים על מעשי הנתינה וחלות השחרור הוא כשימטי לידי'. ולפ"ז אף לרשב"א מהני כשמטי לידי'. דכיון דאז מהני גם מעג"ק וכן שאר קנינים הרי בזה לשיטה הנ"ל העבד יכול לקבל מתנה מרבו וא"צ לגו"י בכ"א. ורק במקום דצריך נתינה לידי' דוקא לית לי' לרשב"א גו"י בכ"א כנ"ל. ומיושב עפ"ז גם קושית היד המלך איך מהני הזכי' להרי"ף לענין חזרה כיון דהעבד ידו כיד רבו עדיין. דהרי לפי שיטה הנ"ל העבד יכול לזכות מרבו ע"י שאר קנינים. וכ"ש על ידי זכיית אחרים שיוכל לזכות רק לענין נתינה צריכין לגטה וידה באין כאחד

טז) ובעיקר קושית הריטב"א הנ"ל (באות ח) מהא דאין מזכה בעירוב ע"י עבדיו הכנענים צ"ע. דהרי גם על ידי אשתו ובניו אמרינן שם דאין מזכה. והרי באשה אמרינן דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. וכן גם בניו יכולים לקבל מתנה כמבואר בנ"י בב"מ פ"ק ע"ש. ואפ"ה אין זוכים לאחרים בעירוב. אם כן מה קשה לו להריטב"א מעבדיו הכנענים דאף שעבד יכול לקבל מתנה מרבו. מ"מ בעירוב אין זוכה לאחרים וכמו אשתו ובניו. ובאמת אין מובן לי הטעם דאשתו ובניו אין יכולים לזכות בעירוב לאחרים כמבואר בנדרים (דף פ"ח). והרי אשה יש לה קנינים לעצמה גם כן. אלא דהבעל אוכל פירות ומדוע לא תוכל לזכות לאחרים. דבזה ל"ש שיזכה הבעל לפירות מה שזוכה לאחרים. וצ"ע

ת) וברמב"ם פ"ל ממכירה ה"ב וכן העבד שקנה או מכר או נתן מתנה או נתנו לו. יד האדון על העליונה אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימין. ואם לא רצה בטלו כל מעשיו עכ"ל. ומתבאר דהאדון יוכל לבטל אם אין רוצה לזכות. ולכאורה תליא דין זה בהשיטות שהבאנו. דאם נימא דמה שקנה עבד קנה רבו היינו דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. א"כ איך אפשר שיועיל מה שהרב אומר אח"כ שאינו רוצה כיון דהוי כשדה שלו שנשבחה, והרי אם יעשה העבד איזה מלאכה או כלי והרב יאמר אי אפשי לזכות בזה אטו נימא שיועיל. דהרי על כרחך היא שלו משום דמע"י העבד והשבת שייך להרב. ואינו יכול להסתלק בלא קנין. ואם כן מדוע מועיל במתנה שזכה העבד במה שאומר הרב איני רוצה. ועוד אף אי מהני מה שאומר הרב שאינו רוצה. מ"מ מדוע בטל הקנין לגמרי ישאר הדבר להעבד. ועכצ"ל דהרמב"ם ס"ל דהרב זוכה ישר. והיינו דכל מעשי וקניני שהעבד עושה נחשב כאילו הרב בעצמו עשה. והוא נחשב להקונה. וע"כ מהני מה שאומר הרב שאיני רוצה לקנות. ודמי לכל זכיה שזוכים לאחר שהזוכה יוכל לומר אח"כ איני רוצה לזכות. (ונראה לענ"ד דגם כשהרב קטן אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו. ולא מיבעי' להך שיטה דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו וכמש"ל דהוי כשדה שלו שנשבחה, דודאי גם בקטן שייך כן ואף לשיטת הרמב"ם הנ"ל דהרב זוכה ישר ונחשב קנינו להרב. בכ"ז נראה דגם בקטן כן. אף דבעינן בקטן דעת אחרת מקנה. היינו משום דרצון וכונת הקטן אינו מועיל לקנות. אבל בעבדו של קטן דיש כונת ורצון העבד להקנין שפיר מהני לקנות אף שקנינו שייך להרב שהוא קטן. אבל הרי יש בקנין זה כונת ורצון העבד. וזה דמי כאילו יצויר אופן שיהי' להקטן כונה ורצון דודאי הי' מועיל, וה"נ ע"י העבד יש כונה ורצון. ולא דמי לחצר דלית לי' לקטן. היינו משום דחצר משום שליחות איתרבאי ואין לו שליחות. אבל הכא בעבד דלאו משום זכיה ושליחות הוא. דהעבד הוא איש בפ"ע ובר קנין רק קניניו ומעשיו שייכים להרב. וע"כ הרב זוכה ישר אף שהוא קטן. כיון דאיכא כונה ורצון העבד שהוא גדול. ורק כשהרב רוצה לבטל הקנין הוא דסבירא לי' להרמב"ם דמהני ביטולו ומחאתו. ובא"ש פ' י"ז מגזלה נסתפק בזה ולענ"ד כמ"ש). וזה לא קשה להרמב"ם כיון דהרב אין רוצה לקנות ואין נוגע המתנה להרב מדוע לא יקנה העבד. כמו בע"מ שאין לרבו רשות דמהני אף שקניניו שייכים להרב. מ"מ כיון דאין נוגע להרב יש לו קנינים לעצמו. א"כ ה"נ כשהרב אינו רוצה יזכה העבד. ואולם לא דמי, דרך בע"מ דרשות אחרים מעכב שלא יוכל לזכות מיקרי דאין נוגע להרב. אבל בזה שהרב אינו רוצה לזכות. כיון דאי בעי הוי זכה מיקרי נוגע להרב. וכמו בנתן הרב עצמו להעבד דל"מ להרשב"א וכנ"ל באות א'

יח) והנה בקידושין (דף ו') לכשתברח ממנו א"ל עסק בך, הקשה המקנה איך מהני השחרור. כיון דאין משתחרר מיד הרי לא שייך גו"י בכ"א וידו כיד רבו ואח"כ הוי טלי גטך מע"ג קרקע. ותירץ דאיירי על ידי אחרים ע"ש. ולפי הנתבאר נסתר תירוצו דגם ע"י אחרים ל"מ יותר מעל ידי עצמו רק בשמשחררו מיד משום דעל ידי אחרים העבד זוכה מקודם וכיון דזכה רגע אחד מיד נשתחרר ושוב אין לרבו רשות בו כמ"ש (באות י'). אבל בשלא נשתחרר מיד מה יועיל ע"י אחרים כיון דזוכים הג"ש בעד העבד הרי זוכה הרב תיכף כיון דהוא נשאר בעבדותו עדיין. אם לא שנימא דגם זה מיקרי נתינה מה. שקבלו אחרים והעבד זוכה רגע אחד. ולא איכפת לן מה שהרב זוכה אחר כך. ועיין במ"ש (באות ה' וי"ב) וצ"ע. ולכאורה אפשר לומר דכאן הרי איירי שנתן השטר להעבד אחרי שכבר מכרו לעכו"ם ושוב אין לו לאדון זכות במעשי ידיו. דמע"י שייך לעכו"ם. ושוב לא הוי ידו כיד רבו ולעכו"ם אין לומר גם כן הדין דמה שקנה עבד קנה רבו דלא קנה אלא למע"י. ושפיר ניחא דזכה בהשטר. ואך לפמ"ש בסימנים הקודמים דבכהאי גונא שמכר לעכו"ם נשאר הזכות דידו כיד רבו אצל הישראל שמכרו. כיון דנשאר אצלו קנין האיסור ע"ש. ולפי זה נתעורר קושית המקנה הנ"ל. ועיין בדף ס"ג שהאריך עוד בקושיתו הנ"ל. ובסי' (כ') כתבנו תירוץ נכון על זה

יט) והנה הרמב"ם בפ"ו מעבדים כתב דכל הפסולים בשליחות הגט פסולים נמי לענין שליחות שחרור לבר מעבד ע"ש. ומתבאר מדבריו דגם לשליח הולכה פסולים חרש שוטה וקטן ועכו"ם. ולכאורה קשה אם נימא דבשחרור כשר גם בטלי שחרורך מעל גבי קרקע. מדוע לא יהני אם מקבל הג"ש מכל הני דפסולים לשליחות. דהרי לא גרע כשמקבל מהם מאילו נטל מע"ג קרקע. דבגט דפסולים כל הני היינו משום דבעינן נתינה ופסול טלי גטך מע"ג קרקע ולכן בעינן שליחות. והני דפסולים לשליחות הוי כטלי גטך מע"ג קרקע. אבל בשחרור אם מהני מעג"ק