אמרי משה קמד

הנ"ל דרבנן דר"מ ס"ל דהעבד זוכה מקודם. צ"ל הא דצריכין לגו"י בכ"א בשחרור. והרי כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתתרר. ואם כן למה צריכים לגו"י בכ"א. וצ"ל כמש"ל דכיון דבעינן בשחרור נתינה לידו דוקא ול"מ שאר קנינים. וידו של עבד הרי שייך להרב בפועל ומיקרי חצרו של אדון. וע"כ צריכים לגו"י בכ"א כמש"ל (באות ג'). ויהי' מוכרח מהראב"ד ומשיטה הנ"ל דס"ל דעבד מקבל מתנה מרבו. דע"כ סברי דבשחרור פסול טלי גטך מע"ג קרקע. והרשב"א אפשר דס"ל דמהני בשחרור טגמעב"ק וה"ה שאר קנינים. וע"כ הקשה למה הוצרך לגו"י בכ"א. אם נימא דעבד מקבל מתנה מרבו הרי יכול לזכות הג"ש על ידי שאר קנינים, ואולם הריטב"א שהקשה גם כן קושיא הנ"ל. ושם בסוגיא דאיבעי' לרשב"א אי עבד משוי שליח. מתבאר בריטב"א דס"ל דפסול טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור. ולפי זה צ"ע מה שהקשה מהא דהוצרך לגו"י בכ"א להשיטה דעבד מקבל מתנה מרבו. דהרי כיון דבעינן נתינה לידו דוקא וידו של עבד הוי כחצרו של האדון. ואם כן שפיר הוצרך לגטו וידו באין כאחד. וצ"ע

יב) ומסוגיא דגיטין הנ"ל דכתב נכסיו לשני עבדיו. וכן מהמשנה המובא בדף ח' דהכותב כל נכסיו לעבדו. דמתבאר שם דקנה הנכסים ע"י השטר וזה שטר קנין. קשה לכאורה על הקצות הנ"ל שכתב דבשטר קנין ל"א גטו וידו בכ"א ולזה העירני חכ"א. אך באמת לק"מ דיש לאוקמי על ידי אחרים דמהני גם להקצות בשטר קנין כמש"ש להדיא. אך לפמש"ל (באות ו') דגם על ידי אחרים אינו מועיל בשטר קנין כיון דבעינן שיזכה העבד השטר ומה שקנה עבד קנה רבו. יקשה ממשנה הנ"ל אם נימא כסברת הקצות דלא שייך גו'"י בכ"א בשטר קנין. וכן ראיתי מקשים מגיטין דף מ') בצאי בו והתקדשי בו. דהא שטר קידושין הוי כשטר קנין ואיך מהני להקצות. אך כבר הוכחנו (באות י') מהריטב"א דעה ידי אחרים שפיר זוכה העבד מקודם. וע"כ א"צ כלל ע"י אחרים לגו"י בכ"א כיון דזוכה העבד רגע אחד מיד נשתחרר. ול"ק מזה על הקצות הנ"ל. אך מההיא דכומתי' הנ"ל דמוכח שגם העבד בעצמו קונה קשה על הקצות כנ"ל. וע"פ דברנו הנ"ל יתיישב מה שקשה על הרי"ף בגיטין (דף י"ג) בהך דתנו שחרור לעבדי דאין יכול לחזור. מ"מ בעינן מטי לידי' הג"ש וכן דעת רש"י. וקשה איך מהני הזכי' לענין חזרה כיון דהעבד ידו כיד רבו עדיין ול"ש גו"י בכ"א ואיך זוכה השטר בעד העבד דהא גם ע"י אחרים אין לו ממון כמבואר בריטב"א. ולדברנו הנ"ל ניחא דהא דגם ע"י אחרים אין לו ממון. אין הכונה שהעבד לא זכה כלל. אלא כמש"ל דהעבד זוכה ע"י האחרים דהרי אין קנינם שייך להרב ושפיר זוכה העבד ע"י. רק אח"כ הרב זוכה ממנו דהוי כשדהו שנשבחה. וכיון דהעבד זוכה רגע אחד השטר י"ל דשפיר יוכלו לקנות עי"ז שלא יוכל לחזור. ולא איכפת לן מה שנשאר בעבדותו וזוכה הרב בחזרה השטר. וצ"ע בכהאי גונא אי מהני

יג) עוד י"ל עפמ"ש במק"א דלהרי"ף נפקע קנין הממון גם טרם דמטי לידי'. וראי' מהא דקשה לרשב"א דס"ל בשטר דוקא ע"י אחרים ולא ע"י עצמו. ולית לי' גו"י בכ"א. ולהרי"ף קשה טובא איך משכחת שישתחרר לרשב"א ע"י אחרים. דהיינו על ידי זכי' כיון דבעינן מטי לידי'. ולרשב"א הרי אי אפשר כלל דלמטי לידי' כיון דידי' כיד רבו. ולית לי' גו"י בכ"א. וכיון דמרשב"א מוכח דלא בעינן מטי לידי' מהכ"ת נימא דרבנן פליגי על זה. ומנ"ל לעשות פלוגתא בזה. וע"כ צ"ל דלהרי"ף נפקע הממון מיד ע"י הזכי' לחוד. ושפיר משכחת מטי לידי' אח"כ לרשב"א. כיון דנפקא הממון ואין ידו כיד רבו. ועיין ברא"ש שהקשה על הרי"ף מסוגיא דמבואר דנפסל מתרומה מיד על ידי הזכי' אלמא דמיד נשתחרר. ועיין בחת"ס דמתרץ משום דקנין הממון נפקע מיד והו"ל מעוכב ג"ש וקיי"ל דמעוכב ג"ש אסור בתרומה עיין שם. וזה כמ"ש: ובטעמא דהך מלתא דהממון נפקע מיד. י"ל משום דבג"ש נכלל גם שטר קנין וכמ"ש הקצות דגם ג"ש שלא לשמה מהני להפקיע הממון מטעם קנין לעצמו. וע"כ י"ל דבזכיתם הג"ש הות זוכה מיד להפקיע קנין הממון. ואינו זוכה לגמרי שיהי' משוחרר מיד גם בקנין האיסור. משום דכיון דאפשר לחלק הזכי' לחצאין הוי זה זכות יותר מאילו זכה לגמרי. (להסוברים דמעוכב ג"ש מותר בשפחה) ורוצה יותר שלא ישתחרר מיד. והברירה יהי' בידי' שלא לקבל הגט שחרור ואם ירצה לקבל לא יוכל האדון לחזור. וכיון דנתבאר דלהרי"ף נפקע הממון ע"י הזכי' שפיר מצו לזכות שלא יחזור וגטה וידה בכ"א. כיון דעל ידי זה נפקע הממון

יד) ושוב התבוננתי דאפשר מה שהקשיתי מרשב"א איך, אפשר אליבי' שיהי' מטי לידי' הג"ש. דיש לומר דטעמא דהרי"ף הוא משום דבאמת יש גם חוב בשחרור דאסור בשפחה ובתרומה אלא רבנן ס"ל דהזכות רבה כמ"ש התוס'. וע"כ ס"ל להרי"ף כיון דאפשר לחלק הזכי' שיזכה לחצאין. היינו לענין שלא יחזור האדון לחוד ויהי' עדיין מותר בשפחה. להכי אי אפשר לומר שיזכה לגמרי להשתחרר מיד דאדרבה הרי טוב לו יותר שיהי' הברירה בידו שאם ירצה יקבל הג"ש ולא יוכל האדון לחזור. ואם לא ירצה לא יקבל ויהי' מותר בשפחה. אבל לרשב"א דליכא למימר אליבי' שיזכה לחצאין ולא יהי' משוחרר עד דמטי לידי'. כיון דלית לי' גו"י בכ"א וא אפשר דלמטי לידי'. וע"כ אמרינן אליבי' דזוכה לגמרי להשתחרר מיד. משום דהזכות רבה ואי אפשר לעשות הזכי' באופן אחר. אבל לדידן דאפשר לעשות הזכי' לחצאין שלא ישתחרר עד דימטי לידי' עבדינן הזכי' באופן זה. ואין זה פלוגתא חדשה דחדא באידך תליא. ואולם י"ל להיפך כיון דס"ל להרי"ף דאפשר לעשות הזכי' לחצאין לענין שלא יחזור, אם כן גם לרשב"א נימא שיזכה לחצאין והיינו שיפקע הממון ג"כ ולא האיסור. כמו דס"ל להרי"ף דאפשר לזכות רק לענין שלא יחזור. ה"נ אפשר לזכות הג"ש להפקיע הממון ולא האיסור. דהרי בג"ש נכלל גם שטר קנין כמ"ש הקצות דגם ג"ש שלא לשמה מהני להפקיע הממון וכמ"ש בסימן הקודם. וכיון דזכה להפקיע הממון שוב יש לו יד גם לרשב"א ומשכחת מטי לידי' גם אליבי'. ואולם קשה כיון דזכה בהשטר להפקיע הממון איך מהני השטר אח"כ להפקיע האיסור. ובלא דברנו ל"ק כיון דלהרי"ף זכה בהשטר לענין שלא יחזיר איך מהני אח"כ מה דמטי לידי' דהשטר כבר הוא שלו. די"ל לפמש"ל דע"י אחרים העבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו. וע"כ אף שזכו האחרים הג"ש לענין שלא יחזיר. אבל אחר כך זוכה האדון בחזרה השטר. וע"כ מועיל שפיר אחר כך מה דמטי לידי' כיון דהשטר שייך להרב. ולא מבעיא אם טלי גטך מע"ג קרקע כשר בשחרור דודאי ניחא הא דמועיל כשמטי לידי'. אלא אף אי נימא דפסול מעג"ק. י"ל כיון דבזכי' נעשה גם שלוחו של המזכה. על כן האחרים שזכו הם כשלותי הולכה גם כן והוי שפיר נתינה כשמטי לידי'. וזה צ"ע. אבל אי נימא דלהרי"ף מופקע הממון. וכיון דזכה השטר להפקיע הממון שוב אין זוכה הרג בחזרה את השטר. א"כ איך מהני מה דמטי לידי' דהרי אין השטר של האדון: