אמרי משה קמב

להפקיע מרשותו הרי ידו כיד רבו והוא כחצר של רב ול"מ סילוק על זה. (וזה דמי לחצר השותפים דאינם קונים זה מזה ע"י חצר השותפים. וידו של עבד דומה לחצר השותפים. ועל כן בהקנו לו אחרים שפיר זוכה גם ע"י ידו כנ"ל, דהרי גם בחצר השותפים קונים מעלמא) ולפי זה ניחא קושית הרשב"א ושפיר הוצרך לגו"י באין כאחד, משום דס"ל דגם בג"ש פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דל"מ שאר קנינים ובעינן דוקא נתינה לידו. וביד כ"ע מודים דא"א לזכות מהרב כנ"ל. ואף אם נימא דגם ע"י ידו ס"ל דיכול לקנות מהרב. מ"מ בג"ש אינו מועיל משום דמיקרי אגוד גבי'. כיון דגם להרב שייך היד של עבד

ד) והנה בגיטין דף (ל"ט) בההיא אמתא דהוי מרה שכ"מ כו'. שקל כומתי' שדא בה אמר לה זיל קני הא וקני נפשך ומסקינן דלא עשה ולא כלום דהוי בכליו של מקנה ע"ש. וק"ל דאף אם נימא דחליפין מהני בכליו של מקנה. אבל איך אפשר שתקני הכלי. לפמ"ש הקצות בסימן ר' דרק בגט דסגי בנתינה אמרינן גטה וידה בכ"א. אבל לקנות שטר קנין ל"א גטה וידה באין כאחד. אם כן הכא בחליפין דבעינן שתקנה הכלי איך אפשר לקנות הא מה שקנה עבד קנה רבו. ומזה נראה ראי' דלא כסברת הקצות הנ"ל וגם בקנין שייך גטה וידה באין כאחד. או דמוכח דגם בלא גו"י בכ"א מהני וכשיטה הנ"ל דעבד יוכל לקנות מרבו ע"י שאר קנינים. ורק בג"ש דצריך נתינה צריכים לגו"י בכ"א. ויקשה מזה לשיטת הרשב"א דס"ל דעבד אינו יכול לזכות מרבו. ואם כן איך זכתה הכומתי' מהרב. אם נימא דגו"י בכ"א לא שייך בקנין כנ"ל. ולכאורה אפ"ל דגם הרשב"א ס"ל דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו בשנתנו לו אחרים. העבד הוא הזוכה מקודם דיש לו קנינים לעצמו והרב זוכה אחר כך מהעבד. והא דס"ל דעבד אין יכול לקבל מתנה מרבו. אף דאמרי' שיש להעבד קנינים לעצמו. אך דס"ל דכמו דזוכה הרב מהעבד כשנתנו לו אחרים משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. ה"נ בשהקנה לו הרב עצמו אף שזכה העבד. אבל אח"כ הרב זוכה ממנו בחזרה. כדין שדה שלו שנשבחה. ולפי זה ניחא גם להרשב"א ההיא דכומתי'. כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתחרר ע"י החליפין. ושוב אי אפשר להרב לזכות. ורק בג"ש צריכים לגו"י בכ"א משום דבעינן נתינה כנ"ל. ושיטת החולקים דס"ל דהעבד יכול לקבל מתנה מהרב סוברים דבזה ל"ש שהרב יזכה בחזרה מהעבד מדין שבח שדהו. כיון דהרב עצמו הקנה לו וקנינו עומד לצמיתות

ה) והנה בסימן הקודם הבאנו קושית הקצות בסימן ר' דשטר שחרור שלא לשמה יועיל כשטר קנין לעצמו להפקיע הממון. ואם כן לשמואל דס"ל דמפקיר עבדו אין צריך ג"ש. א"כ יועיל גם שטר שלא לשמה כיון דנפקע הממון יופקע גם האיסור לשמואל. וע"י עצמו לא קנה משום דבשטר קנין לא אמרינן גו"י בכ"א ולא מצי העבד לזכות בשטר קנין. ואך קשה דע"י אחרים יועיל גם שטר לא לשמה לשמואל עי"ש שנשאר בצ"ע. והנלענ"ד דיש להבין בהא דאמרינן בקידושין (דף כ"ג) דרשב"א ס"ל דלא אמרי' גו"י בכ"א ואין משתחרר ע"י עצמו רק ע"י אחרים. ולמה מהני ע"י אחרים כיון דאחרים גם כן צריכים לזכות השטר בעד העבד. והרי אין קנין לעבד בלא רבו וזוכה הרב. וכיון דלא ס"ל גו"י בכ"א איך מהני גם על ידי אחרים. והנראה משום דבשחרור לא בעינן שיזכה השטר בעד העבד שיהי' קנוי לו רק בעינן נתינה לחוד. וס"ל לרשב"א דע"י עצמו אי אפשר להשתחרר משום דידו כיד רבו. ולא מיקרי נתינה כלל דהוי כנותן מימינו לשמאלו. אבל על ידי אחרים דנעשו שלוחו של העבד על מעשה הנתינה. שיהי' נתינת הג"ש לידם כאילו נתן לעבד עצמו. ויד של האחרים לא שייך להרב דל"ש על זה מה שקנה עבד קנה רבו. ושפיר הוי נתינה דהרי יד אחרים כידו לקבל השחרור. והג"ש יוצא לרשות שאינו שלו. ולפ"ז ל"ש קושית הקצות הנ"ל דיועיל שטר שלא לשמה ע"י אחרים. דבשטר קנין לא שייך שיקנה ע"י אחרים כיון דבעינן שהאחרים יזכו השטר בעד העבד שוב אמרינן דידו כיד רבו ואי אפשר לזכות בהשטר. ורק על נתינת הגט לחוד מועיל על ידי אחרים לרשב"א כנ"ל

ו) וביותר יש להסביר הדברים. דהנה במש"כ הקצות דגו"י בכ"א ל"מ רק בגט אבל בשטר קנין לא אמרינן גטו וידו באין כאחד. צריך להבין דהרי גם בגט אף שנותן בע"כ ע"כ דבכ"ז היא קונה הגט כדמשמע בכ"ד. והרי עיקר קנין ידו ילפינן בב"מ (דף י') מונתן בידה האמור בגט. והנראה דזה החילוק בין שטר קנין לגט. דבשטר קנין אמרי' דע"י מה שהקונה זוכה מקודם השטר נקנה הדבר הנקנה להלוקח. וקנין השטר הוא ע"כ רגע קודם מקנית דבר הנקנה. וע"כ ל"ש בזה גטו וידו באין כאחד. דהרי ע"כ צריכים אנו להתחיל מקודם בקנית השטר. וזה אי אפשר כ"ז שאין לו יד לזכות. אבל בגט אין מכוין התורה מפני שהיא קונה הגט על כן נפקעת מרשותו. דהעיקר הוא הנתינה לחוד לידה וברגע זו שמקבלה היא מתגרשת. ועל זה שייך גו"י בכ"א. היינו כיון דנותן לידה הגט או ליד עבד הגט שחרור ברגע זו שמקבל הג"ש משתחרר. ובאין כאחד הנתינה והשחרור. וממילא דקונה גם כן הג"ש או הגט אשה אף שהוא בע"כ. אבל בשטר קנין שצריכים להתחיל מקודם בקנית השטר ל"ש גו"י בכ"א. דכ"ז שאינו משוחרר אין לו יד לקנות השטר. וע"כ ל"מ בשטר קנין גו"י בכ"א. ולפי זה גם ע"י אחרים אינו מועיל שטר קנין שלא לשמה. כיון דבשטר קנין בעינן שיזכו אחרים בעד העבד את השטר. וע"י קנית העבד את השטר מקודם נימא שישתחרר הרי זה א"א. דכ"ז שלא נשתחרר אין לו קנין בלא רבו. רק בג"ש לשמה דבעינן רק נתינה לידו מהני לרשב"א ע"י אחרים. וע"י עצמו ל"מ משום דלית לי' גו"י בכ"א. דבעינן שיוצא הגט לרשות שאינו שלו. היינו שיהי' ידו קודם הנתינה. אבל ע"י אחרים דיש לו יד על מעשה הנתינה שאין יד אחרים קנוי לרבו. וקבלתם כקבלת העבד. שפיר מיקרי נתינה ויוצא הגט לרשות שאינו שלו. וזוכה ממילא גם בהג"ש ומשתחרר. ולפי זה מיושב קושית הקצות הנ"ל דשטר שלא לשמה יועיל ע"י אחרים. דהרי בשטר קנין דבעינן שיזכה מקודם כנ"ל גם על ידי אחרים אין מועיל

ז) ואולם לפי מה שהוכחנו באות ד' מהך דכומתי' בגיטין (דף ל"ט) דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו. וע"כ מהני ע"י חליפין שכיון שקנתה הכומתי' רגע אחת מיד נשתחררה. ולפי זה יתעורר קושית הקצות ביתר עז. דגם ע"י עצמו יועיל ג"ש שלא לשמה. דמ"ש הקצות דע"י עצמו אי אפשר דל"א בשטר קנין גו"י בכ"א. אבל לדברינו הרי בשטר קנין עדיף יותר. דל"צ כלל לגו"י בכ"א דזוכה העבד מקודם ומיד נשתחרר. ורק היכא דבעינן נתינה לידו דוקא הוא דצריכין לגו"י בכ"א וכנ"ל, ולפי זה קשה דג"ש שלא לשמה יועיל גם ע"י עצמו כמו דמוכח ע"כ מההיא דכומתי' הנ"ל אך כבר בארנו בסימן הקודם