אמרי משה קמא

מדעתו. ומצאתי במקנה שתמה כן על הרשב"א. דכיון דגם בע"ע הנמכר לעכו"ם גופו קנוי כמבואר בב"ק (דף קי"ג). א"כ איך מדמה זה הרשב"א לפרעון חוב. עיין שם שנשאר בצ"ע. ולענ"ד דהרשב"א בזה לשיטתו (בדף ט"ז) בהא דאמרינן ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול. שהקשה דהיכן מצינו קנין מע"י שאין יכול למחול. ותירץ בשם הרמב"ן דרק על קנין האיסור שיש בע"ע הוא דאמרי' גופו קנוי ואין יכול למחול. אבל שפיר מהני המחילה למע"י ועל ידי המחילה הוא כמפקיר עבדו שמופקר הממון וצריך ג"ש ע"ש. ועפ"ז שפיר הקשה כיון דנתרצה לגאול לחצאין. ועל שעבוד מע"י הא מהני מחילה ג"כ וא"צ קנין. וכ"ש כשנתן לו המעות לגאול לחצאין דודאי פרעון הוא ואינו יכול להשתעבד בו על החצי שנגאל. ואיך הוי פקדון. ואכתי צע"ק כיון דהוא נתן לו בתורת גאולה. היינו שע"י המעות יצא לחירות לגמרי גם מקנין איסור. ועל זה הא לא מועיל הגאולה לחצאין ועל פרעון לחוד לא נתן לו. וי"ל

כב) והנה לפי מה שהוכחנו דבע"ע יש גם שחרור כסף כמו בעבד כנעני. הי' לו להרשב"א להקשות בפשיטות כיון דקבל האדון מדעתו הכסף לחצאין למה הוי פקדון. הא שפיר הוי שחרור גם לקנין האיסור כמו בעבד כנעני שיצא בכסף. והא דאינו נגאל לחצאין ע"כ דאיירי לענין בע"כ דאדון וכנ"ל, ואולי משום דבגיטין (דף מ"א ע"ב) יש פלוגתא אם משחרר חצי עבדו בכסף אם מהני. וע"כ לא הקשה הרשב"א דיועיל הגאולה לחצאין מדין שחרור כסף. משום דגם בעבד כנעני אין מועיל לחצאין להך מ"ד. אבל יותר נראה דהרשב"א ס"ל דלא מהני שחרור כסף בע"ע כמו בעבד כנעני. וכן משמע מלשונו (בדף ט"ז) ע"ש. והטעם י"ל דס"ל דשחרור כסף דעבד כנעני הוא מדין קנין לעצמו. וע"כ בעבד כנעני דהוקש לקרקעות ויש בו קנין כסף גם שחרור כסף מהני אבל ע"ע דלא הוקש לקרקעות ואין בו קנין כסף לא מהני גם שחרור כסף. ומדעת האדון מהני מדין גרעון כסף בכל גווני. וצ"ע

סימן כה אם בשחרור מהני טלי גיטך מעל גבי קרקע: ובדין אם עבד יכול לקבל מתנה מרבו

א) הנה הרשב"א בקידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה כתב דיש מדקדק מכאן דאדון שנתן מתנה לעבדו קנה העבד ואין האדון אוכל פירות כמו באשה דאמרינן בב"ב דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות שהרי השוו כאן העבד והאשה. ועל זה הקשה הרשב"א א"כ למה צריך במקבל גיטו מיד רבו הטעם דגיטו וידו באין כאחד. כיון דהא גם בעודו עבד יש לו יד לקבל לדבריהם עיין שם. והנלענ"ד ליישב, דכבר כתבו המפרשי' להסתפק בהך דמה שקנה עבד הנה רבו אם הרב זוכה ישר. או דאמרינן דהעבד זוכה מקודם והרב מני' קזכי. וצדדי הספק נראה, אם נימא דהרב זוכה ישר. היינו משום דאף שהעבד מכוין לזכות לעצמו אך כיון דגופו ועצמו שייך להאדון כשורו וחמורו. וע"כ כל מעשיו וקניניו שייכים להרב והוי כאילו הרב בעצמו עשה את הקנין. והעבד אין לו קנינים לקנות לעצמו. והא דמהני בנותנים לו על מנת שאין לרבו רשות. אף דכל מעשיו וקניניו שייכים להרב. אך כיון דאי אפשר להרב לזכות בהממון שנתנו להעבד משום התנתי שהתנה הנותן שלא יהי' להרב רשות. ואם יזכה יובטל המתנה לגמרי. על כן בזה שפיר אמרינן דיש לו להעבד כח וזכות קנינים ככל אדם. דבמה שאינו נוגע להרב הוא איש בפ"ע כשאר אדם ויש לו קנינים לעצמו. אבל אם נתנו לו בלא תנאי. כיון שהרב אפשר לזכות שוב אמרי' דהרב זוכה ישר מהנותן. ואין להעבד קנין לעצמו כלל במקום שהרב יוכל לזכות וזה נראה טעם הרשב"א דס"ל דעבד אין יכול לקבל מתנה מרבו אף למ"ד דע"מ שאין לרבו רשות מהני. וחזינן דיש לו קנין לעצמו. וא"כ מ"ט לא מהני כשנתן לו הרב עצמו דהרי הרב רוצה שיקנה העבד. אך החילוק פשוט, דבנתנו לו אחרים ע"מ שאין לרבו רשות כיון דרשות אחרים מעכב שלא יוכל האדון לזכות. ואין קנין העבד נוגע להרב. על כן יש לו קנינים לזכות לעצמו ככל אדם. אבל לזכות מהרב עצמו כיון דצריכין להפקיע מרשות הרב על ידי קנין העבד, זה מיקרי נוגע להרב. דאף שהרב רוצה ומקנה לו בעצמו אינו מועיל, כשם שלא יוכל אדם להקנות ולזכות לאחר ע"י עצמו. וע"כ גם קנין העבד במה שנוגע להרב כל שאין רשות אחרים מעכב הוי כקניני הרב עצמו. וע"כ אין יכול העבד לקנות ולהפקיע החפץ מרשות רבו, דקניני העבד הוי כקניני הרב

ב) ודעת החולקים דיכול העבד לקבל מתנה מרבו. נראה דס"ל דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו, לא שהרב זוכה ישר, ורק העבד זוכה מקודם ואח"כ זוכה הרב מהעבד. והיינו דס"ל דלענין קנינים העבד איש בפ"ע ככל אדם, ויש לו קנינים לעצמו גם בנתנו לו בלא תנאי שלא יהי' לרבו רשות, גם בזה זוכה העבד לעצמו מקודם, דאין קניניו שייך להרב, רק אח"כ זוכה הרב ממנו, משום דהוי כשדה שלו שנשבחה, כיון דהעבד הוא חפצא של אדון וכשיש לו ממון ממילא שייך להרב. וע"כ ס"ל דיוכל העבד לקבל מתנה מרבו כיון דלענין קנינים הוא איש בפ"ע ויש לו קנינים לעצמו וע"כ זוכה שפיר מהרב, והכא ל"ש שיזכה אחר כך הרב ממנו, דהרי הרב רוצה ומקנה לו שישאר אצלו לצמיתות

ג) ועפ"ז יתיישב קושית הרשב"א הנ"ל, דהא דס"ל דיכול לזכות מהרב, היינו ע"י קניני משיכה והגבהה. דבזה יש לומר דקניניו לעצמו כנ"ל. אבל לזכות ע"י ידו דהוי מדין חצר. כיון דידו של העבד וכל גופו שייך בפועל להרב. וכדאמרינן בהזורק (ד' ע"ח) דבכפות העבד של האשה מתגרשת בתורת חצר עיין שם. וחזינן דהעבד נחשב לחצר האדון על כן לא יוכל לזכות ע"י קנין ידו מהרב עצמו. דהרי ידו היא חצר של הרב. ואף דנראה דבנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות זוכה גם על ידי ידו. היינו משום דכיון דאינו נוגע להרב משום התנאי כנ"ל. גם היד קונה לעצמו. וכן מוכח בגיטין (דף כ"ג) דעבד מקבל ג"ש של חברו מיד רבו של חברו. ושם ע"כ הוא מתורת יד להסוברים דגם בשחרור פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דפסול ע"י שאר קנינים. ואינו מועיל רק על ידי יד וחצר כמו בגט. וע"כ הא דמקבל ג"ש מרבו של חברו. הוא משום דנעשה שליח של עבד וידו כידו ומשתחרר על ידי ידו של השליח. ומתבאר דגם עבד יש לו יד לזכות. וגם במתנה נראה דעבד יכול לזכות מחברו ע"י ידו גם כן. והיינו דבמה שאינו נוגע להרב יש לו יד לקנות ככל אדם. ומה"ט גם בנתנו לו לעצמו ע"מ שאין לרבו רשות קונה גם ע"י ידו לעצמו. כיון דאינו נוגע להרב. אבל לזכות מהרב גופא ע"י ידו יש לומר דכ"ע מודים דלא קני. דכיון דוה נוגע להרב