אמרי משה קלז

להסוברים דמה שקנה עבד ק"ר היינו שהעבד זוכה מקודם ומיד העבד הוא דזוכה הרב, א"כ תינח כשמקנה ני' חפץ והוא נשאר בעבדותו וע"כ זוכה הרב ממנו, אבל אם שייך שיקנה א"ע במע"י עי"מ שמוחזק בעצמו ושוב הוא מופקע מרבו ול"ש שהרב יזכה ממנו, וא"כ יקשה למה צריך כסף לכ"ע דאינו גומר יקנה א"ע ע"י שמוחזק בעצמו וכנ"ל, וע"כ דלזכות במע"י לעצמו ל"ש אף בלא הך דינא דידו כיד רבו, ולהריטב"א מוכרחים לומר דס"ל דהעבד א"י לזכות כלל מתנה מרבו ול"א דהעבד זוכה ואח"כ הרב זוכה ממנו רק דאין עבד זוכה כלל וע"כ שפיר כתב דבעבד כנעני ל"ש מחילה משום דידו כיד רבו, ובעבד עברי באמת ס"ל דמהני מחילה על קנין הממון משום דאין ידו כיד רבו וקונה א"ע עי""מ שמוחזק בעצמו

ז) ובעיקר קושית הקצות הנ"ל אף אי נימא דשייך קנין לעצמו בע"ע מ"מ ניחא קושיתו דאותו לשון הכתוב בשטר שהוא לשון הקנאה יאמר לי' בע"פ י"ל דיש נפ"מ טובא דבשטר שהוא לשמה יכול לשחררו גם בע"כ דלא עדיף מעבד כנעני אבל בע"פ ע"י שיקנה א"ע הרי צריך דוקא מדעתו ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בסי' ר' דלשמואל דמפקיר אינו צריך ג"ש גם שטר שלא לשמה יועיל דהרי נפ"מ לענין בע"כ, דע"ז בעי דוקא לשמה והגמרא שהקשה למה לי' שטרא לימא לי' באפ"ת זיל, היינו למה דס"ד דאין גופו קנוי ומהני מחילה וא"צ דעתו דהרי יכול למחול השעבוד גם בע"כ אבל למסקנא דגופו קני ול"ש מחילה שוב ל"ק דיקנה א"ע בע"פ דהרי נפ"מ לענין בע"כ, ואמנם כי לפ"ז יש לדחות ג"כ מה שהקשינו דלמה צריך קרא דוהפדה לר"ע שקונה ע"י כסף והרי יכול לקנות א"ע גם בלא כסף עי"מ שמוחזק בעצמו, להריטב"א הנ"ל, די"ל דהנפ"מ לענין בע"כ, וע"י כסף מהני גם בע"כ ע"י אחרים וכמבואר בקדושין כ"ג

ח) ועיין בר"ן ר"פ הכותב וכן בריטב"א קדושין (דף ו') בהא דמהני אין לי עסק בך גבי עבד וגבי שדה ל"מ כמבואר ר"פ הכותב, וכתבו, דגבי עבד כיון שסילק ידו ורשותו ממנו, זכה העבד בעצמו וזכו בו שמים, ובלשון הר"נ דעבד כיון שראוי לזכות בעצמו אם הוא גדול ואם הוא קטן זוכין בו שמים, וכבר הקשה במחנ"א ה' שכירות מהך דאב"ש דבקטנים כל המחזיק בהם זכה ול"א דזכו שמים וראיתי בס' אמ"ב שתירץ דג' בחינות יש לשון מתנה והקנאה, לשון הפקר, לשון סילוק. לשון מתנה אינו מועיל רק בשטר ע"י גו"י בכ"א, והפקר דהזכות לכל העולם לזכות, ל"מ לזכות רק אם הות גדול ובקטנים דל"ל יד ל"א דזכו שמים כיון דהוא הפקירו לכל העולם וכן צריך שיהי' בר זכי' לזכות עצמו מההפקר, ולשון סילוק שרבו סילק ידו ממנו שיזכה בו לנפשי' הוא לבדו ואין לזרים אתו, בזה אף בקטנים זכו בו שמים, כיון דלא אפשר לאחרים לזכות בו ע"ש, ואני תמה במה דמבואר מדבריו דלשון סילוק מועיל בו בע"פ בלא שטר, והיכן מצינו שיועיל להוציא דבר הקנוי קה"ג מרשות הבעלים בלא שום קנין או הפקר לכ"ע, והרי גם בע"ע כשאומר לי' באפי תרי זיל הרי יש בלשון הזה סילוק זכותו ומ"מ ל"מ משום דגופו קנוי, ואם יאמר לחלק עפמש"ל דבע"כ כשמסלק רשותו זוכה בעצמו ע"י קנין חזקה ובע"ע ל"ש קנין חזקה וכנ"ל, אבל מה יתרץ על קטנים שכתבו דזכו שמים, וכיון דא"ל יד לקנות במה יצא מרשות רבו וגם בגדולים כ"ז דלא יצאו הרשות רבן הרי ידן כיד רבן, ואין קנינם כלום רק ע"י שטר ע"י גו"י בכ"א, ושם תמה על הטור בס' רס"ז שכתב דאם אמר לשונות הללו בע"פ אינו כלום וקאי שם על לשון סילוק נמי, והרי בסילוק מועיל גם בע"פ כמבואר בר"ן וריטב"א הנ"ל ע"ש שהניח צ"ע ולענ"ד פשוט דגם להר"ן והריטב"א לא מהני לשון סילוק בע"פ דשם קאי על הך דכתב לי' כשתברח ממני אין לי עסק בך וע"ז קאי הר"נ והריטב"א דלשון סילוק מהני בשטר שחרור, אבל בע"פ ודאי ל"מ ולשון "אמר" המוזכר שם בריטב"א אשגרת לישני' הוא דכן הוא בגמ' הלשון "אמר לעבדו" וע"כ הוא בשטר כמ"ש בתוס' ר"י הזקן ע"ש, ועפ"ז ניחא נמי קושית המחנ"א הנ"ל דכיון דהדין בשטר שחרור דיוכל לשחררו בע"כ של עבד וא"צ דעתו, להכי מהני לשון סילוק בשטר שחרור אף לקטנים דזכו בי' שמים והיינו משום דא"צ כלל דעתו ורצונו ובע"כ משתחרר, ועיקר תירוצם הוא לחלק דבשדה ל"מ א"ל עסק בך, משום דאין בלשון זה הקנאה לבעלים אבל יש בלשון זה הקנאה לעצמו ולכן בשחרור יש בלשון זה הקנאה לעצמו של עבד כמו הרי את לעצמך. וכן מבואר להדיא מלשון הרשב"א ר"פ הכותב ע"ש, ומש"ה מהני גם בקטנים דזכו בהם שמים, והיינו כמו בכל ש"ש דגם בקטנים מהני השחרור ומשום דא"צ לדעתם ורצונם. ובע"כ משתחררים, וה"נ בסילוק שכתב בשטר דהוי לשון המועיל בשחרור ושוב ל"ק מהך דקטנים כל המחזיק זכה בהן דשם צריכין שיזכו בעצמם וקטנים אין להם יד

ט) ונחזור למה שהתחלנו להסתפק בקנין כסף אם הוא מדין שחרור או בתורת קנין לעצמו, והיינו דאף לפמש"כ דל"ש קנין לעצמו אף לענין קנין הממון ומכ"ש לקנות האיסור היינו מסברא אבל ספיקתנו הוא אחרי הילפותא דכסף גומר מאיזה טעם הוא אי הוי כשחרור שטר או דהתורה גלתה דהוי כקנין לעצמו. והנה מהא דיליף מדין עבד כנעני בהילך מנה והתקדשי לפלוני משמע קצת דהוי מדין קנין מדיליף מזה לכל הקנינים דאילו הי' דין שחרור אין ראי' לשאר קנינים ואולם יש לדחות דהילפותא הוא דבכ"ד שצריך ליתן כסף אין נפ"מ אם הוא נותן בעצמן או אם אחר נותן בעדו, וממילא ה"ה לשאר קנינים וכמו דיליף מדין ערב לקנינים ואדרבה מדמבואר בקדושין (דף כ"ג) דמשתחרר ע"י כסף דאחרים גם בע"כ ואי מדין קנין לעצמו איך שייך קנין לעצמו בע"כ, ואולי דזה היא באמת טעם הרי"ף דס"ל דל"מ לדידן בע"כ ע"י כסף וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ה מעבדים והקשו עליו דהא טעמא דרבא דכסף קבלת רבו גרמה מוכרח ומסתבר ומהכ"ת יפליגו רבנן ע"ז. ולהנ"ל י"ל דנהי אי כסף הוי שחרור כמו שטר שפיר הי' מוכרח דמהני כסף גם בע"כ כיון דקבלת רבו גרמה ובהא גם רבנן ס"ל דמהני ע"י אחרים וכדילפינן בכ"ד מדין עבד כנעני אלמא דכו"ע ס"ל כן, ואי מדין שחרור הוא הי' מהני בע"כ כמו שטר לעצמו, דע"י אחרים בשטר דל"מ בע"כ היינו משום דקבלת אחרים גרמה שצריך ליתן לידו או ליד שלוחו והיינו ע"כ מדעתו אבל כסף כיון דקבלת רבו גרמה יהני בע"כ. ואולם אי נימא דכסף מדין קנין לעצמו שפיר ניחא דל"מ בע"כ דקנין לעצמו א"א בע"כ ואולם לפ"ז לר"מ דמהני בע"כ עכצ"ל, דס"ל דכסף מדין שחרור הוא דאי מדין קנין לא הי' מועיל בע"כ

י) ואולם אפ"ל דשייך קנין גם בשאין נקנה הדבר הנקנה להקונה רק קנין להפקיע הדבר מהבעלים כדמוכח בב"ב (דף נ"ד) גבי] נכסי עכו"ם הן כמדבר דעכו"ם מכי מטי זוזי לידי' אסתלק וע"ש ברא"ש, וע"כ י"ל דאף דהוי יציאת כסף משום קנין היינו לא שהקנין שיקנה בעצמו רק הקנין מהבעלים הוי להפקיע העבדות מהבעלים שיהי' ב"ח, וע"כ שפיר מועיל גם בע"כ של עבד. דאין הקנין שיזכה העבדות רק שיהי' ב"ח ועיין