אמרי משה קלג

כיון דהאשה א"א לזכות בהאיסור ע"י קה"ג לחוד למ"ד ק"פ כקה"ג דהא חזינן דע"י קנין פירות דבעל הפקיע האיסור מהאשה משום דקה"ג לחוד לא חשיב לגבי ק"פ, וע"כ אין מעכב כלל להשחרור דבעל, והבעל לחוד הוא המשחרר ולא מקרי שיור בשחרור כיון דל"ש הק"א לבעל קה"ג ואף כשיסולק הק"פ לא יזכה בעל קה"ג בהאיסור כשאין לו ק"פ וע"כ ל"מ שיור ומשום ה"ט למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי, יוצא בשו"ע לאשה ואין מעכב הק"פ אף דגם ק"פ אינו כשעבוד שיוכל לסלקו בזוזי ומ"ש מפקיע מטעם דל"מ שיור, וכל דלא מקרי שיור בשחרור שטר הוא הבעלים לגבי שחרור דשו"ע ועפ"ז ניחא הא דתני פלוגתייהו בשחרור ושו"ע ולא תני בשחרור שטר מי הוא הבעלים לשחרר, משום דבג"ש ע"י שניהם ביחד ודאי דלכו"ע יכולים לשחרר או ע"י שיפקיר האחד והשני ישחרר. משא"כ בשו"ע דל"ש כן וכנ"ל

כ) ובתשובת א"מ סי' י"ז הקשה מדוע עבדי מלוג של אלמנה לכ"ג אינם אוכלים בתרומה, דנהי דקנין האיסור שייך להאשה אבל כיון דלהבעל יש קנין פירות דהוי כקה"ג וחזינן דגם קנין ממון לחוד מאכיל כמו שבהמת כהן אוכלת משום קנין הממון לחוד, וה"נ העבדים יאכלו. וע"ש מ"ש בעצמו לחלק דבבהמה דליכא רק קנין ממון מאכיל הק"מ לחוד אבל בעבד דאיכא קנין איסור הכל הולך אחר קנין איסור ועדיף ק"א שבהן מקנין ממון לכך מפקיר עבדו וארוסה אין קנין ממון שבהן לעצמו מעכבן מלאכול בשביל ק"א שבהן לכהן. ובעבדי מלוג ק"א. שבהו לזרה מעכבן מלאכול אף שק"מ שבהן לכהן, ושוב הקשה מדוע במפקיר עבדו אוכל בתרומה דכיון דהק"פ לעצמו לא הוי כספו המיוחד לו, וכמו שאינו יוצא בשו"ע לאשה, אע"ג דכל קנין איסור שבו הוא לאשה כיון דיש לבעל פירות ל"מ מיוחד וה"נ לענין תרומה נימא הכי, וכן תקשי בארוסה אמאי אוכלת הא לא הוי מיוחד דהממון שייך לעצמה ע"ש, והנה מה דהקשה מארוסה לענ"ד לק"מ דבאשה דליכא רק ק"א ומה דמקריא קנין כספו היינו משום דניקנית בכסף וכמ"ש הש"מ בכתובות ע"ש, אבל אין הקנין אישות דהיינו ק"א תלוי בממון דאין להבעל שום ק"מ באשה. וע"כ שפיר מקריא מיוחד לו דהק"א מיוחד לו, אבל בעבד דקנין האיסור נצמח מהממון דע"י שיש להאדון ק"מ בהעבד נגרר עי"ז הק"א, אבל לזכות בעבד בקנין איסור לחוד ל"ש, ואף למכור את הק"א לחוד שיהי' הוא הבעלים על השחרור א"א, דרק ע"י הממון הוא דזוכה בהאיסור להיות הבעלים על השחרור, ובמפקיר אף דכבר א"ל ממון ומ"מ הוי בעלים על האיסור היינו משום דמתחלה הי' לו הממון ועי"ז חל עליו דין בעלים מל האיסור, מה שלא נפקע ע"י ההפקר אבל תחלת "א שייך רק ע"י הממון. וע"כ בעבד שפיר אמרי' דל"מ מיוחד לאשה משום דק"מ שייך להבעל, ומשום דבעבד האיסור תליא בממון, וע"כ אף דס"ל להא"מ בפשוט דק"א שייך להאשה שיש לה הקה"ג ולא להבעל שלו הפירות, אבל בכ"ז עכ"פ מקרי אין מיוחד לה הקלין כסף דגם להבעל מקרי קנין כספו ולולא שהאיסור שייך יותר להאשה מפני קה"ג הי' הבעל זוכה גם בהאיסור ע"י קנין הפירות דקה"ג דמי, וע"כ ל"מ מיוחד להאשה, אבל מה שארוסה אוכלת בתרומה דהוא רק קנין לאישות דהיינו ק"א, אין מגרע כלל מה שהממון שייך לה בעצמה, דל"ש כלל הקנין אישות לממון, ובזה יתישב מה שראיתי מקשים על האבעי' דמפקיר אי אוכל בתרומה, ולמה לא פשיט מאשה דארוסה אוכלת אף דליכא רק ק"א ולפמ"ש לק"מ דבעבד כיון דהאיסור נצמח מק"מ, וע"כ שפיר י"ל דכיון דנפקע הממון שוב ל"מ קנין כספו, וניחא נמי מה שהקשה הא"מ על התוס' ריש אלמנה שכתבו דקצת ראי' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג ממפקיר עבדו דאוכל בתרומה אף שאין להרב אלא הגוף ואפילו למ"ד ק"פ כקה"ג דמי אתיא. דמזה אין ראי' כ"כ די"ל דאתיא כמ"ד לאו כקה"ג דמי, ולמה לא הביאו ראי' עדיפא מארוסה דאזלי' בתר קנין האיסור. ע"ש, ולפמ"ש לק"מ דמאשה אין ראי' כלל לעבד, ובעבד י"ל דאזלינן בתר קה"פ, וגם י"ל דגם קנין האיסור שייך לבעל קה"פ

כא) ובעיקר מה דפשוט להא"מ דבעל הק"פ אין שייך לקנין האיסור אף למ"ד דכקהג"ד, לענ"ד לא משמע כן דהרי לשיטת הרבר"ב הנ"ל [באות י'] דיוצא בשו"ע לאיש לר"מ דק"פ כקהג"ד ודאי מוכח דגם קנין האיסור שייך לבעל קה"פ, וע"כ גם להחולקים על הרבר"ב הנ"ל גם כן ס"ל דע"י קה"פ זוכה בהאיסור ולשניהם ביחד שייך האיסור וע"כ אין יוצא בשו"ע לא לאיש ולא לאשה, ושניהם צריכין לשחרר בג"ש, ולחד לישנא דמוקי לאמימר כר"א ושניהם אין יכולים למכור ולשחרר ע"כ דצריכין להקנות אחד להשני אם ירצו לשחרר, אבל אנן לא קיל"נ כהך לישנא, וכמש"כ המ"ל בפ"ה מעבדים ועפ"ז ניחא מה שהקשה הא"מ ממפקיר ומארוסה דאוכלים בתרומה. והא הוי אין מיוחד דהא קנין הממון לעצמן אבל לפמש"כ ניחא. דהא דבשו"ע אין יוצא לשניהם ומשום דגם האיסור שייך לשניהם וע"כ מקרי אין מיוחד אבל במפקיר ובארוסה דקנין איסור כולו לאחד שפיר מקרי מיוחד לענין תרומה דשייך ותליא באיסור

כב) ונראה דיסודו של הא"מ הוא מהתוס' ריש אלמנה הנ"ל, שהביאו ראי' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג ממפקיר שאוכל בתרומה אף שאין להרב אלא הגוף ומזה משמע דרק בעל קה"ג הוא בעלים על האיסור אבל לענ"ד תמוה אם נפרש כונתם כן, דהרי במפקיר עבדו הרי הפקיר גם קה"ג של ממון כמו שהפקיר קה"ג, ומה זה ראי' לדבריהם הקודמים בעבדי מלוג שאין אוכלים בתרומה אע"פ שלהבעל יש קה"פ דכקהג"ד דהרי שם י"ל דלשניהם שייך הק"א ג"כ וגם למה הוצרכו לזה דהא אף בשניהם שוין ג"כ א"א לאכול בתרומה וגם לצאת בשו"ע וע"כ נראה דמ"ש התוס' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג כונתם הוא על קנין האיסור וזה הק"א קורין קה"ג והיינו, דאילו אזלינן בתר קנין ממון היה אלים יותר הק"פ למ"ד דכקה"ג וכמ"ש הרשב"ם הנ"ל [באות י"ז] ומשום זה בדין יום או יומים דהעיקר תליא בק"מ ולכן בעל קה"פ הוא דקרוי אדון אבל היכא. דאזלינן בתר קנין איסור שניהם שוין בקנין האיסור, וע"כ עבדי מלוג אין אוכלים בתרומה משום דגם להאשה שייך קה"א. ואין כונתם דרק להאשה שייך קה"א ורק כיון דשניהם שוין אינם אוכלים כמו בכל שותפים כהן וזר, וכן אין יוצאין בשו"ע לאחד מה"ט דשניהם שוין, וע"ז הביאו ראי' ממפקיר דאזלינן בתר קה"ג היינו קה"א דאלו אזלינן בתר ק"מ אז קה"פ אלים כנ"ל והי' אוכל בתרומה ויוצא בשו"ע לאיש. אך דממפקיר מוכח דאזלינן בתר ק"א ובק"א שניהם שוין וע"כ אין אוכל בתרומה, אבל גם התוס' ס"ל דגם לבעל הפירות יש ק"א וכדמוכח משיטת הריבר"ב רק דהוא ס"ל דגם לענין ק"א אלים יותר הק"פ, וע"כ יוצא בשו"ע לאיש. והתוס' ס"ל דשניהם שוין בקה"א