אמרי משה קל

ז) והנה ז"ל הרמב"ן כתב הראב"ד ק"ה טובא היכא קני ליה למע"י ואי קאי בהכי בדינא מי לא מפיק ליה מתותי ידי' מי מצי למימר ליה הא קניתי ליה בחזקה ואי עריק מיניה מי מצי מהדר ליה בדינא ואגב אונסא הוא דמשתעבד ביה ומעתה אי ישראל דזבני מיניה לשם עבדות אמאי ישתעבד ביה דמשמע דמדינא קאמר ליקום בהדי בדינא וליפוק דהאי ישראל לאו אנס הוא ואמר הרב ז"ל דפרוקא דהך קושיא לא אתברר לי' ותמהני עליו מאי קושיא כיון דמשום שבאי מיאש מרי מיניה ועבדא לא קני נפשי' דיאוש לא מפקע ליה מיניה אלא קנין פירות והא קניא שבאי משעה ראשונה משעת יאוש והלכך הקונה ממנו קונה אותו למע"י למה זה דומה לגוזל בהמה או כלים ומכרן לאחר לאחר יאוש בעלים דקנה כאילו קנה מבעלים הראשונים, אבל לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות לא קני ליה שבאי דמשעת יאוש זכה העבד בעצמו והרי הוא כב"ח גמור ואין קונה עכו"ם ישראל כ"א ברצונו ובדעתו והיינו דשמואל לקמן ולפ"ז קרא דכתיב וישב ממנו שבי לאו בישראל משתעי אלא כנעני והיינו דכתיב שבי כלומר, ששבה מהם מי שנשבה בידן וכן אז"ל ששפחה כנענית היה עכ"ל, ויש להבין דאכתי אמאי קני השבי אף שהיתה שפחה כנענית כבר קנו הישראלים ונעשה ממון של ישראל, ובס' הנ"ל כתב דסבירא ליה דמישראל ל"ק עכו"ם בכיבוש ורק ע"י יאוש וע"כ כשנעשה ישראל ל"מ לזכות בגופו דאין יאוש בגופו כמ"ש הרשב"א. המעיין היטב ברשב"א יראה כי לא יתכן פירושו, דהרי הרשב"א עצמו ס"ל דבכיבוש קנה בלא יאוש גם מישראל ובכ"ז הביא ג"כ פי' זה דוישב ממנו שבי איירי בעכו"ם ששבו, ונתבאר שם דגם לשיטתו דכיבוש קני בלא יאוש ג"כ י"ל כפי' הנ"ל, וביותר מבואר שם ברשב"א בסוגיא דאמתא דשמואל ז"ל וק"ל מקרא דכתיב וישב ממנו שבי דמיני' דרשינן דשבאי קנה למע"י ומיהו קרא דכתיב ונמכר לגר תושב לומר דנכרי קונה ישראל למע"י לק"מ דהתם מדעתו ומרצונו של ישראל שאני, אבל בע"כ לא, אבל מקרא דוישב ממנו שבי דמשמע בע"כ קשה, עכ"ל, (והיינו דקשה לי' דאחרי שנתיאש שמואל מדוע לא זכה השבאי אף שכבר נעשה ישראל מ"מ יזכו ע"י כיבוש מקרא דוישב ממנו שבי, וכמ"ש מקודם דלא משמע לי' כפי' הנ"ל דהשבי הי' עכו"ם) ומדכתב הרשב"א להקשות מקרא דונמכר לגר תושב נראה דמאן דפליג וס"ל דהשבי הי' עכו"ם אבל ישראל לא קני אין הטעם משום דמישראל ל"ק כיבוש, ומשום דלא מיאש מגופו כמ"ש בס' הנ"ל, דא"כ מה שייך להקשות מקרא דונמכר לגר תושב, וכונת הרמב"ן והרשב"א פשוט לדעתי דאף דעכו"ם קונה גם מישראל בכיבוש היינו ממון של ישראל יוכל לקנות אבל את הישראל גופו להיות עבד זה לא מצינו שעכו"ם יקנה ישראל, (דהרי מצינו דצריך ילפותא דעכו"ם קונה עכו"ם לעבד מק"ו מישראל וחזינן דלקנות גוף האדם להיות עבד ל"ד לשאר קניני ממון) וע"כ ס"ל דקרא דשבי איירי בעכו"ם ששבו ישראל אשר כבר הוא עבד וקנוי לישראל כשאר חפצים וזה הקנין שקנוי לישראל הוא דקונה עכו"ם בכיבוש, אבל אחרי שנעשה ישראל (ע"י היאוש דשמואל ונפקע הקנין שהי' להשבאי מקודם משום דשחרור מפקיע משעבוד) ל"ק דיקנה השבאי עתה מחדש את גופו של ישראל לעבדות דזה לא מצינו שיקנה עכו"ם ב"ח לעשותו עבד, דקרא דשבי איירי בעכו"ם ששבו הישראלים, וזה ג"כ כונת הרשב"א הנ"ל להקשות מקרא דנמכר לגר תושב דמוכרח דעכו"ם קונה ישראל למע"י להיות עבד, וע"ז כתב דמזה לק"מ דהיינו, מרצונו ומדעתו, אבל שיקנה ישראל להיות עבד ע"י כיבוש לא מוכת מזה, ולכן הקשה מקרא דוישב ממנו שבי, דלשיטתו איירי בישראל וע"כ קשה דלקני השבאי אחרי היאוש דשמואל כיון דגם ישראל גופו קני עכו"ם, ובאמת גם הרמב"ן הנ"ל רמז להך קושי' ומשום זה כתב דהשבאי הי' עכו"ם

ח) וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל דע"כ השבאי זכה ול"א דעבד זוכה בעצמו (דל"ל משום דהעבד גופא ג"כ מיאש בעצמו דס"ל דאין יאוש לגופו) לפי שלא פקע ממנו ע"י היאוש אלא קנין פירות אבל ג"ש צריך, ושבאי הא קני לי' למע"י משעה ראשונה משעת יאוש, נראה כונתו פשוט עפמ"ש התוס' בב"ק ס"ט דיאוש לא מהני רק להגזלן וקונה אף שאינו בחצרו, דהוי כמתנה להגזלן (והיינו משום דקונה בקנין הגזלה דמקודם, וא"צ כלל קנין) אבל שאו אדם אין יכולים לזכות בו, וע"כ ה"נ א"א להעבד לזכות בעצמו משום דהיאוש לא מהני לקנות רק להשבאי, ואפ"ל דזה כונת הראב"ד בקושיתו הנ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בב"ק שם באופן השני דיאוש מהני לכל אדם שיקנו, וע"כ הדין הוא שיזכה העבד עצמו אחרי היאוש, או י"ל עפמ"ש הנתיבות בסי' שנ"א דבקים לי' בדרב"מ בגזלה דאין מחויב באונסין אינו קונה ביאוש וה"נ בעכו"ם דג"כ אינו מחויב באונסין וכמ"ש התוס' בעירובין (דף ס"ב) וע"כ א"ל קנין לקנות ביאוש, והא דבנטלו מוכסין חמורו מבואר דקונה ביאוש היינו כשעושים קנין אחר היאוש, אבל בקנין גזלה דמקודם אינו קונה עכו"ם ע"י יאוש ולכן הקשה הראב"ד דאיך משתעבד בו הפודה. ובס' הנ"ל נדחק בכונת הרמב"ן הנ"ל ע"פ הגמרא בקדושין (דף כ"ג) דז"פ למיתה וז"פ לחיים. ותלי תניא בתניא דלא מפורש טעמא. דגם שם קשה מדוע לא זכה העבד בעצמו קודם שזכה בו מר זוטרא, אף שהי' בעבודתו תיכף אבל העבד בעצמו הרי ג"כ מוחזק בעצמו תיכף במיתת הגר, וכבר הרגישו בזה התוס' והראשונים ובתוס' שם מתבאר דהעבד לא רצה לזכות בעצמו וע"כ זכה בו מ"ז, בפרט הכא בשבאי אטו מי ידע מתי נתיאש רבו שיכון לזכות בו, וגם אטו תמיד הוא במלאכת רבו בלי הרף, ודלמא בשעת היאוש לא הי' במלאכתו של השבאי, וא"כ אז זכה העבד בעצמו וע"כ צ"ל כמש"ל דהגזלן לא צריך כלל לקנין, אחר היאוש, וע"כ הוא קודם מהעבד, וגם במ"ש דמסוגיא דהני דיהבי זוזי לאינשי אכרגא מתבאר דיש דין כיבוש גם לעכו"ם והאריך בזה טובא, המעיין היטב ברמב"ן שם יראה דלא אתי עלה מטעם כיבוש כלל ורק משום דהוי כמוכרים א"ע להישראלים גופא דיהבי זוזי ומשום דכך מקבלין גזירת המלך ע"ש ונתבאר בסי' הקודם וגם דברי רש"י ותוס' י"ל ע"ד זו ואין כאן ענין לכיבוש עכו"ם

ט) והנה לכאורה קשה לפמש"נ, דלהרשב"א ל"ק ע"י כיבוש רק שלא יהני מחילה בלא קנין (דבכל עכו"ם שקונה דעת הרמב"ן והרשב"א ביבמות (דף מ"ו) דמהני מחילה) אבל לענין שיהא ידו כיד רבו ל"מ הכיבוש וא"כ איך כתב הרשב"א בסוגיא דאמתא דשמואל, דאי ס"ל כרבא הי' צריך ג"ש מהפודים וכמש"ל משום דנגרר האיסור אחר הממון, והא כיון דע"י הכיבוש א"ל קה"ג לגמרי וגם להפודה א"ל קה"ג, איך אפשר לגרור האיסור ע"י קנין מע"י לחוד, דהא בקה"ג אחר היאוש זכה העבד בעצמו, ואולם י"ל דכונת הרשב"א דאם היינו אומרים דשמואל ס"ל כרבא דגם אחר יאוש משתעבד להפודה ע"כ היינו מוכרחים אז לאמר דהשבאי קנה ע"י הכיבוש קה"ג ג"כ, דאל"כ הרי כיון דלשמואל היאוש