אמרי משה יג

מהמנוין גם שלא עי"ט פסול, ותו אין מקרי מעין, וע"כ בכל הגע חשבינן כהוית המקוה בתחלה, ול"ש בזה לומר שכבר חל על המים האלו דין מעין פעם אחת, דהרי אילו הי' מופסקים הי' נפסל מדין מעין, וע"כ צריך לדון בכל רגע שמחובר עתה להמעין, ולכן מקרי תמיד הוית המקוה בתחלה וע"כ נפסל משום הויתו עי"ט "בין לפרש"י ובין להרמב"ם ומיושב קושית הי"ד שפיר

לה) עוד נלענ"ד לפי"מ שנדקדק בלשון רש"י שז"ל הויתו של מים המטהרים ע"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידוש הוו מהוה אותם עי"ד שאין מק"ט, ולמה הוצרך רש"י או קידוש, כיון דגם במקוה פסול, כ"ש בדבר הצריך מעין, וע"כ דק"ל לרש"י כיון דע"כ מחובר תמיד להמעין הרי ל"ש הפסול דהויתו עי"ט וכמו שהקשינו, או דק"ל דלענין קידוש דבעינן רק שיהי' המים חיים, אבל לא בעינן דיני מקואות בזה, דגם אי הי' הדין במעין לענין טבילה, שאין מטהר בכ"ש וזוחלין, הי' כשר בקידוש גם ממעין כ"ש הזוחל דהרי עכ"פ הם מים חיים ואין בזה דיני טבילה וא"כ איך שייך לפסול בזה עי"ט, וע"כ פירש דכשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידוש, היינו דגם בקידוש מקרי זה גופא היינו הבאת המים להחביות דזהו הקידוש, כמו הוית המקוה, ומעשה הבאה עצמה צריך שיהי' ע"י טהרה, וע"כ ל"ש להקשות דהרי מחובר להמעין דהרי לא משום פסול המעין הוא דאסרינן רק משום מעשה ההבאה, דזה הוי כהוית המים מתחלה לחול עלה דין מקוה, דבעינן שיבאו ע"י טהרה, ה"נ מעשה הקידוש דהיינו ההבאה לחביות ע"י טהרה בעינן, ואם לא נרצה לחדש דין מיוחד על מעשה ההבאה נאמר דכיון דהגזה"כ דיהי' טהור קאי על מעין ג"כ, ובמעין ע"כ מחובר הוא תמיד, וע"כ גזה"כ דבמעין פסול גם כשמחובר, והיינו דחשבינן המים שהם ע"י טומאה כמופסקין מהמעין, וע"כ פסול גם בקידוש אף דא"צ לזה דיני מקואות כנ"ל אבל כיון דהוין כמופסקין אין זה מים חיים. ולזה נתכוין רש"י במ"ש או קידוש. וכ"ז לדבר הצריך מים חיים אבל לענין מקוה דל"ש לפסול משום דנפסק ממקום הקודם, וע"כ ל"ש הפסול דהויתו עי"ט רק על היות המקוה בתחלה וכמו שדקדק רש"י בלשונו כשאתה מהוה אותם להיות מקוה אבל כשכבר הי' מקוה כאן אין פוסל מה שמדחה המים למקו"א עי"ט וכמש"ל

לו) וראי' גדולה לענ"ד למ"ש, ממה דקשה טובא במשנה ג' (פ"ו) שלשה מקואות של כ' כ' סאה וירדו ג' וטבלו המקואות והטובלין טהורים. והרי הוי הויתו עי"ט דהרי המים נתחברו ע"י האדם, וכבר תמה ע"ז במשנה אחרונה. והניח בקושיא ע"ש. ובזה א"ל דבחיבור לא איכפת לן מה שהוא עי"ט וכמש"ל לענין השקה לשיטת הרא"ש, דהרי הכא ע"כ צריך הוא להמים האלו לצירוף המ"ס, ואף אם נדחוק דגם כה"ג מהני כיון שהוא טובל בהמקוה של הכ"ס שהי' מקודם, והחיבור עי"ט לא איכפת לן, אבל עדיין קשה דאטו לא איירי דנפלו ג"ל מזו לזו, וכמו שהקשו הראשונים שם דילמא נפלו מהשאוב ג"ל קודם, ותירצו שנטהר ע"י ריובי והמשכה, וא"כ בזה שבאו המים גם מהכשרים ע"י אדם ל"ש ע"ז המשכה, דכל משך דחיפת המים וגם הנפילה למקוה הוא ע"י דחיפת האדם, וא"כ הוא טובל בהמים שבאו עי"ט, והקושיא עצומה למאוד, ולפמ"ש ניחא דזה ל"מ הויתו עי"ט מה שדוחף המים ממקום זה למק"א, כל שלא עברו המים ע"ג מקום שפסול לטגול שם כהך דסעיף (מ"ט) דממשיך ע"י סילון, ואולם מכל הראיות שנתבאר לעיל לא מוכת רק בשממשיך מקוה שלימה ממקום זה למקו"א, אבל בתחלת הוית המקוה כתבנו דמקרי הויתו עי"ט, מה שמדחה ממקום זה למק"א, ואולם ממשנה זו מוכח דגם בתחלת הוית המקוה, ל"מ הויתו עי"ט בכה"ג, ולא משכחת הך דינא דהויתו עי"ט רק כשמוליך המים ע"ג כלים המק"ט וכהך דסעיף מ"ט, וכן לענין הך דינא דכ"ד המק"ט אין מזחילין בו דהיינו לסתום שלא יהי' המים זוחלין, דבזה דבלאו הסתימה הי' המים נפסלין משום פסול זחילה וע"כ מקרי הויתו עי"ט דנעשה ההכשר עי"ט, אבל מה שדוחה המים ממקום למקום ל"מ כלל הויתו עי"ט, כיון דליכא פסול בהמים אין נפ"מ אם המים כאן או שדוחה אותם למק"א, וע"כ מהני הכא בג' מקואות אף שנתחבר המ"ס עי"ט, וגם עתה החיבור הוא ע"י האדם דאם יצאו יופסק החיבור בכ"ז כשר ול"מ עי"ט דל"ד להכשר הזחילה, דעושה פעולה בהכשר המים, או אפשר דאיירי דגם אם יצא האדם יהי' עדיין מחוברין רגע אחד ע"י טופח להטפיח או כשפפה"נ, ושוב ל"מ הויתו עי"ט, ועיין במש"ל (אות י"ד) ועפ"ז צריך לפרש בהסוגיא דזבחים כאופן השני הנ"ל (אות לד) ע"ש או י"ל דלענין מים חיים דצריך שיהי' על המים דין מעין, וא"כ החיבור להמעין צריכים לעיקר הכשר סמים שיהי' על המים דין מים חיים, וזה ל"מ ע"י כלים המק"ט, וע"כ פסול בנתן ידו או רגלו שיעלו המים לחביות, דהחיבור עי"ט עושה ההכשר של המים להיות עליהם דין מים חיים, דאם הי' נפסקים מהמעין אין עליהם דין מעין, וע"כ מקרי הויתו עי"ט, ודמי להך דזחילה שמונע הפסול דזחילה דאסור ע"י דהמק"ט, אבל החיבור לצירוף המ"ס דאינו להכשיר המים ל"מ הויתו עי"ט וזה דחוק קצת, ומהך דמטבילין בכלי המחובר למעין ולמקוה מה"ת, שהקשינו לעיל על הסוגיא דזבחים, י"ל דשם הטעם דפסול בכלי משום דבעינן שהמים יהי' בקרקע, וע"כ כשצד אחד מהמים יש להם חיבור להמקוה ולמעין מקרי הטבילה בקרקע, וגם בזה אין צריך החיבור להכשיר המים דדחיפת המים לחוד ל"מ עי"ט כנ"ל, ורק החיבור צריך שיהי' הטבילה בקרקע וע"כ ל"מ הויתו עי"ט וכמש"נ, וכ"ז מה"ת, אבל מדרבנן דאסרו לטבול בכלי המחובר למעין ומקוה, שוב המים שעוברים ע"ג הכלים מקרי הויתם עי"ט, וה"ט דהרשב"א דפוסל בסילון, וכן משכחת מה"ת בשופך ע"י המק"ט באופן שאין להם בית קיבול דאין נפסלין משום שאיבה או בממלא בכתף

לז) ועפי"מ שבארנו יתפרש היטיב במשנה (פ"ה מ"ב) מעין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל ר"י אומר ה"ה כמו שהי' ר' יוסי אומר ה"ה כמקוה, דעמדו המפרשים בטעמו דר' יוסי דלא הוי כמעין רק כמקוה, וגם במאי פליגי ועיין תויו"ט דאיירי הכא שהמים הי' כאן גם בלא הכלים דאל"כ הי' נפסלים משום הויתו עי"ט, ועיין ש"ך (ס"ק ל"ו) ובתוס' רע"א, ולפמ"ש ניחא שפיר דר"י ס"ל דזה לא מקרי כלל הויתו עי"ט מה שמדחה המים ממקום זה למק"א עי"ט, וע"כ אף דס"ל נמי דאסור לטבול ע"ג כלים וספסל, בכ"ז המים הנמשכין לחוץ ל"מ הויתו עי"ט כנ"ל, ור' יוסי ס"ל דכיון דעברו ע"ג כלים וספסל דאז הי' אסור לטבול כדקתני ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל, וע"כ המים הנמשכים לחוץ הוי כהוית המקוה בתחלה וכמש"ל (אות ל) ונפסל משום הויתו עי"ט, וע"כ ס"ל דדינם כמקוה והיינו כשיטת הרא"ש דנטהרין ע"י השקה, או דס"ל ואולם להיות ע"ז דין מעין א"א, דהרי גם במעין גופא אם נפסק פעם אחת ל"מ כשחזר והמשיכו כמבואר שם (במ"א) ועיין בתויו"ט (מ"ו) וע"כ כיון דבעת שהי' ע"ג הכלים הי' אסור לטבול,