אמרי משה יב

עתה, וגם צ"ל לפ"ז דהא שכתבו הראשונים דמטבילין מה"ת בכלים המחוברים למעין, היינו רק אי המים היו כאן גם בלא הכלים דלא הוי הויתו עי"ט, אבל בל"ז הי' פסול מה"ת ומשום דגם עתה עומדים בפיסולם, וכ"ז דוחק. וגם יתעורר לפ"ז קושיתנו בהך דחגיגה (י"ט) מהו להטביל בראשו של ראשון דגם שם המים עומדים עתה בפיסולם. ואיך מהני השקה וגם בל"ז כבר הקשינו דבהך דראשו של ראשון הרי ליכא השקה כלל דהמקוה מצומצמת ובלא המים שעל גופו ליכא מ"ס, ומש"ל דכיון דלא נפסק מעולם לא נפסל כלל הוא דוחק דמה נפ"מ אם כל המקוה באה לכאן עי"ט או שמקצת מהמ"ס באה עי"ט, וכזה יקשה גם על המים המוגבהים ע"י הטובל דגם במקוה מצומצמת טובלין והרי ליכא מ"ס ול"ש השקה

לא) ואלולי דמסתפינא לחדש נגד משמעות גדולי האחרונים הי' נלע"ד ליישב כל הקושיות דזה לא מקרי כלל הויתו עי"ט מה שדוחה המים ממקום זה למקום אחר כיון דכבר הי' מקוה כשרה דרק על הוית המקוה בתחלה קפיד קרא, והא דאוסר להמשיך ממקוה ע"י דהמק"ט היינו משום דבמקום הסילון א"א לטבול, וכמש"ל (אות כ"ו) וע"כ המים הנמשכים מהסילון בטל מהם הכשר המקוה, כיון שבמקום הסילון א"א לטבול והוי כעושה מקוה מתחלה ממים שבאו עי"ט ונפסלו המים שיצאו מהסילון, ואחר שנפסלו המים האלו שוב ל"מ אח"כ ההשקה דהרי השקה נעשה ע"י הסילון המק"ט, וזה גופא מקרי הויתו עי"ט כמש"ל (אות כ"ד), או משום דבעינן שיהי' על המחבר דין מקוה וכנ"ל (באות כ"ו), אבל בהך דמחט שנתונה ע"ג המעלה דמוליך ומביא במים לא מקרי הויתו עי"ט, וכן ניחא הא דמותר לטבול בהמים שהוגבהו ע"י הטובל, דזה לא מקרי הויתו עי"ט מה שדוחה המים ממקום זה למקום אחר, כל שאפשר לטבול בכל תהלוכות המים, וכן ניחא הך דמטבילין בראשו של ראשון, אף במקוה מצומצמת דל"ש השקה כנ"ל, אך משום דל"מ כלל הויתו עי"ט מה שדוחה המים ממקום זה למק"א כיון דליכא מקום שיפסיק, ואף כשדוחה כל המקוה ממקום זה למקו"מ, ל"מ הויתו עי"ט כנ"ל (ובהך דמטבילין בראשו ש"ר צ"ע מ"ט לא הוי ככלי המחובר למקוה דאין טובלין עכ"פ מדרבנן, וצ"ל דזה הוי כטובל כלי בתוך כלי ומשום דהמים מקיפין וצ"ע) וכן ניחא מ"ש הש"ך בהך דכובש בכלים דל"מ הויתו עי"ט, ול"ד להך דסילון וכנ"ל, והרא"ש דס"ל דמותר להמשיך מים ע"י דהמק"ט אף דס"ל נמי דבמקום הסילון א"א לטבול, והוי המים הנמשכים להלן מהסילון הויתו עי"ט, דהוי כעושה מקוה בתחלה כנ"ל, בכ"ז ס"ל דמועיל אח"כ השקה, וזה ל"מ הויתו עי"ט מה שהשקה נעשה עי"ט, וזה מדוקדק בלשון השו"ע דחשבינן לזה המקוה שממשיך לתוכה כמחובר למקוה שממשיך ממנו. ולא כתב בפשוט משום השקה היינו דאף דבמקום הסילון א"א לטבול בכ"ז מקרי מחובר, ול"מ זה גופא הויתו עי"ט מה שנעשה ההשקה עי"ט, וגם לא דמי זה להך דהשאוב באמצע דבעינן על המחבר דין מקוה, דהתם הפסול בהמים, אבל הכא ליכא פסול בהמים וכמ"ש הב"י חילוק זה להרא"ש כנ"ל, (אות כ"ו), וע"כ שפיר המים שבסילון מחברים או אפשר דס"ל דלא מפסל כלל המים שהמשיך ע"י דהמק"ט, כיון דכבר הי' מקוה שלימה או מעין, ומה שמדחה המקוה ממקום זה למקו"א ל"מ הויתו עי"ט, אף שהמים עברו דרך הסילון שא"א שם לטבול בכ"ז לא מקרי כעושה מקוה בתחלה ולא צריך להשקה כלל, כיון דהמים לא נפסלו והפסול הוא רק משום המקום המק"ט, ל"ד לעושה מקוה מתחלה, אך מלשון הרא"ש משמע דבסילון מהני משום השקה ועכצ"ל כנ"ל

לב) ובזה יתישב מה שהקשה התויו"ט (ספ"ז) על הרא"ש שכ' בהך דמחט שנתונה ע"ג המעל' דאיירי שלא נתלש הגל דאם נתלש בעינן מ"ס, ותמה דאפילו אם יהי' מ"ס ל"מ אם נתלש דהוי הויתו עי"ט ע"ש, ולפמ"ש ל"ק דזה לא מקרי כלל הויתו עי"ט מה שמוליך ומדחה המים מהמקוה על המעלה, וע"כ אם הי' מ"ס בהכל אף כשנתלש כשר, דאף אם מדתה כל מי המקוה ממקום זה להלן, לא מקרי הויתו עי"ט כל שאפשר לטבול בכל משך תהלוכות המים וכנ"ל, ובמ"ש התיו"ט דבלא נתלש הגל שפיר דמי מידי דהוי אטובל בידיו בתוך המקוה שאם הדיחן טהורין, לא אדע הדמיון דשם לא הוי כלל הויתו עי"ט, דהרי המים הי' כאן גם בלא ידיו, ורק משום דבעינן הטבילה בקרקע, ע"ז מהני החיבור שידיו בתוך המקוה, דהוי כטובל בהמקוה, וכטובל כלי בתוך כלי מה"ט, אבל בגל שמדחה המים על המעלה מה מועיל החיבור, אם לא דכונתו מטעם השקה, אבל הרי משמע דגם במקוה מצומצמת מהני כשמוליך ומביא במים ובזה ליכא השקה, אבל לפמ"ש א"צ כלל להשקה, דלא מקרי הויתו עי"ט כלל, דרק על הוית המקוה בתחלה קפיד אבל כשכבר יש כאן מקוה לא איכפת מה שמדחה המים למק"א, וע"ז גם כשנתלש הגל אם יש מ"ס כשר, ובסילון הטעם דל"מ להרשב"א כמשנ"ל

לג) ואך לפ"ז יתעורר קושיתינו וקושית הי"ד הנ"ל (אות כ"ח) בסוגיא דזבחים הנ"ל מ"ט בנתן ידו ורגליו שיעברו המים לחביות פסול הרי מחוברים להממעין, ומש"ל לישב משום דגם עתה בפיסולו ל"מ השקה וחיבור, זה יתכן רק לישב קושית הי"ד מהך דמחט דשם אין עומד עתה בפיסולו וע"כ כשר במחט אבל יקשה מהך דראשו של ראשון וכן מהמים שהוגבהו ע"י הטובל, דג"כ עומדים עתה בפיסולם ובכ"ז כשר, והי' אפשר ליישב גם זה דבמקוה דמהני השקה להמים שנפסלו עי"ט מכבר, וע"כ כשלא נפסק מעולם מהמקוה ג"כ מהני אף שגם עתה עומד בפיסולו, ולכן מהני בראשו ש"ר ובמים שהוגבהו משום דלא נפסל כלל, אבל לענין מי חטאת דבעי מים חיים ולא מהני השקה וחיבור להכשיר מי גשמים ע"י השקה וחיבור להמעין שיוכשרו למים חיים וכמבואר (פ"ה מ"א) דחזר והמשיכו פסול לזבים, וע"כ ל"מ אף כשלא נפסק כל דגם עתה עומד בפסול דהויתו עי"ט, חבל לפי"מ שהוכחנו דבראשו של ראשון ובמים שהוגבהו לא מטעם השקה מותרים, דהרי גם במקוה מצומצמת מותר דל"ש השקה. וכן במחט גם כן משמע דגם מקוה מצומצמת כשר וע"כ כמ"ש (אות ל) דלא נפסל כלל מה שדוחה ממקום זה למקו"א, ואף כשדוחה למקום שגם עתה עומד בפיסולו כהך דראשו ש"ר, לא נפסל כלל, וא"כ קשה הך דזבחים מ"ט פסול

לד) והנלע"ד בישוב הגמ' דזבחים בשני אופנים, דנהי דבמקוה אמרינן דלא מקרי הויתו עי"ט מה שדוחה המים ממקום זה למקו"א, היינו דוקא במקוה דכיון דכבר חל עלה דין מקוה אין נפ"מ אם המקוה מופסקת ממקום זה ונמשכת למקו"א, וע"כ אין מקרי הויתו עי"ט, דהקפדת התורה דוקא על הוית המקוה בתחלה שלא יעשה המקוה עי"ע, אבל אחרי שחל על המים האלו דין מקוה תו אין נפסל המים האלו כשמדחה אותם למקו"א (אף כשעומדים עתה עי"ט וכמו בהך דראשו ש"ר לא איכפת לן) אבל לענין מעין היינו הדברים הצריכים מים חיים דבעינן שלא יופסק מהמעין, ואם הם נפסקים