אמרי משה קכג

קה"ג וכן מסתבר דאי אפשר שיהי' עבד בטבילתו ויחול עליו קנין איסור כשאין לו רק מע"י, ואם נימא דע"י הטבילה הוא דקונה קה"ג וכן משמע בכ"מ בפ"ט מעבדים ה"ה ע"ש ובטור סי' רס"ז, אבל תמוה הדבר היכן מצינו שהטבילה יעשה קנין, וע"כ הי' אפ"ל דבאמת בקנה מעכו"ם לא יוכל להטבילו בע"כ כיון דמחוסר (קנין) קה"ג, ורק בקנה עכו"ם גופו שיש לו קה"ג מהני טבילתו בע"כ שיחול עליו איסורא דעבדות ולענין מצוות ולפ"ז הי' ניחא בפשיטות הא דבקנה מעכו"ם מהני מה שקדם וטבל לב"ח ומשום דל"ש בקנה מעכו"ם שהטבילה יהי' בע"כ לעבדות דהרי א"י להטבילו בע"כ ומשא"כ בקנה עכו"ם גופו נעשה הטבילה בע"כ לעבדות כנ"ל

ט) ואולם מהראשונים משמע דגם בקנה מעכו"ם דא"ל רק למע"י, מ"מ יכול להטבילו בע"כ. עיין בח' הרמב"ן שהביא ראי' להרי"ף דרבנן פליגי ארשב"א וס"ל דא"י להטבילו בע"כ מהא דאמרי' הלוקח עבד מעכו"ם ולא רצה למול מגלגל עמו יב"ח ואמאי ימהלנו בע"כ וחזינן דגם הלוקח מעכו"ם דא"ל רק מע"י לרשב"א יכול להטבילו בע"כ, וכן ממה שהביא מהרמב"ם דס"ל ג"כ כהרי"ף ממ"ש הגמ' הנ"ל דאם לא רצה חוזר ומוכרו לעכו"ם ומוכרת כנ"ל וכן מוכרח ממה שהקשו התוס' (דף מ"ח) ד"ה אלא וע"ש, ובאמת משמע כן להדיא בסוגיא דפריך שם מני, אי רשב"א האמר לוקח מעכו"ם ג"כ א"צ לקבל ולפי פי' הרמב"ן דהא דאמרי' אימר דשמעת לרבנן ביפ"ת דל"ש במצוות היינו דהי' הטבילה בע"כ ואין טבילתה כלום לעבדות (והיינו להרי"ף דס"ל דרבנן פליגי גם אטבילת עבדות דליתא בע"כ) וע"כ צריך לקבל אבל עבד דשייך במצוות היינו דכבר קיבל יהדות בטבילתו מדעתו וע"כ א"צ לקבל בשחרור. ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דפליגי רבנן בלוקח עבד מעכו"ם שצריך לקבל היינו ג"כ כשלא טבל מדעתו דאי טבל מדעתו מדוע צריך לקבל בשעת שחרור, ומוכח מזה דלרשב"א דבלוקת מעכו"ם א"צ לקבל היינו שיכול להטבילו בע"כ לעבדות ואח"כ יטבילו לשחרור ומתבאר דגם בלוקח מעכו"ם מטביל בע"כ ודוחק, דהכונה בלוקח מעכו"ם עצמו, וכן מבואר להדיא ברמב"ן (בדף מ"ו) בהך דבעי בהני דיהבי זוזי אכרגא אי צריך ג"ש ופי' דהיינו שהטבילם בע"כ ומבעי אי הוי כקונה עבד מהעכו"ם ומטבילו אפילו בע"כ ע"ש, ולפ"ז קשה דגם בקנה מעכו"ם נימא דהטבילה לב"ח יהי' בע"כ טבילה לעבדות

י) והנלע"ד דהנה כבר כתבנו דקשה מאוד מה דמשמע מהטור דהטבילה עושה קה"ג והרי לא מצינו כלל דהטבילה יהי' קנין וכן צריך להבין הא דמנימין דמנחי לו אריסא בצוארו וצמצמו לו דלמה להו כ"ז. וברמב"ם. ולפיכך צריך לתוקפו במים עד שיעלה והוא תחת שעבודו, מה השעבוד בזה, וע"כ נראה דבאמת הטבילה לחוד אין עושה קנין ורק דצריך קנין בשעת הטבילה והיינו הך דתוקפו במים ומה דרמו עליו אריסא דהיינו קנין חזקה דעבד שיעשה מלאכת רבו. וזה כונת הרמב"ם שיעלה והוא תחת שעבודו, ואף דצריך להבין דלמה הוצרך לעשות החזקה דוקא בשעת הטבילה וזה קשה גם בל"ז דלמה פחד ר"א ואמר להו חזו דמנייכו קבעית דלמא יקדים לטבול לב"ח הי' לו לעשות בהעבד חזקה ולקנותו קה"ג, דהא אמרי' ל"ש אלא בלוקח מהעכו"ם אבל עכו"ם גופיה קני וא"כ הי' לו לר"א לקנות הקה"ג מעצמו של עבד ושוב לא יוכל לטבול לב"ח. והנראה דהיינו משום דהעבד לא נתרצה כלל בעבדותו ולא היה רוצה להקנות א"ע לקה"ג וכדחזינן דפחד ר"א שמא יטבול לב"ח, ובע"כ של עבד א"א לקנות, וע"כ אמר להו דבשעת טבילה יעשו עמו קנין החזקה, ואז מהני גם בע"כ והיינו דכיון דילפינן מקרא דעבד איש דמלין עבד בע"כ וכן הטבילה בע"כ ומשמע להו דגם בקונה עבד מעכו"ם דא"ל רק מע"י, מ"מ יוכל להטבילו בע"כ וכמשנ"ל. וכיון דלהיות עבד לכ"ד א"א בלא קה"ג, והטבילה אין עושה קנין א"כ ע"כ דהקרא גלי דגם הקנין יוכל לעשות אז בעת הטבילה בע"כ וע"כ א"ש הא דצריך לתוקפו (דהיינו החזקה) במים דוקא וכן במנימין עבדי' דר"א דדוקא בשעת הטבילה אמר להו שיעשו עמו קנין החזקה, דאז מהני הקנין אף בע"כ ומשום דאז ע"י הטבילה נעשה ג"כ ישראל במקצת. וע"כ גלי קרא דמהני בע"כ אבל שלא בשעת טבילה ודאי לא מהני מה דמחזיק בו בע"כ, ועפ"ז מיושב היטב מה שהקשינו דגם בקונה מעכו"ם נימא דלא מהני טבילתו לב"ח משום דבע"כ נעשה טבילה לשם עבדות ומשום דכיון דצריך קנין וכשקדם וטבל לב"ת ולא עשה בשעת הטבילה קנין, א"א לחול עליו עבדות בע"כ, כיון דאין קנוי רק למע"י אבל כשקנה גופו דלא מחסר קנין אז א"א לטבול לב"ח, ומשום דנעשה הטבילה לעבדות, ואף אי נפרש הך, דתוקפו במים גם בלא קנין חזקה, וע"י הטבילה לחוד נקנה ג"כ, מ"מ עכ"פ בעינן שהבעלים יהי' בעת הטביל', ויכוונו לקנות ככל קנינים דבעינן כונה לקנות, וע"כ כשקנה מעכו"ם, וטבל לב"ח ל"ש לומר דהטבילה יהי' לעבדות בע"כ, כיון דאין הבעלים מכוונים אז לקנות וכיון דא"א לקנות ל"ש לחול עליו עבדות וע"כ שפיר מהני טבילתו לב"ח ומשא"כ בקנה עכו"ם גופו דלא מחסר קנין, חל עליו איסורי עבדות ממילא ע"י הטבילה, דע"ז לא בעי כונה

יא) וחוץ לדרכנו י"ל בהא דהקשינו מדוע לא עשה חזקה קודם הטבילה משום דל"ש לקנות הגוף לבד כשכבר קנוי לו למע"י משום דהוי כדבר שאין בו ממש ורק בעת הטבילה שחל אז קנין איסור קונה אז קה"ג בחזקה. ועוד י"ל לפמ"ש התוס' בבכורות (דף מ"ג) דבעכו"ם ליכא קנין חזקה וקנינו רק בכסף והא דאמרינן דעבד כנעני נקנה גם בשטר ובחזקה היינו בקונה עבד מישראל, וע"כ לא מהני החזקה רק כשתוקפו במים ומשום דאז בטבילתו נעשה ישראל. ואולם בשו"ע וברשב"א קדושין (דף ג') מבואר דגם בקונה עכו"ם גופו קונה בחזקה, וכן מתבאר מרש"י בגיטין (דף ל"ח) ד"ה בחזקה נהי דישראל קנה לעכו"ם בחזקה דאיתקש עבדים לקרקעות אבל עכו"ם ל"ק קרקע בחזקה כישראל אלא כל קנינו בכסף. ומבואר דגם בתחלת קנינו שקונה מגוף העכו"ם קונה בחזקה (והנה לפ"מ דיליף שם מעמון ומואב דטהרו בסיחון משמע לכאורה דגם קרקע קונה עכו"ם בחזקה אבל מלשון רש"י הנ"ל משמע דזה פשיטא גם להמסקנא דעכו"ם ל"ק קרקע בחזקה וע"כ דחזקת מלחמה שאני ובשבאי ג"כ דין כיבוש יש לו והא דצריך יאוש לרש"י היינו כמ"ש הריטב"א המובא בסי' שאח"ז דע"י היאוש נגמר הקנין) עוד י"ל במה דהקשינו מדוע לא עשה חזקה קודם הטבילה משום דל"ש קנין לקנות הגוף לבד כשכבר קנוי לו למע"י ורק בעת הטבילה שחל אז קנין איסור קונה אז קה"ג בחזקה

יב) והנה ז"ל התוס' רי"ד בגיטין (דף ל"ח) ואי קשה מאי קסבר רבא דאמר ישתעבד לרבו שני אע"פ שהוא לאחר יאוש והא כיון דייאש מיני' מרי' ה"ל