אמרי משה קכא

רבן, ואם נתגיירו שלא מדעתם אין טבילתם טבילה עכ"ל ודבריהם צ"ע לכאורה במה דמתבאר דרק בישראל שלקח מהעכו"ם אבל כשהם תח"י העכו"ם יכולים להתגייר גם שלא מדעתם אף שכבשו במלחמה דיש להם קה"ג, ואינו מובן הטעם. והנלע"ד דיש לתמוה במה דמתבאר בסוגיא דקה"ג דיש לישראל בעבדים מעכב שאינם יכולים להתגייר ואטו משום אסור גזל שגוזל א"ע מבעלים יעכב עליו שלא יוכל להתגייר ולקבל עליו יהדות, ובשלמא בעבד אחר הטבילה א"י להתגייר בלי שחרור משום איסורא דעבדות שיש עליו דגזה"כ דצריך ג"ש להפקיע האסור אבל קודם הטבילה מדוע לא יוכל להתגייר ומה מעכב על הגירות, ונ' מזה ראי' דגם קודם מילה וטבילה יש איסורא דעבדות ועוד יתבאר להלן דנראה דהרמב"ן נסתפק בזה אי צריך ג"ש לשמה קודם טבילה ואפשר שיהי' עליו גם אסור דל"י קדש על הישראל וכמש"ל, ואי נימא כן א"ש הא דבגופו קני לא יוכל להתגייר משום קנין האסור וכמו בכ"ד שצריך ג"ש

ב) ועפ"ז יתיישב הרמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ה, עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות ל"ק אלא למע"י ואעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל, וכבר תמהו דזה נגד הסוגיא דאמרי' מה דקני הוא דמקני, ולהנ"ל יש לפרש דהרמב"ם קאי על מה שכתוב מקודם דבכיבוש מלחמה קונה גם עכו"ם קה"ג, והנה זה ודאי דאף בכיבוש דיש לו קה"ג אבל קנין אסור ודאי דל"ש בעכו"ם וע"כ בעכו"ם מצי לטבול לשם ב"ח גם כשקנה בכיבוש, כיון דלפמש"ל העיקר שמעכב הגירות הוא רק איסורא דעבדות אבל לא הממון והנה בכה"ג דקנה בכיבוש כשמכרו אח"כ לישראל שוב א"י להתגייר דל"ש מה דקני מקני דהרי באמת גם העכו"ם הי' לו קה"ג ורק דאצלו ל"ש קנין האסור, אבל כשבא לרשות ישראל חל עליו איסורא דעבדות ושוב א"י להתגייר בלי שחרור, וזה מוכרח מהא דפריך ר"ח מבלוריא הגיורת דלפניה אין ואחריה לא, וע"כ דכונת קושיתו להוכיח מזה דגם לעכו"ם יש קה"ג דא"א לומר דפליג על הסברא דמה דקני מקני דזה פשוט דא"א לקנות יותר ממה שיש להמוכר, וע"כ דהוכיח דיש לעכו"ם קה"ג, וא"כ קשה לדידי', מה החילוק בין לפניה לאחריה, וע"כ דהיינו כמ"ש דלעכו"ם אף שיש קה"ג מ"מ אין מעכב להגירות קנין הממון ורק לאחר שטבלו דהם ברשות ישראל שוב חל עליהם אסור דעבדות וע"כ ל"מ מה שטבלו לאחריה (ואף דרש"י פי' לפניה אין משום דעכום ל"ק ישראל לגופו הרי בל"ז יש להבין מ"ש דל"ק ישראל, דהרי אנו דנין אם נעשה ישראל והול"ל דל"ק עכו"ם לגופו וע"כ דכונתו ג"כ כהנ"ל דבעכו"ם אף דקנה קה"ג אבל אין מעכב זה להגירות, וע"כ נעשה ישראל, ומ"ש דל"ק ישראל לגופו היינו דליכא עליו אסור עבדות, משא"כ כשנכנס לרשות ישראל דיש לישראל קנין אסור וע"כ גם קודם שטבלו מעכב האסור שלא יחול עליו הגירות), וזה כונת הרמב"ם בהלכה הקודמת דעבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד לכ"ד, היינו כשבא לרשות ישראל מעכו"ם שכבשו במלחמה, וע"ז קאי הרמב"ם בהלכה ה', דאף שאצל העכו"ם הקנין הוא רק למע"י היינו קה"ג למע"י, וע"כ אם מכרו לישראל גופו קנו לישראל והיינו דחל עליו קנין אסור שלא יוכל להתגייר. והא דאמרי' מה דקני מקני, היינו, בקנה העכו"ם בכסף דא"ל רק מע"י, וגם להישראל א"ל רק מע"י ובזה ליכא איסורא דעבדות, וע"כ קנה עצמו ב"ח, וניחא בזה גם הנמ"י הנ"ל דעבדים ישמעאלים הקנוים מעכו"ם שכבש במלחמה אינם יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמשמע דכשהם אצל העכו"ם מצי להתגייר והיינו כנ"ל. דכיון דאצל העכו"ם ליכא קנין אסור, אין קנין הגוף דממון מעכב לגירות

ג) ואך עדיין קשה הנמ"י הנ"ל שכתב שאין יכולים להתגייר בלא דעת רבן, דמתבאר מדבריו דמדעתם מהני, והא להנתבאר דצריך ג"ש גם קודם הטבילה ל"מ הגירות גם מדעתם בלא ג"ש כמו בלאחר הטבילה ושו"ר במחנ"א ה' עבדים שעמד ג"כ על המחקר אי צריך ג"ש קודם טבילה. והרגיש מדברי הנמ"י אלו דע"כ ס"ל דא"צ ג"ש, דאל"כ גם מדעתם ל"מ בלא ג"ש יע"ש. אבל לדבריו יתעורר תמיהתנו הנ"ל דגם בלא דעתם יהני הגירות, ואטו קנין הממון יעכב הגירות. גם תמוה מה שהביא שם מהפני משה ראי' דצריך ג"ש בנכריותם מהא דאמרי' שם הני דיהבי זוזי אכרגא כי נפקי צריכי גיטא או לא. וכתבו התוס' לענין אם יתגיירו אם מותרין בבת ישראל ע"ש וברא"ש, וחזינן דאע"ג דכבר נפקי מרשותם בעודם עכו"ם, אפ"ה כי מגיירו אח"כ, צריך ג"ש ויע"ש, והנה מפרש דהא דצריך ג"ש היינו אחר הגירות להתיר האסור דעבדות, והוצרך לפרש כן דל"ל דהג"ש בעודם עכו"ם, דל"ש עכו"ם לג"ש. ולענ"ד הדבר תמוה דיהני הגירות מקודם הג"ש דכיון דס"ל דצריך ג"ש ובלא השחרור יש בו אסור עבדות ואיך שייך אחר הגירות, כשהוא כבר ישראל, אסור עבדות, וגם איך מהני הגירות כשהוא עדיין באסור עבדות אחר הטבילה דלפמש"ל העיקר מה דלא מהני כשיש לו קה"ג מה שטבל לשם ב"ח, הוא רק משום קנין האסור וא"כ איך מהני הגירות קודם הג"ש וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר כי נפקי צריכי גיטא דחירותא היינו קום הגירות, ומ"ש דל"ש ג"ש בעכו"ם, כבר עמד בזה הרמב"ן וז"ל ומספ"ל מילתא כיון דעכו"ם ליתא כלל בתורת גטין היכא אית לי' יד, בשלמא עבד שטבל איתא במצוות וגמרי לה מאשה וגו"י בכ"א לשחרור, אלא עכו"ם היכא מקבלי ועוד מנ"ל שטר בעכו"ם מלה לה מאשה גמרי', וגבי האי דליכא כלל במצוות, ליכא ג"ש. ואיכא למימר כיון דקנוי הוא קה"ג כעבד דמי שצריך שטר וקונה עצמו בשטר ע"י אחרים דקי"ל זכות לעבד שיצא לחירות ואע"ג דליתא בתורת שליחות כלל הך זכי' לאו מדין שליחות נתרבה, וכ"מ בקדושין (דף כ"ג) ואכתי לא שמיע לי דהא עכו"ם ל"ק בשטר וכל קנינו בכסף כדאיתא בקדושין. א"נ שיוצא בכסף ע"י אחרים שקבלת רבו גרמה לו ויוצא הוא אפילו שלא לדעתו

ד) והנראה כונתו דמספ"ל אי צריך ג"ש לשמה, וע"ז הקשה דכיון דהוא עכו"ם ל"ש גיטו וידו בכ"א דבכל עבדים ילפינן לה לה מאשה אלא עכו"ם מנ"ל (נראה דס"ל דגו"י בכ"א אינו מסברא רק דגמרי' מאשה וצ"ע דבאמת באשה מסקינן דלא קניא ידה לבעל וגם חצרה רק מדרבנן הוא שאוכל הפירות) ואח"ז הקשה מנ"ל שטר בעכו"ם היינו מנ"ל דבעינן ג"ש לשמה כיון דא"א לגמור מאשה, וע"ז תירץ דכיון דקנוי קה"ג צריך שטר היינו שטר קנין אף שלא לשמה וקונה א"ע בשטר ע"י אחרים דע"י עצמו א"א דל"א גו"י בכ"א דבשטר קנין ודאי ל"ש גו"י בכ"א כמ"ש הקצות בסי' ר' דכיון דצריך קנין ולא רק נתינה ע"ש ובא"ש פירש דדעת הרמב"ן בפשיטות דצריך נ"ש לשמה גם בעכו"ם. ולא אדע איך יפרש לפ"ז מה שכתב הרמב"ן, דקונה בשטר ע"י אחרים. דאם נימא דקושיתו היה איך שייך ג"ש בעכו"ם מה נפ"מ אם השחרור ע"י עצמו או ע"י אחרים, וע"כ צ"ל כמ"ש, דמ"ש. דא"ל כיון דקנה