אמרי משה יא

הוא דין על המקום המקוה, דילפינן מה מעין בקרקע אף מקוה בקרקע, וא"כ ל"ש השקה רק מדין חיבור דהוי כטובל בהמקוה, וה"נ בסילון כל זמן שמחובר מהני מדין חיבור, אבל כשהופסק ל"מ ומשום דזה הפסול דהויתו עי"ט הוי גם במחובר וע"כ לא שייך השקה רק מדין חיבור, ובהך דכובש בכלים מהני מדין חיבור, אולם מהש"ך (בסק"ה) מתבאר דגם בשלא הופסק החיבור אסר להרשב"א, וא"כ גם בהך דכובש בכלים לא יהי' מועיל אף שמחובר, ולפ"ז קשה בכל הטבילות איך מותר לטבול בהמים שהוגבהו, וכמתבאר בתוס' שבת (צ"ב) ופסחים (ק"ט) ומ"ש מהך דהרשב"א בסילון, ומה נפ"מ אם ממשיך המים לאורך או שמגביה המים, ומדוע לא מקרי הויתו עי"ט (וגם דבהתוס' הנ"ל מתבאר דגם במקוה מצומצמת ג"כ מותר לטבול בהמים שהוגבהו ובזה ל"ש השקה) ואם בסילון הטעם דל"מ השקה כמש"ל משום דהשקה גופא נעשה ע"י דהמק"ט, א"כ הכא ג"כ ההשקה נעשה ע"י האדם העומד בהמים, ועי"ז המים עולים למעלה, ועומדים בגובה ע"י האדם, ועי"ז הם נישקים להמים התחתונים, ואולי אפ"ל דבזה לא מקרי דהשקה נעשה עי"ט, דהרי גם אם יוצא האדם מהמקוה יהי' המים כאן בהמקוה רק שיפלו למטה, אבל יהי' מושקים עכ"פ המים העליונים לתחתונים, וע"כ ל"מ דהשקה היא עי"ט, אבל בסילון דלולא הסילון לא הי' מחוברים המים שלהלן מהסילון להמים שבמקוה, דהמים שבסילון גופא הי' מתפזרים אנה ואנה ולא היו מושקים להמקוה, וע"כ לא מהני, ואפשר דזה כונת הש"ך בהך דכובש בכלים שהמים הי' שם בתחילה, וגם עתה אם יקח משם הכלים יהי' המים שם, וע"כ הוי השקה, וממילא לא נפסל כלל וגם בהך דראשו של ראשון אפשר לישב כן

כז) והנלע"ד עיקר בטעם הרשב"א דל"מ השקה בסילון, כיון דע"כ במקום הסילון גופא א"א לטבול כ"ע וכמבואר (בפ"ה מ"א) העבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה וכתב בתויו"ט בשם המהר"ם אבל ע"ג שפה לא דכתיב מקוה מים יהי' טהור דהיינו בקרקע דלא חזי לקבולי טומאה אבל ע"ג כלים לא, וכן מבואר (במ"ב) שם ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל, והראשונים שם כתבו דהוי מדרבנן גזירה שמא יטביל בכלים, וכ"כ הר"נ בשבועות דכל המק"ט אף שאין להם בית קיבול אין מטבילין משום גזירת מרחצאות, וכ"ז גם בשלא שייך הפסול דהויתו עי"ט, והיינו דגם בלא הכלי הי' המים בכאן אבל באופן דהוי הויתו עי"ט כמו בהך דסילון, יתבאר להלן דמה"ת פסול לטבול במקום הסילון גופא, ומשום דתמיד עומד בפיסולו, וכיון דאסור לטבול במקום הסילון ס"ל להרשב"א דאין מועיל השקה ע"י הסילון להמים שלהלן מהסילון שנפסלו משום הויתם ע"י טומאה, ומשום דבעינן על המערב ומחבר דין מקוה וכמש"ל (אות א) וכן כתב הרא"ש בפסקיו והובא בתויו"ט דלהכי במעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול ונ"מ ההשקה להכשיר המים שמחוץ לשוקת, משום דהכלי מפסיק בין המעין להמים שמחוץ לשוקת והיינו מה"ט דבעינן על המחבר דין מקוה, וע"כ ס"ל לרשב"א דלא מהני השקה להמים שלהלן מהסילון ומשום דהסילון מפסיק אבל גם הרשב"א מודה דמהני השקה לפסול דהויתו עי"ט וכמו שהוכחנו לעיל, והרא"ש דס"ל דמועיל ההשקה בסילון, אף דבשוקת ס"ל דל"מ השקה משום דהכלי מפסיק בין המים שמחוץ לשוקת ובין המעין לא מקרי מחוברים, כבר הקשה זה הב"י ותירץ לחלק דדוקא בשוקת שהמים נעשו שאובין וע"כ אין מחבר, והוא כהך דהשאוב באמצע דלא מהני החיבור וכנ"ל (באות ב) אבל בסילון דהמים לא נעשו שאובין והפסול הוא רק בהמקום וע"כ שפיר מחבר ומועיל, ועל חילוק זה הוא דפליג הרשב"א וס"ל דגם בסילון כיון דעכ"פ אסור לטבול במקום הסילון הוי כמו הך דשוקת, וכמו הך דהשאוב באמצע דל"מ ההשקה, ומשום דבעינן על המחבר דין מקוה

כח) ועפ"ז מיושב שפיר קושית הט"ז מהך דמחט, וכן הקושיא מהא דמהני בכל הטבילות שהמים מוגבהים ע"י הטובל, וכן בהך דמקוה שמימיו מרודדים דכובש בכלים ג"כ כמ"ש הש"ך, והיינו דבכל הני שפיר מועיל השקה כיון דאין מפסיק בין הכשרים להמים שבאו ע"י טומאה שפיר מהני דגם הרשב"א ס"ל דמהני השקה להפסול דהויתו עי"ט וכדמוכח ג"כ מהא דמהני השקה לשאובין גם כשנשאבו בכלים המק"ט וכמש"ל

כט) ואך דיש להבין במקור הדין בסוגיא דזבחים (דף כ"ז) דנתן ידו או רגליו או עלי ירקות שיעלו המים לחביות פסול ומפרש הטעם משום דהויתו עי"ט בעינן, והרי גם שם המים מחוברים והרי מה"ת מהני טבילה בכלי המחובר למעין וכמו שהקשו הראשונים במעין שהעבירו ע"ג השוקת, דמ"ט פסול לטבול בשוקת וכמו דמטבילין כלי בתוך כלי, ותירצו משום גזירה שמא יטביל בכלי בלא חיבור, וא"כ הכא בזבחים דקאי על דין התורה מדוע פסול הרי המים מחוברים להמים חיים, וא"כ כמו דמטבילין בכלי המחובר למעין ומשום דחשבינן כאילו המים האלו בתוך המקוה ולא בהכלי כיון דמחובר המים להמקוה, א"כ גם כאן נחשוב המים שבתוך ידו ורגלו כאילו הם בהמעין, ואפ"ל דהטעם דטובלין בכלי המחובר למקוה לא משום דחשבינן כאילו המים בהמקוה רק דהטבילה בכלי חשבינן כאילו טבל בהמקוה, ומשום דמחובר להמקוה, וע"ז הכא בנתן ידו פסול דהמים האלו היורדין לחביות מתוך ידו לא חשיב כמי המעין, אבל זה דוחק, ובס' "יד דוד" ראיתי שתמה על הרמב"ם שכתב נתן החביות במים ודחק המים בידיו או ברגליו כדי שיעברו המים לחביות פסול, ותמה דאמאי פסולים כיון שמחובר להמעין ואין נתלשים וכמו דכשר במחט שנתונה ע"ג המעלה, ובזה רצה להוכיח דהרמב"ם ס"ל דבמקוה ליכא כלל הדין דהויתו עי"ט, ולא אדע מדוע הקשה על הרמב"ם ולא על הגמ' גופא, ואי משום דלפרש"י שפי' שהמים יעברו לחביות דרך ידו ורגלו, וע"כ לא מועיל החיבור ורק על הרמב"ם ק"ל דדחק המים לחביות ולא היו המים בידיו ודמי להך דמחט, אבל הרי גם כשהמים בידיו מדוע יפסל הרי מטבילין בכלי המחובר למעין מה"ת וכמו שהקשינו לעיל, ואולי דלענין הויתו עי"ט ל"מ החיבור כל היכא דגם עתה בפסולו היינו בעת השקה גופא, והא דמהני השקה לשאובין היינו שעתה אין עומד בפסולו וכמו בהך דממלא בכתף ונותן בעליון, וכן בכ"ד דמהני לשאובין בכלים המק"ט, היינו משום שעתה בעת ההשקה שוב אינם בפיסולם, ורק שבאו מקודם עי"ט, וע"כ ההשקה מסלק מהם פסול הקודם, וכן בהך דמחט דבאו המים ע"י האדם אבל אחרי שכבר הם על המעלה שוב אינם עומדים בפיסולם, אבל בהך דזבחים גם עתה הם על ידו ורגלו, וכן להרמב"ם בשעה שדוחף המים להחביות הם עי"ט וע"כ ל"מ החיבור, ומיושב קושית הי"ד ובזה יתישב מה שהקשינו (באות י"ד) ע"ש

ל) ואך לפ"ז יתעורר הקושיא על כל הטבילות שהמים מוגבהים על האדם ומכסה גופו במים אלו, הא הוי הויתו עי"ט ולא מועיל השקה, דהרי גם עתה עומד בפיסולו דעי"מ שהאדם למטה המים מוגבהים, וכן בהך דמימיו מרודדים דכובש בכלים ג"כ עומדים בפיסולם