אמרי משה קיז

וא"צ עוד הפעם דכבר אמר בשעת נתינה, והר"נ ס"ל דמיד לא הוי נתינה דבעינן הנתינה והקנין כאחת ואין מתחלק הנתינה לחוד והא דמהני היינו משום דאח"כ מקרי נתינה כשאמרה תזכה והגט באה לקנרה ע"י נתינתו הקודמת מקרי נתינה ע"י הבעל והיינו דמדמי הר"נ לנתן לה לפקדון דאף דבשעת הפקדון לא הוי נתינה לגירושין ולא נוכל לחשוב אז לנתינה בכ"ז מהני אח"כ כשרוצה לגרשה ונחשב אז נתינה ע"י שבא לידה מיד הבעל וכמ"ש הר"נ מפורש במשנה דכנסי שט"ח וכמש"ל לאות ד') וע"כ הקשה הר"נ על הרשב"א דבגווני קמא לא מהני דמה שאמר מקודם בשעה שזרק הרז"ג ל"מ דאז לא הי' נתינה וע"כ צ"ל אח"כ כשאמרה תזכה הר"ז גיטך א"כ היינו גווני בתרא שבדברי הרב [ובאמת לא אבין קושית הר"נ אף לפי דבריו לפמש"ל במוסגר דהרבותא בגווני בתרא הוא דלא חיישינן דילמא חזרה כשנותן הגט בשיהוי זמן אחר שאמר תזכה וא"כ אף אם נימא דאמר לה הרז"ג אחר שאמרה תזכה אין זה גווני בתרא דהרי כיון שהגט כבר בחצרה וכשאמרה תזכה מיד נתגרשה ול"ש חזרה, וצ"ע] ואפ"ל עוד דהרשב"א ס"ל דבנתן לפקדון באמת לא מהני וכ"כ הב"מ (בסי' קל"ט) דבכנסי שט"ח הוי נתינה מצידו לגירושין ורק משום כיסופא אמר לה שט"ת ע"ש שכ"כ בדעת הרשב"א דפליג על הר"נ בזה ולפמ"ש כן אפ"ל לשיטתי' דס"ל דהנתינה בחצר שאינה סמוכה מתקימת מיד. וע"כ י"ל דלפקדון דלא הוי נתינה מיד לא אמרינן דאח"כ מקרי נתינה מה שהגט בא לידה ע"י הבעל אף שהנתינה הראשונה אינה כלום והר"נ והרשב"א לשיטתייהו אזלי אבל אין זה מוכרח די"ל דהרשב"א דבכל אופן מקרי נתינה או מיד היינו בחצר שאינה סמוכה שנותן לגירושין נתקיימה הנתינה מיד משום דאח"כ יהי' ידה לקנות כנ"ל ובאופן דלא נתקימה הנתינה מיד כמו לפקדון מהני ג"כ דאח"כ מקרי נתינה עי"מ שבא לידה צונתינתו הקודמת אולם הר"נ ודאי דפליג בזה על הרשב"א דמיד לא הוי נתינה דבעינן הנתינה בשעת הקנין ומש"ה הקשה על הרשב"א כנ"ל ואולם לפמש"ל באות הקודם דאם הנתינה מתקיימת יזה"כ ניחא דברי הרמב"ם בעבד מהלך דכשהגיע לידה מגורשת ולא הוי טגמעב"ק כמו שהקשה הרשב"א משום דכיון דהנתינה מתקימת אח"כ א"צ דוקא באותו הרשות שנתן עפה"ט, ולפ"ז הרשב"א דהקשה על הרמב"ם בעבד מהלך דהוי טגמעג"ק ע"כ מוכח דס"ל דאח"כ לא מקרי נתינה והנתינה צריך דוקא מיד כשיצא הגט מידו וכשיטתי' בהך דתזכה לי חצרי כמי שבארנו ולפ"ז גם בפקדון אין מועיל להרשב"א ואולם יקשה מהא דנתן לה כשהיא ישנה דניעירה קוראה אינו גט עד שיאמר הא גיטך ואף דאיירי שאמר בשעת נתינה לעדים שנותן לגרושין כמבואר ברשב"א וא"כ מ"ט לא מועיל הנתינה מיד, וע"כ דישנה ורע מחצר שאינה סמוכה דכיון דהגט אין משתמר בישנה לא מקרי נתינה ליד שאח"כ יהי' ידה לקנות ואין דומה לאינה סמוכה דהגט משתמר ואח"כ תקנה אבל כשאין משתמר לא מקרי נתינה מיד, ובכ"ז ל"צ ליטול ממנה לעשות נתינה חדשה ולא הוי טגמעגי"ק וע"כ דגם להרשב"א אמרינן דאתת"כ כשהגט בידה כשניעורה מכת נתינתו הראשונה מקרי נתינה אח"כ וא"כ גם בפקדון י"ל להרשב"א דמהני והא דהקשה על הרמב"ם בעבד מהלך צריך לחלק דדוקא כשמונח אח"כ באותו היד שנתן כמו הך דישנה אז הוי כנתינה אריכתא ומהני וה"ה בפקדון להרשב"א מהני רק כשמונח אח"כ באותו המקום שנתן לפקדון, אבל בנידון הרמב"ם דהנתינה הי' להעבד ואח"כ הוא בידה ל"מ נתינה ולהרמב"ם גם בכה"ג הוי נתינה כנ"ל

י) ובמש"ל (אות ו) בכונת התוס' דף ס"ה בתירוצם השני דהוי כקבלה אריכתא מצאתי ת"ל כי כן מתבאר בהרשב"א ע"ש ומקודם תירץ הרשב"א דהוי שליח הובאה עד ממ"ח ובמתא מחסיא שליח קבלה כעין שרצינו להעמיס בכונת התוס' אבל מלשונם משמע כמ"ש לבסוף דהוי כקבלה אריכתא וכמפורש תירץ זה בהרשב"א דמדמי ג"כ למגרש לאחר ל"י כמ"ש התוס' וגם מתבאר מהרשב"א דשליח הובאה היינו על מעשה הנתינה לחוד והגירושין הוא כשמגיע לידה וכמש"ל (אות א') לדעת הרמב"ם ע"ש וברי"נ מבואר דשליח הובהה הוא נגמרי כש"ק ומה שצריך שיגיע לידה בש"ה הוא רק כתנאי שאינה רוצה שתתגרש עד דמטי לידה וע"ש בריש התקבל שתמה על הרמב"ם בשליח הובאה, ועכ"פ נראה דגם בזה הר"נ לשיטתי' דהנתינה צריכה ביחד עם קנין הגט כנ"ל וע"כ א"א לפרש כהרמב"ם דשליח הובאה הוא רק על מעשה הנתינה דס"ל דאין מתחלק הנתינה לחוד והגירושין יוגמר אח"כ וכשיטתי' בהך דתזכה לי חצרי כנ"ל באות הקודם ] [והרמב"ם ס"ל דמתחלק הנתינה כמו שבארנו שיטתי' בעבד מהלך (באות א)], והר"נ הביא ג"כ הקושיא דאיך מתגרשת במתא מחסיא דהוי טגמעג"ק ולכאורה לשיטתי' דס"ל דמהני בפקדון והנתינה הוא אח"כ ע"י שבא לידה מהבעל א"כ י"ל בפשיטות שעשתו ש"ק שיחול שליחותו בממ"ח ואף שבא לידו בעוד שלא הי' שליח בכ"ז נימא דאח"כ כשנעשה שליח והגט בידו מנתינה הקודמת מקרי נתינה וכמש"ל (אות ד') בדעת הב"ש ומוכח מזה דאף להר"נ ל"מ בנידון הב"ש דכיון דתלוי ברצון איש אחר שיקבל עליו להיות שלותה לא מקרי נתינה מכח הבעל לרשותה ודמי קצת לחצרה הבא לאחמ"כ והנה הר"נ מתרץ דהוא שלית קבלה מיד אך התנה עמו שלא תתגרש רק בחמ"ה וכאומר לאשה שלא תתגרשי רק לאקל"י ע"ש והוא כשיטתו בשליח הובאה דהוי ש"ק ובתנאי [ואולם צ"ע איך יכולה להתנות שלא יחול הגט מיד כשהוא שליח קבלה מיד כיון דמתגרשת בע"כ ואף אי התנאי בהשליחות צ"ע איך מהני וכמש"ל (חות ו') ואיך מדמה הר"נ למגרש לסק""ל דהוא ודאי יוכל להתנות וצ"ע

יא) וברא"ש פ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו אינה מגורשת פי' ר"ת כגון שהגט כבד כו' אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסק החוט לא הוי נתינה, ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה אע"פ שהיא גמרה קרינן שפיר ונתן וכו אמרי' בפ"ב לא תתגרש אלא בב"ד פ' אמרי' מכי מטי התם מיגרשה ומסתברא אפילו הוציאה הגט מידה בינתים ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא הבט לידה מיד הבעל כיון דתחילת נתינתו להתגרש נתן בידה ונתן קרינן בי' ולא הוי טגמעג"ק ונ"ל דל"ד דשם בפ"ב מעיקרא נתינה מעליא אע"פ שיש הפסק בינתים כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת י"י נתינה הראשונה אבל הכא כשקפצה הי' יכול לנתקו וחת"כ כשקפצה היא עושה כל הנתינה עכ"ל, ומוכח מזה כמש"ל (אות ו) דבמגרש לאחר ל' היא כקבלה אריכתא דאם נימא דמעשה הגרושין נגמר מיד והחלות הוא לאח"ל א"כ מה ראי' מפ"ב וגם פשיטא דגם כשיש הפסק בינתיים מהני דהרי כבר נגמור הנתינה תיכף וע"כ דהיא כקבלה אריכתא ובכ"ז לא בעינן שיהא מונח באותו מקום שנתן כל הל"י ועפי"ז מתישב דברי הרמב"ם בעבד מהלך ביתר ביאור דכשנתן להעבד מהלך שהוא רשותה עד שהגיע הבט לידה