אמרי משה קטז

מכח נתינתו הקודמת מקרי הנתינה אח"כ, ומה"ט מהני גם בנידון הב"ש כנ"ל, ולפ"ז א"צ שיהי' מונח דוקא באותו מקום שנתן, וכמו בפקדון וכנסי שט"ח וכן במגרש לאחל"י דמקרי הכל נתינה אחת מה שהגט בידה ורשותה מכח נתינתו הראשונה

, ועפ"ז ירווח לי לישב הרמב"ם בעבד מהלך דכשיגיע לידה מגורשת שהקשה הרשב"א דהוי טגמעג"ק כנ"ל (באות א') ושם כתבנו דהנתינה מתקיימת גם ברשות שאינו קונה כמו במהלך ואינה סמוכה אך להנ"ל א"צ לכ"ז דהנתינה מתקיימת כשהגיע לידה והגט בידה מכח נתינתו הקודמת שנתן לה העבד ואף שהוא מהלך ולא נתקיימה בזה הנתינה אבל עכ"פ הוא נתן הגט ע"י הקנאתו את העבד ונותן לה יד וזה מקרי נתינה מה שנותן לה יד ורשות חדש וכמו כתב גט ונתן בחצרו וכתב שטר מתנה וכן בעבד כפות דלכ"ע מהני מה"ט שע"י הקנאתו את החצר הגט ברשותה וזה מקרי נתינה, וע"כ גם כשהוא מהלך אף שאינו קונה אבל עכ"פ מקרי נתינה מכחו ע"י הקנאתו את העבד ושוב הגט תחת רשותה דאף דאין מתגרשת מיד אבל העבד כבר שלה וגם פירות אין להבעל וכדין הנותן מתנה לאשתו דקנתה ואין הבעל אוכל פירות, וע"כ אף דמיד אינה מגורשת אבל כשהגיע לידה הגט והגט בידה מכח נתינתו הקודמת שלקחה מרשות עצמה דהיינו מעבדה שהוא כבר שלה ולעבדה הי' הגט ע"י נתינתו מקרי שפיר נתינה בעת שהגיע הגט לידה שהוא מכח נתינתו ולא גרע מנתינה לפקדון וכנסי שט"ח ועיקר הדין דטגמעג"ק הוא רק כשהיא נוטלת בעצמה שלא בא לידה מכת נתינתו אבל כשהגט בידה מכת נתינתו מקרי שפיר נתינה אף שכשיצא הגט מידו לא נתקיים הגירושין מיד אבל כיון שעכ"פ הגט תחת שלטונה ורשותה מכח נתינתו, והיא נוטלת מרשות עצמה אף שאינו בר קנין כמו מהלך לידה שפיר מהני ועוד עדיף מפקדון וכנסי שט"ח אף שג"כ בשעת שנתן לא קנתה הגט ופקדון מקרי יותר ברשות המפקיד בכ"ז כיון שעכ"פ נמצא הגט אצלה תחת שלטונה וע"כ מקרי נתינה כמ"ש הר"נ הנ"ל דאע"ג דהנתינה הראשונה אינה כלום כיון דמיד הבעל בא לידה

ח) ועפ"ז יתישב ג"כ מה שהקשה המקנה (בדף ס') בהך דלכשתברח ממני אין לי עסק בך דחל השחרור כשיברח ואיך אפשר לשחרר שיחול השחרור לאח"ז הרי בשעה שנתן לו הג"ש עדיין ידו כיד רבו וא"א לאמר אז גיטו וידו בכ"א, וליכא נתינה, ובשעת חלות השחרור לכשיברח הרי הוי טגמעב"ק וכן קשה בכל גירושין לאחל"י לפי הס"ד דידה קני' לבעל וצריכין בכל גירושין לגו"י בכ"א כמבואר (בדף ע"ז) וא"כ לאח"ל הוי טגמעג"ק ובשעת נתינה כיון דאין מתגרשת מיד הרי ידה כיד בעלה וכן יקשה להמסקנא במגרש ע"י חצרה דצריכין לגו"ח בכ"א וא"כ במגרש ע"י חצרה לאח"ל לא יהני הגירושין ע"ש ולפי הנתבאר ניחא דכמו דמהני בישנה או בנותן לחצר שאין סמוך לה ואח"כ באה לחצרה משום דנותן למה שיהי' אח"כ ידה ומשום דאח"כ הגט בידה ע"י נתינתו או דתיכף מקרי נתינה כיון שאח"כ יהי' ידה לקנות כשניעורה או כשתבוא סמוך לחצרה ואין מחוסר מעשה מאחר שיהי' חצרה לקנות כמו בחצרה הבאה לאחמ"כ דשם הוי דשלב"ל וכמש"ל אות (ב'] ולפ"ז גם במגרש ומשחרר לאח"ל אף דבשעת הנתינה ל"ש גו"י בכ"א בכ"ז מקרי נתינה למה שיהי' אח"כ ידו לאח"ל דהיינו בשעת החלות והג"ש בידו אז ע"י נתינתו הקודמת ומתקיים הנתינה אח"כ או מיד כנ"ל וביותר ניחא לפמ"ש באות הקודם דא"צ דוקא שיהי' מונח כל העת באותו המקום שנתן הגט רק כיון שלוקחת מרשותה ושלטונה וכמו בפקדון אף שנתן לפקדון בידה ואח"כ מונח בחצרה או להיפך כיון דא"צ לעשות מעשה קנין בהגט ומשום דכבר הגט ברשותה וזה הי' ע"י נתינתו הקודמת מקרי שפיר נתינה וע"כ גם בעבד אף דבשעת הנתינה הוי ידו כיד רבו בכ"ז כיון דלאח"ל כשיחול השחרור אמרי' אז גו"י בכ"א וא"צ לעשות קנין מחדש להג"ש דהרי הוא תח"י ושלטונו ומכח נתינת האדון הקודמת שפיר מקרי נתינה והא דצריכין לגו"י בכ"א הוא שיהי' ידו בשעת החלות אבל א"צ שיוגמר הנתינה תיכף כשיוצא הגט מהבעל ומה"ט מהני גם בנידון הב"ש הנ"ל, [ובזה אפשר דיתיישב ג"כ מה שהבאתי (באות ג') קושית הב"מ על הרמ"ה דבנתן לחצרה כשהיא סמוכה ולא אמר הר"א מגורשת ואח"כ אמר מהני והקשה דכיון דלא אמר אז בשעת הנתינה ואינה מגורשת אז הרי חצרה קנוי' לי' לפירות דל"ש גו"א בכ"א ולא הוי נתינה ע"ש ולהנ"ל זה אין חסרון כלל כיון דאח"כ שאומר הז"ג הגט בידה בלא שום מעשה מצדה ע"י נתינתו הקודמת, ומה דפליג הרמ"ה על הרשב"א בשנתן לחצרה ולא היתה סמוכה ואח"כ באה לחצרה דס"ל להרמ"ה דלא מהני י"ל דהיינו משום דמחסרי מעשה מצדה לבוא לחצרה לעשות החצר כידה ודמי זה כאילו היא עושה מעשה הנתינה מצדה ול"ד להך דתיזל ותפתח וגם להך דנתן בחצירו וכתב שטר מתנה דהתם ההקנאת החצר מצד הבעל שהוא נותן לה יד חדש זה גופא מקרי נתינה כמ"ש בסימן הבא]

ט) והר"נ הביא דברי הרשב"א דבזרק מכבר לחצרה שבציפורי ואמר לה הא גיטך בחצרה ואמרה תזכה לי חצירי מגורשת כמבואר בירושלמי דאם אמרה תזכה לי חצרי שבעכו נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה ולא עוד אלא אפי' לא נתן שם עדיין ואמרה זרוק לחצרי ותזכה לי חצרי מגורשת דחצר לא גרע משליחות ובשליח דכותה מגורשת בממנה ש"ק (והרבותא בדין השני היינו לפמ"ש הרשב"א מקודם דגם אם נתן מדעתה בחצר שאינה סמוכה אינה מגורשת דאף שמקודם נתרצתה להתגרש שמא חזרה אח"כ, וע"כ בדין הראשון דכבר הי' הגט בחצרה ובשעה שאמרה תזכה לי חצרי מיד נתגרשה ול"ש בזה חזרה אבל בדין השני דאמרה מקודם זרוק לחצרי ותזכה לי חצרי אף שנתן הגט בשיהוי זמן ולא מיד בכ"ז לא חיישינן דילמא חזרה וכמו בעשתה ש"ק דלא חיישינן לחזרה ה"נ כיון דעשתה מפורש את חצרה לשלוחה ע"י שאמרה תזכה לא חיישינן לחזרה) וכתב ע"ז הר"נ דבגווני קמא שהרב מחשב יותר לא ידעתי איך היא מתגרשת דהא בשעה שזרקו לא הוי החצר לא שליח דידה ולא שליח דידי' ואינו אלא כאילו נתנו לפקדון בידה ואחר כך כשאמרה תזכה לי חצרי האיך היא מתגרשת והא בעינן שיאמר לה הר"ז גיטיך ואי בשאמר לה כן אחר שאמרה תזכה היינו גווני בתרא שבדברי הרב עכ"ל ולענ"ד הרשב"א והר"נ פליגי בזה לפמש"ל דהא דלא הוי טגמעב"ק בנתן לחצרה שאינה סמוכה, היינו משום דנותן למה שתהי' אח"כ ידה וס"ל להרשב"א דהנתינה מתקיימת מיד דכיון דאח"כ היד הזה יקנה לה שוב מקרי מיד נתינה דלא בעינן שתקנה מיד רק ליתן ליד שיכולה לקנות בלא שום סיוע מאתר, והיינו ע"י שתאמר תזכה או שתבוא לחצרה וכשנותן ביד כזה נתקיים מיד הנתינה וע"כ כשאמר בשעה שנתן לחצרה הר"ז גיטך תו א"צ יותר והקנין של הגט יהי' אח"כ בשעה שאמרה תזכה