אמרי משה קטו

משום קושיא הנ"ל למחוק השני תיבות מהתוס' דבידו לגרשה וקאי שם רק על הכתיבה דיכול לכתוב לר"מ ולא אדע דהרי לפמ"ש הרמב"ם דפסול הכתיבה משום דהוי הכתיבה שלא לשמה, ונראה דהיינו דכל שאין יכול לגרשה כעת הוי שלא לשמה א"כ אי גם לר"מ אין יכול לגרשה דהוי טגמעג"ק גם הכתיבה יפסל ואולי על הכתיבה גופא אי חשיב לשמה תליא אי מהני בדשלב"ל ואף דגם לר"מ אין יכול לעשות הנתינה בכ"ז חל הלשמה על הגירושין שיבוא לעולם [ובא"מ (סי' ל"ה) הקשה על הרמב"ם דלמה הוצרך לטעמא דלשמה תיפי"ל דא"מ דשלב"ל ור"ל דמשום יבמתו דהוי בידו הוכרח הרמב"ם הטעם דלשמה ועפ"ז תמה בהך דשחרור לכשאקחך קל"מ איך מהני להרמב"ם אף לרבי דס"ל דא"מ דשלב"ל הרי ג"ש ג"כ צריך לשמה, יעו"ש שנדחק טובא ולענ"ד לא אבין כלל דבלא הטעם דלשמה מה טעם יש לפסול הכתיבה אף אי אין מקנה דשלב"ל ובשאר שטרות ודאי נראה דכשר לכתוב שטר אף על דשלב"ל וע"כ הוצרך הרמב"ם הטעם דלשמה לפסול הכתיבה וזה רק אי אח"מ דשלב"ל ואין יכול לגרש ולעשות הנתינה ע"כ חשיב הכתיבה שלא לשמה, אבל לרבי דמהני בדשלב"ל ויוכל לגרש שוב הוי הכתיבה לשמה ול"ק שוב מהא דמהני בשחרור לכשאקחך דלר"מ הוי לשמה]

ו) ואולם ק"ל על הב"ש הנ"ל ממה שהקשו התוס' (דף ס"ה) ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא דהוי טגמעג"ק, ולהב"ש דגם בנתן לאיש זר אם אח"כ עשתו לש"ק מהני א"כ כ"ש הכא דכבר עשתו לש"ק במתא מחסיא, ואולי דקושיתם הוא דמחסרי אמירת הר"ז גיטך במתא מחסיא ובנידון הב"ש איירי דאח"כ שעשתו לש"ק אמר הא גיטך ואמנם יש להבין וז"ש התוס' שם בתירוצם השני א"נ מבבל עד מ"מ הוי הכל ש"ק והוי כמגרש לאחר ל' דאם כונתם דהוא ש"ק מיד והוא רק כתנאי מצדה שלא יחול הגט עד מ"מ וכמו במגרש לאחר ל' דמעשה הגירושין נגמר מיד והחלות הוא אחר ל' הרי אין בידה להטיל תנאי בהחלות דמתגרשת בע"כ, ואם התנאי הוא בהשליחות שאינה רוצית בהשליחו' רק אם יוחל הגט במ"מ ואם יחול מיד אין רצונה בהשליחות ג"כ נראה דלא מהני תנאי כזה שאין בידה וממילא או דבטל התנאי או דבטל הגט והי' נראה לפרש דהוא כעין מש"ל בשליח הובאה להרמב"ם דהוי שליח על מעשה הנתינה והגירושין נגמר כשמטי לידה וה"נ על הנתינה הוא שליח מיד ולגמור הגירושין הוא במ"מ דאז יהי' ש"ק כאילו הגיע לידה בשליח הובאה, אך אכתי אין מובן מה דמדמו למגרש לאחר ל' דשם מעשה הגירושין נגמר מיד והוא רק דין בהחלות שלא יחול רק לאחר ל'

ואשר ע"כ נלע"ד דהנה הדין בכל קנין לאחר ל' דאם נקרע השטר קודם ל' לא מהני ומעולם הי' ק"ל טעם הדבר כפי המובן הפשוט דמעשה הקנין נגמר מיד והוא רק תנאי בהחלות למה פסול כשנקרע השטר או כשכלתה משיכתו וכן בקנין סודר ל"מ דהדרה למריה ואמאי כיון דכבר נגמר הקנין לגמרי מיד למה צריך שיהי' עוד השטר בשעת החלות וכן ק"ל במה דפליגי ר"י ור"ל בקידושין (דף נ"ט) במקדש לאחר ל' וחזרה דר"י ס"ל דאתי דבור ומבטל דיבור ואם נימא דהמעשה נגמר מיד הרי הוי מעשה גמור וע"כ נראה דבכל קנין וקידושין וגיטין לאחר ל' גם המעשה אין נגמר מיד, ולכן בשטר קנין וקדושי שטר וגיטין בעינן שיהי' קיים השטר דעד ל"י לא נגמר קנין קבלת השטר ואין הל"י דין רק בהחלות רק בעצם מעשה הקנין שלא נגמר וע"כ בק"ס דהדרא למרי' ל"מ לאחתל"י דזה א"א להתנות על החלות שלא יחול הקנין עד לאל"י כשכבר נגמר מעשה הקנין לגמרי כמו בק"ס או כשנקרע השטר דכיון דע"כ צריכין לומר דמעשה הקנין נגמר לגמרי קודם ל' תו א"א שלא יחול גם החלות ואם אין חל מיד א"א להתנות שיחול אח"כ ואף שכתבנו באות הקודם דבדבר שלב"ל לר"מ כמו במקדש לאחר שאגייר ובמעכשיו דע"כ ל"ל דהוא למפרע בעת שהוא עכו"ם רק דמעשה הקדוש' נגמר מיד ומהני גם בנקרע השטר אבל החלות ע"כ דהוא לכשיתגייר וכן בשדה ובשחרור לכשאקחך כנ"ל היינו דשם אין העיכוב מצד התנאתו רק משום דא"א לחול מיד וע"ז ס"ל לר"מ דחשבינן לענין הקנין כאילו הי' בעולם וחל הקנין מיד והחלות ע"כ יהי' כשיבוא לעולם אבל כשאפשר לחול הקנין מיד שישנו בעולם אם הקנין נגמר א"א להתנות שלא יחול מיד רק אחז"ל דע"כ הוא חל ואם אין חל מיד גם לאח"ל א"א לחול וע"כ הא דלאח"ל מהני היינו משום דמעשה הקנין לא נגמר עד אח"ל וקבלת השטר הוי קבלה אריכתא עד לאח"ל וע"כ בעינן שיהי' השטר קיים כל ל"י ועפ"ז מובן שפיר כונת התוס' הנ"ל דמבבל עד ממ"ח הוי הכל ש"ק וכמו מגרש לאח"ל, היינו כיון דגם במגרש לאח"ל לא נגמר מעשה הגירושין מיד ומעשה הגירושין וקבלתה נמשכת כל הל"י כן יכולה לעשות הש"ק באופן זה שיהי' נמשכת קבלתו שיהי' כידה וקבלתה כל הל"י ולא יהי' ש"ק להתגרש מיד וזה שפיר יכולה לעשות אף דמתגרשת בע"כ ואין בידה להתנות זה דוקא אילו הינו אומרים דהמעשה נגמר מיד בכל מגרש אחל"י והוא רק תנאי בהחלות וכן בש"ק המעשה נגמר מיד והיא מתנה שלא יחול עד מתא מחסיא, ע"ז ודאי קשה דאיך יכולה להתנות כיון דנעשה ש"ק להתגרש וידו כידה שוב אין בידה להתנות, אבל לפמ"ש דבמגרש לאת"ל הוי קבלה אריכתא וע"כ יכולה לעשות ש"ג ג"כ באופן זה שלא יוגמר קבלתו עד ממ"ח ואם כי זה חדש אבל מוכרח כן בכונת התוס' לענ"ד

ז) והנה לפי"מ שבארנו דלהתוס' הא דבמגרש לאחר ל' לא הוי טגמעג"ק משום דהוי קבלה אריכת' כל הל"י, הי' נראה לכאורה דצריך להיות מונח בידה כל הל"י ובאמת מסתימת הפוסקים לא משמע דרק בעינן שיהי' השטר קיים כל הל"י ויהי' ברשותה אבל א"צ שיהי' מונח באותו היד או באותו החצר שנתן כל הל"י והנה כפי המובן הפשוט דבלאחר ל' המעשה נגמר מיד ורק החלות הוא לאחל"י ודאי דל"ק כלל במגרש לאתל"י דהוי טגמעג"ק דכבר נגמר מעשה הגירושין מידו אבל כבר כתבנו דקשה לפ"ז למה צריך שיהי' השטר קיים בשעת החלות וע"כ נראה דאף אי נימא כמש"ל דלא נגמר המעשה מיד בכ"ז י"ל דלא בעינן שיהי' מונח כל הל"י באותו המקום שנתן והיינו לפמש"ל דע"כ מהני בנתן לחצר שאינה סמוכה ואח"כ באה לחצרה או שאמרה תזכה לי חצרי משום דמה שנמצא בידה אח"כ מכח נתינתו הקודמת זה גופא מקרי נתינה וכמש"ל (באות ד') בכונת הר"נ דמה"ט מהני בפקדון ובכנסי שט"ח אף דהנתינה הראשונה אינה כלום משום דמיד הבעל בא לידה היינו כיון דמה שנמצא הגט בידה אח"כ הוא לא עי"מ שלקחה בעצמה רק ע"י נתינת הבעל זה מקרי נתינה וטגמעג"ק הוא רק כשלקחה בעצמה שלא מכח הבעל אבל מה שנמצא בידה מכת נתינת הבעל אף דהנתינ' הראשונה לא הי' כלל לגירושין אבל עכ"פ הגט בידה