אמרי משה קיג

כענין נתינה דא"א לרבות מונתן בידה חצר כזה ולא מקרי נתינה כלל אולם י"ל דהרמב"ם הוכיח דגם בכה"ג מקרי נתינה מהא דתנן (בדף ע"ח) נתנה בידה והיא ישנה ניעורה קוראה והרי היא גיטא, ומתבאר שם ברשב"א דבשנה הטעם דלא מהני משום דהוי אינה משתמר, דאם זרק לחצרה המשתמרת כשהיא ישינה הוי גט דישנה ל"ד לשוטה, והא דל"מ בידה כשהיא ישנה היינו משום דהוי אינה משתמר, ובכ"ז כשניערה א"צ לעשות נתינה חדשה וע"כ הטעם כמש"ל דאף דחצר שאינה משתמרת לא קניא, בכ"ז מקרי רשותה והוי נתינה, ומזה הוכיח הרמב"ם דגם בחצר מהלך מקרי נתינה לרשותה אף דל"מ לענין קנין, והא דפריך הגמ' (דף כ"א) והא הוי חצר מהלכת, היינו לענין להתגרש לגמרי בעינן שתקנה הגט ג"כ ל"מ כשהוא מהלך, אבל לענין נתינה לחוד מהני כנ"ל וע"כ כתב הרמב"ם שפיר דכשהגיע לידה מתגרשת ולא הוי טגמע"ק כשכ"ל, ועפי"מ שבארנו יתיישב דקדוק עצום בהרמב"ם שהביא הך דינא דבעבד מהלך מהני כשיגיע הגט לידה, רק בהך דינא דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, ולא הביא דין זה בהלכה הקודם דנתן הגט ביד עבדה והוא מימרא דרבא (דף ע"ח) ולהנ"ל א"ש דבזה באמת לא מהני גט כשיגיע לידה. לפי"מ שנתבאר (בדף ע"ז) דכשמתגרש' ע"י חצרה צריכין לגיטא וחצרה באין כאחת משום דחצרה קנוי ליה לפירות, וע"כ בזה האופן שנתן ביד עבדה כשהוא מהלך ל"מ גם כשגיע הגט לידה, דכיון דאינה מתגרשת ע"י הנתינה לעבדה ועדיין שייך הפירות לבעל עד שיגיע לידה הגט, א"כ לא מקרי נתינה כלל כשנותן לעבדה דמה שקנתה אשה קנה בעלה והעבד חשיב כעבד הבעל ול"מ רשותה כלל וגיטא וחצרה בכ"א ל"ש בזה דהרי עדיין אינה מגורשת ע"י נתינה זו, וע"כ שוב אין מועיל גם כשיגיע הגט לידה דהוי טבמג"ק, אבל בהך דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, דקיל"נ בב"ב (דף נ"א) דנותן מתנה לאשתו אין הבעל אוכל פירות, וע"כ מקרי שפיר נתינה לרשותה אף כשהוא מהלך כנ"ל

ב) ולכאורה יש לתמוה על הרשב"א הנ"ל (אות א') שהקשה דבעבד מהלך הוי טגמג"ק, איך יתישב לשיטתו הך משנה דנתנה כשהיא ישנה. לפמ"ש הרשב"א עצמו שם דהחסרון בישנה משום דהוי אינו משתמר כנ"ל ומ"מ לא בעינן שיחזור ויטול ממנה כשניעורה, וכן קשה ממ"ש הרשב"א עצמו דאם זרק הגט לחצרה שאינה סמוכה לה ואח"כ באה לחצרה או שאמרה תזכה לי חצרי דמגורשת ודין זה מבואר בירושל' דאם אמרה תזכה לי חצרי שבעכו מהני, והובא דבריו בטוש"ע (סי' קל"ט) וגם שם קשה דהוי טגמב"ק, וע"כ דגם בחצר שאינה סמוך לה או שאינה משתמרת אף דאין קונה, מ"מ מקרי רשותה והוי נתינה לסלק הפסול דטגמג"ק, וע"כ לא בעינן אח"כ כשבאה לחצרה נתינה אחרת, וכן מה"ט מהני בישנה וכמש"ל, וא"כ מאי הקשה על הרמב"ם בהך דעבד מהלך דהוי טגמג"ק, ובקושי' השני' ראיתי אח"כ שהרגיש הב"ש בס"ק כ"ו ותי' אינו מובן לכאורה

והנראה דס"ל דלהכי מהני בישנה וכן בתזכה לי חצרי משום דסגי בנותן לרשות שאח"כ תהא ידה לקנות וכמ"ש הב"מ ה"ט, דלהכי לא הוי טגמ"ק בהך דתזכה לי חצרי, ולא הוי טגמ"ק משום דבידה לבוא סמוך לחצרה, והוי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה ע"ש וזה הטעם ג"כ דמהני בישנה וניעורה אח"כ וע"כ ניחא מה שהקשה הרשב"א על הרמב"ם בעבד מהלך דהוי טגמג"ק, ול"ד להך דישנה דשם כשניערה ונתברר דבאותו היד שנתן הגט בזה היד מתגרשת הוי שפיר נתינה למה שיהי' אח"כ ידה, אבל בעבד מהלך דאח"כ היא נוטלת בעצמה הגט מהעבד ולא נעשה העבד יד לגירושין, וע"כ הוי טגמנ"ק, וזה לא ס"ל להרשב"א דגם כשמהלך מקרי נתינה לרשותה וכמש"ל להרמב"ם) ואה"נ אם כפתו להעבד אחר שנתן לו הגט גם להרשב"א מהני ומשום דאח"כ נתברר דנתן למה שתהי' אח"כ ידה, וכ"כ באמת הב"ש והתו"ג תמה ע"ז דהוי טגמב"ק ולהנתבאר לק"מ ואפשר דלזה נתכוין הב"ש בדבריו הקצרים (בס"ק כ"ת סי' קל"ט) ואולם הרמב"ם ס"ל דהטעם דמהני בישנה משום דהוי נתינה לרשותה אף ברשות שאין מועיל לקנין וכמש"ל, וע"כ ס"ל דמהני בעבד מהלך ג"כ כשיגיע הגט לידה וכמשנ"ל. ולכאורה אפ"ל דגם הרמב"ם ס"ל דמשום זה הוי הנתינה מיד. דכל שנותן ליד שהיא יכולה לקנות ובידה לעשות היד שיקנה מקרי נתינה לידה וע"כ גם הכא בעבד מהלך כיון שבידה לכפות העבד שלא יהי' מהלך זה מקרי נתינה אף דנתברר אח"כ דלא כפתו ולא נתגרשה ע"י היד הזה רק ע"י שהגיע לידה, בכ"ז הוי נתינה משום שהיתה יכולה לכפותו ומקרי ונתן בידה, והרשב"א ס"ל דהנתינה בישנה הוא לא מיד רק אח"כ כשניעורה והגט בידה ע"י נתינתו הקודמת ויתבאר להלן ובתו"ג הקשה על הב"מ הנ"ל דמהני בתזכה לי חצרי משום דנותן למה שתהי' אח"כ ידה מחצרה הבאה לאחר מכאן ע"ש לא אדע קושיתו דשם מחוסר הקנאה מאיש אחר ודאי דלא מקרי נתינה ועוד דהוי דשלב"ל

ג) ועיין בטוש"ע וב"י (בסי' קל"ט) דהרמ"ה פליג על הרשב"א הנ"ל וס"ל דלא מהני כשבא לחצרה אח"כ ובעינן דבשעת הנתינה תהי' סמוכה וקשה מדוע מהני בישנה כשניעורה וא"צ לעשות נתינה חדשה כמבו' שם להדיא דהיא פלוגתא דרבי ורשב"א והלכה כרבי ואולי י"ל דהרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דהא דמהני בישנה היינו משום דלא בעינן נתינה המועיל לקנין וישנה החסרון דלא משתמר ומקרי נתינה לרשותה אבל בשאינה סמוכה דלא הוי דומיא דידה ל"מ כלל חצרה לענין גט ולא הוי נתינה כלל ובזה יתיישב מה שהקשה הב"מ על הרמ"ה דכשנתן בשעה שהיתה סמוכה ולא אמר אז הרי את מגורשת ואח"כ אמר דמהני והקשה דמ"ט מהני כיון דאינה מגורשת אז לא מקרי נתינה דחצרה קנוי לפירות וצריכין לגו"י בכ"א ע"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש י"ל דרק לענין לקנות הגט שיוגמר הגירושין לגמרי צריכין לגיטא וחצרה בכ"א אבל נתינה לרשותה מקרי כיון דהגוף שלה וכמו בישנה דמהני מה"ט, (ולהלן יבואר דקושית הב"מ קשה בכל מגרש לאחר ל' ע"י חצרה), ועיין ב"ב (דף פ"ה) בכליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה פשיט שם מזרק לתוך קלתה מגורשת ודחי שהיתה קלתה תלוי' בה ופירש ר"ג והרשב"ם דקונה מטעם הגבהה ע"ש ותמוה דהא מוסכם כמעט מכל הפוסקים דלא מועיל קנינים אחרים בגט רק יד וחצר, וגם רש"י שכתב דף ע"ז דמועיל אגב כתבו דרק קנין אגב דבעי דעת מקנה ולא מועיל אגב בהפקר ע"כ מהני בגט אבל הגבהה ל"מ ולהנ"ל י"ל דס"ל ג"כ דהנתינה נתקיים ע"י קלתה דהוי כחצרה אף דל"ק כליו ברשות מוכר זה חסרון רק לענין קנין אבל רשותה מקרי כי משום דיכולה לעשות הקלתה שתקנה כשתצא מרשות הבעל וע"כ נתקיים עי"ז הנתינה ומה שצריך שתקנה הגט שתהי' מגורשת לגמרי וכדמשמע הלשון דנתן לתוך