אמרי משה קי

שליחותו רק בשעת הקדושין דאז עושה מעשה זה הוא רק לפי"מ דפסקינן דשליח נעשה עד ולא הוי כמותו רק על מעשה הקדושין אז אמרי' דכיון דהוי מילי לא חל עליו דין שליח רק בשעת הפעולה דאז הוי מעשה אבל למ"ד דאין שליח נעשה עד דהוי כגופו ממש לכ"ד הנצרך למעשה שליחותו אז באמת חל עליו דין שליח מיד להיות כגופו וגם יכול לעשות שליח בש"ה דקדושין (וביותר י"ל דעיקר חידושו של המרי"ט דגם שליח הראשון ל"מ במילי הוא רק אי השליח לא הוי כגופו ממש דע"כ י"ל דעל מילי לא נתפס דין שלוחו כמותו, אבל אי נעשה כגופו ממש י"ל דגם במילי נתפס השליחות להיות ידו כידו ופיו כפיו וכשהקדיש השליח חל ההקדש ובזה יתיישב הקושיא העצומה שהקשה הב"מ והגרע"א על המרי"ט מפלוגתא דר"י ור"י בהפרת נדרים אם אפשר ע"י שליח דהוי מילי ולהנ"ל י"ל דהם אזלי כתנאי דסברי דאין שליח נעשה עד דהוי כגופו וע"כ גם במילי אהני) ועפ"ז ניחא מש"ל דש"ה בקדושין לא חל דין שליח רק בשעת הקדושין ול"ק מסוגיא דקדושין הנ"ל דלפי"מ דפסקינן דשליח נעשה עד דלא הוי כגופו ורק על מעשה הפעולה וע"כ אז חל עליו דין שליח ולא מקודם ומשום דהוי מילי ואב"ו תליא ואפ"ל דזה הוי ג"כ סברת ר"א בקטנתו (בדף כ"ט) דאם מת שליח ראשון בטל גם השליח השני אשר אינו מובן מדוע יתבטל ולהנ"ל י"ל דהוי ס"ל דשליח הוא כגופו ממש ומקבל עליו כל הכח של הבעל לענין פעולת הגרושין וע"כ ס"ל דהשליח השני הוא של הראשון ולא של הבעל דגם לענין זה הוא כגופו שהשליח שעושה יחשב לשליח שלו ולא של הבעל וע"כ ס"ל דלענין זה נמי הוי כמותו שאם מת בטל שליחותו וס"ל דגם בנשתטה המשלח אין יכול השליח ליתן, וכדעת הטור הנ"ל, וע"ז פריך מר בר אשי אילו מת בעל כו' ומוכח ע"כ דהשליח השני הוא שליחו של בעל דהיינו משום דשליתותו הוא רק עג הפעולה של גירושין אבל לא שיהי' כגופו ממש שהשליח השני יתחשב לשלוחו של ראשון, ולדעת הרמב"ם דס"ל דלא בטל השליחות כשנשתטה המשלח והא דלא יתנו לאח"מ הוא משום דליכא מגרש וכמ"ש רש"י דחל רשות יורשים כנ"ל הוי מצי למפרך על ר"א עדיפא דכשמת השליח הרי איכא מגרש ומ"ט לא יתנו לאח"מ השליח אך לפי שזה אין מוכרח דהא הטור ס"ל באמת דגם בנשטתה בטל השליחות וע"כ פריך לי' להכריח דהוא שלוחו של בעל אך זה יקשה עדיין דמאי ראי' ממת הבעל דהא ליכא מגרש, וע"ז אין שייך דהשליח במקומו וי"ל), ולכאורה יש להעיר (מדף כ"ט ע"ב) דההוא גברא דשדר גט ואמר לשליח לא תיתבי' נהלה עד ל' יום אתניס בגו תלתין יומין א"ל מסור מילך קמי דידן כו' ופריך הגמ' והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא ומשני כיון דלבתר ל' מצי מגרש כשליח שניתן לגרושין הוא דמוכח דאף דלא חל שליחותי' דראשון עד לאחר ל' מ"מ מצי משוי שליח אולם ז"א דשם י"ל דהשליחות חל מיד והא דאמר דלא יתן קודם ל' הוא כעין תנאי בהשליחות דאף כשכבר הוא שליח יכול הבעל לאמר דבשעה זו אינו רוצה לגרש ואף שאין מבטל השליחות יוכל הבעל לעכב הגירושין וכמש"ל וגם הכא הוא כע"ז דאף שהוא שליח מיד בכ"ז מעכב עליו הבעל שלא יתן קודם ל' וע"כ אמרי' דהוי שליח הניתן לגירושין ומצי משוי שליח אבל אם אין חל כלל השליחות רק בשעת הפעולה ומקודם אין עליו חלות שליח איך מצי למשוי שליח

ז) והנה (בדף ס"ג ע"ב) בעי רבא מר"נ כתבו ותנו לשליח מהו ופרש"י לשליח שמניתי והקשה בקצות (סי' רמ"ג) דלמה הוצרך רש"י לזה דאף דמילי ל"מ לשליח אבל אחרי שכבר כתבו הגט תו לא הוי מילי דהרי יש לו כבר הגט ויוכל לעשות שליח על הנתינה ע"ש והנלע"ד עפ"י דאמרי' בדף כ"ט במעשה דאבא בר מניומא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא, והפ"י תמה בזה טובא דנהי דהוא לא יכול ליתן הגט אבל מדוע לא יוכל לעשות שלית למוסרו לאב"מ דאם אין חל עליו דין שליח כלל איך יכול הוא בעצמו למוסרו לאב"מ, ומה שנראה מהפ"י בתירוצו דהבעל בעצמו מינה לאב"מ והוא שליח רק למסור הגט, כמעשה קוף כבר תמה עליו בב"מ דא"כ איך מהימן לומר בפ"נ וראיתי דבר נכון בחי' ח"ס דלכן ל"מ משוי שליח משום דהוי מילי דאע"ג שהגט בידו אבל כיון דענין נתינת הגט לאב"מ הוא מעשה קוף בעלמא דלא בעי ע"ז דין שליחות ועיקר שליחותו הוא רק למנות לאב"מ להיות שליח ע"כ מקרי מילי ול"מ לשליח דרק בכל שליח הולכה הניתן לגירושין להאשה חשיב מעשה דנתינת הגט ליד האשה בעי שליחות וע"כ מקרי מה שהגט בידו מעשה דהיינו שהמעשה היא בכח השליחות אבל מסירת הגט לאב"מ היא מעשה קוף והשליחות הוא לפי"ז רק על המינוי לאב"מ וע"כ חשיב רק מילי ע"ש וצ"ל הא דיוכל למסור לאב"מ גופא, היינו משום דזה מקרי שליחות הראשונה דזה הוא שליחותו למנות לאב"מ שיהי' שליח אבל למנות שליח אחר למנות לאב"מ זה הוא שליח שני דל"מ במילי וס"ל הכא דאומר אמרו כשר משום דזה הוא שליחות הראשונה כנ"ל. ולפ"ז י"ל דברי רש"י הנ"ל דפי' השליח שמניתי דגם שם כיון דאמר תנו לשליח הוי שליח שלא ניתן לגירושין דלא נתן להם רשות ליתן להאשה רק להשליח וע"כ ל"מ משוי שלית דהוי מילי ואף דהוי שליחות הראשונה זה תלי באומר חמרו דלמ"ד דפסול משום מילי גם שליחות הראשונה א"א במיני כנ"ל וע"כ פרש"י לכ"ע להשליח שמניתי ונתינת הגט להשליח ל"ב שליחות דגם ע"י עכו"ם מהני ומ"ש הקצות שהוי מילי עפ"י התורי"ד דש"ה בקדושי כסף ל"מ לשליח ומשום דיכול ליתן כסף אחר וה"נ יוכלו לכתוב גט אחר יעו"ש באורך הוא תמוה, דשם גם הגט השני והשלישי שיכתבו הוא ג"כ מכח הבעל דציוה להם לכתוב וליתן עד שיהי' להם גט כשר דבלא ציווי הבעל א"א לכתוב וע"כ שפיר מקרי מעשה כל הגיטין שיעשו ולא הוי מילי ול"ד לקדושי כסף דיוכל השליח ליתן כסף שלו, וכבר השיגו הח"ס שם. סימן יט רמב"ם (פ"ד מגירושין) הי' הגט חקוק על יד עבד בכת"ק ויצא מתחת ידה והעדים חקוקים ע"י הר"ז מגורשת אע"פ שא"ל ע"מ אפילו הי' מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט חקוק ע"י ויוצא מתח"י והיא אומרת בעדים נמסר לי הר"ז ספק מגורשת שמא מעצמו נכנס שהגודרת א"ל חזקה. א) ויש להבין אי הרמב"ם מפרש האיבעי' דר"מ ב"ח ג"כ בהעדים חקוקים על יד העבד כמו שפי' הרמב"ם המשנה א"כ למה צריך הרמב"ם דהיא אומרת בע"מ נמסר לי הרי להרמב"ם סגי בע"ח לחוד ואי משום דבכה"ג לא סגי בע"ח כיון דנשאר בספק אם נתן לה או הוא מנפשי' עייל תו ל"מ ע"ח עפמ"ש הר"נ דהא דסגי בע"ח לר"א אף דהעיקר לר"א ע"מ כורתים אך משום דע"י הע"ח הוי עדות על המסירה שבא מידו לידה וכ"ז בכל הגיטין דהוי הוכחה ודאית שבא מידו