אמרי משה קט

דהיינו כשנותן הגט וא"כ לא הי' יכול לעשות שליח אחר דעדיין אינו כהמשלח ולהכי אשמועינן דהשליח עושה שלית דמיד חל על השליח דין שלוחו כמותו ולזה ס"ל דבש"ה בקדושין דצריך דעתה ואין ביד השליח לגמור השליחות חשיב מילי ואין יכול לעשות שליח אתר ומשום דלא חל עליו מיד דין שליחו כמותו ורק כשמקדשה דאז עושה מעשה חל השליחות והקדושין כאחת, ומיושב קושית הגרע"א וכן ל"ק משליח קבלה איך משכחת וגם קושית הב"מ הנ"ל דודאי בשעת הקבלה מקרי מעשה ואז חל עליו דין שליחות וכן בכתיבת הגט כשהסופר כותב הוי מעשה, ואך קודם כתיבתו אין עליו דין שלוחו כמותו שיהי' ביכלתו לעשות שליח אחר לכתוב דהוי מילי וכן בשליח קבלה קודם הקבלה הוי מילי וע"כ אין יכול לעשות שליח אחר, דאכתי לא חל עליו דין שליחות רק בשעת הקבלה ועפ"ז מיושב שפיר שיטת התוס' שהביא הרשב"א דרק בכתיבה אין כותבין כשנשתטה המשלח אבל לא בהנתינה ומשום דס"ל כהרמב"ם דהשליחות לא נתבטל כשנשתטה המשלח וכדמוכח מהא דא"צ מינוי מחדש וכנ"ל וע"כ השליח יוכל ליתן גם כשהמשלח נשתטה בעת הנתינה כיון דחל עליו דין שליחו כמותו תיכף כשמינהו, אבל בכתיבה דהוי רק מילי ולא חל עליו דין שליחו כמותו בשעת המינוי כנ"ל ורק בשעת הכתיבה דאז הוי מעשה אז חל עליו דין השליחות וע"כ אם בשעת הכתיבה נשתטה המשלח ל"מ לחול עליו דין שליחות ועפ"ז ניחא ג"כ מה דמדמה בירושלמי בזרק לה גט ואמר שיחול הגט למחר ואחזו קורדייקס פלוגתא דר"י ור"ל והרשב"א שם כתב דמהירושלמי סתירה לשיטת התוס' דמשמע דגם בנתינה פליגי ע"ש ולהנתבאר א"ש דבשליח הרי כיון שחל עליו דין שליחו כמותו מיד ע"כ יכול השליח ליתן הגט דלא נתבטל השליחות ופלוגתת ר"י ור"ל הוא רק על הכתיבה משום דצריך שיחול השליחות בעת הכתיבה ואז כבר אחזו קורדייקס וזה הוא דמדמה הירושלמי דכמו כן בחלות הגט לאחר ל"י אף דנתנו כשהוא בריא משום דבעינן דבחלות הגט יהי' בריא כמו על חצות השליחות בעינן שיהי' בריא

ה) ואפשר לישב בזה הרמב"ם (פ"ט מגרושין) נתיחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום לא יכתבו כו' ואם כתבו ונתנו לה אינו גט ועיין במ"מ הטעם דפסול מה"ת דחיישינן שמא ביטל השליחות ובמ"ל (פ"ג ה"ה) הקשה מזה עמ"ש הטור (בסי' קמ"ח) דאם שלח ביד שלית ונתיחד עמה אחר שנתנו להשליח ונתנו לה הר"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכתב דהמדקדק בשורש הדברים יראה דאין חילוק בין נתיחד קודם הכתיבה או לאחר הכתיבה ע"ש והיא קושיא עצומה ואם הרמב"ם פליג על דין הטור למה כתב הרמב"ם דוקא בנתיחד קודם הכתיבה. ובמ"מ שם פ"ט הקשה מגט ישן דאם נתגרשה תנשא ותירץ דהתם הוא עצמו עושה מעשה הנתינה (כצ"ל וט"ס שם) אחר היחוד אבל כאן אחר שנתיחד אין עושה כלום וכונתו דאף דבשעה שנתיחד ביטל רצונו לגרשה מ"מ אח"כ כשנותן לה אחר היחוד הרי הגרושין בהכשר ולכאורה קשה דאמאי לא חיישינן שמא ביטל הגט עצמו כשנתיחד דפסק הרמב"ם (בפ"ו הכ"א) דאין חוזר ומגרש וצ"ל דלא חיישינן לזה דלמה צריך לבטל הגט גופא הרי הגט בידו וכשלא ירצה לגרש לא יתן לה ורק כשנותן לשליח הוא מוכרח לבטל השליחות כשנתיתד וחזר מלגרש וגם מדהוא עצמו נותן לה יש לנו הוכתה שלא ביטל דאין חשוד לקלקלה אבל קושית המ"ל הנ"ל ק"ט ועפמש"ל ניחא דהא דחיישינן בנתיחד שמא ביטל השליחות הוא רק ספק השקול וע"כ כשכבר נכתב הגט וחל אז על השליח דין שליחות על הנתינה דכבר יש גט בידו ול"מ מילי, וע"כ לא חיישינן שמא ביטל השליחות דמוקמינן אחזקה שהוא שליחו ולא נתבטל השליחות (וכיוצא בזה כתבו האחרונים על קושית הב"ח בסי' ק"מ] בכל שליח קבלה דהגט חוב לה אמאי לא חיישינן לביטל השליחות ותירצו דמוקמינן השליח על חזקתו) אבל בנתיחד קודם הכתיבה דנתבאר דכיון דהוי מילי לא חל דין שליחות מיד רק בשעת הכתיבה וליכא חזקת שליח קודם הכתיבה וע"ר חיישינן שמא ביטל השליח ומוקמינן לה בחזקת אשת איש ול"ק ג"כ מה שהקשינו מגט ישן דילמא ביטל הגט עצמו, די"ל דמוקמינן הגט על חזקתו, (ולפמש"ל דגם בשליח קבלה להפוסקים דל"מ משוי שליח אחר דהוי מילי לא תל דין שליח עליו מיד רק בשעת הקבלה נסתר תירץ הנ"ל על קושית הב"ח דל"ש לאוקמי' על חזקתו דאכתי אין עליו חזקת שליח)

ו) והנה בעיקר מש"ל דבשליח קבלה דהוי מילי השליחות חל בשעת הקבלה ולא מיד מצאתי אחז"ר בס' פרשת מרדכי (סי' מ"ז) שכ"כ דבש"ק דהוי מילי לא חל השליחות מיד וכתב זה הכלל השליח לעשות פעולה מתחיל השליחות מיד אבל שליחות לקבל הפעולה כ"ז שלא נעשה הפעולה אין כאן שליחות עד קבלת הפעולה וכתב שהוא נכון וברור ועפ"ז חידש שם דין חדש דאשה שאמרה לשליח צא וקבל לי קדושין ממי שיש לו אחותה אם מתה אחותה וקיבל השליח הקדושין בעבורה מהני ול"א כ"מ דל"מ עביד למ"מ שליח כדאמרי' בנזיר בשליח הולכה דשם השליחות חל מיד צריך להיות עכשיו מצי עביד אבל בש"ק דחל השליחות בשעת הפעולה ל"ב מצי עביד השתא ע"ש ולע"ד לא אבין דגם בש"ה נימא אף דאין חל שליחותו עכשיו משום דל"מ עביד השתא יחול השליחות אח"כ וע"כ דזה הוי כדשלב"ל דכשם שאין חל קנין בדשלב"ל כן אין חל שליחות בדבר דל"מ עביד השתא דהוי כדשלב"ל) ואולם ק"ל דלפ"ז גם בשליח הולכה בקדושין להשיטה דהוי מילי לא חל השליחות מיד כמש"ל וקשה מקדושין (דף מ"ג) דהאומר לשלשה צאו וקדשו לי האשה בה"א כולם שלוחים ואין שליח נעשה עד ומוכת מזה דגם בשליח הולכה בקדושין חל עליו דין שליחות מיד דהרי השנים אין מקדשין ובכ"ז פסולים להיות עדים משום דנעשו שלוחים וע"כ דחל עליהם דין שליחות גם קודם שעושים הפעולה וביותר יקשה מזה למ"ש בס"א בטעמא דהטור הנ"ל (אות ג') דמה"ת אין נותנין כשהמשלח שוטה משום דבכל שליחות אין השליחות חל רק בשעת עשית הפעולה ולפני עשייתו אין לו שום הקנאה וחלות שליחות וע"כ אין כותבין ונותנין כשהמשלח שוטה דע"ז ק"ט מסוגיא הנ"ל, וגם יקשה מהא דשליח הולכה בגט עושה שליח ומוכח ע"כ דבכ"ד ודאי דהשליחות חל מיד (ורק במקום דאין שליח עושה שליח כמו בכתיבת הגט ובש"ק וכן בש"ה בקדושין להשיטה דאין עושה אפל"כ דלא חל מיד וכמש"ל, אבל על ש"ה בקדושין קשה מסוגיא הנ"ל) ואולי י"ל דזה תליא בזה דכבר חקרו האחרונים בהא דשלוחו כמותו אם השליח עומד לגמרי בכ"ד למעשה שליחותו כהמשלח וידו וגופו של השליח הוא ממש כיד המשלח או דרק להפעולה ששלחו הוא כמותו ובאו"ש תלי' בזה המחלוקת של הפר"ח (בסי' ק"כ) אי מהני הגט בנייר של השליח או בהקנה מטלטלין אגב קרקע של השליח וגם הפלוגתא דשליח אין נעשה עד ג"כ תלי בזה כדאמרי' שם דהוי כגופו, אבל לפי"מ דקיל"נ דשליח נעשה עד היינו דלא הוי כגופו רק על הפעולה ששלחו הוא כאילו עשה הוא, ועפ"ז י"ל דמש"ל דבשליח הולכה בקדושין להשיטה דאין עושה שליח דהוי מילי אין חל