אמרי משה קו

הנ"ל דהחשש על העדים ג"כ שחתמו קודם התורף ניחא דס"ל דאיכא מיעוטא דאין בקיאין בין הסופר ובין העדים וכמבואר מדבריו וע"כ נתנו להבעל אבל התוס' דע"כ ס"ל דהסופר בקי וליכא מיעוטא דאל"כ למה הוצרכו להחשש דלהתלמד והו"ל דהחשש משום מיעוטא דלא בקיאין ולא אמר מפורש לשמה וכמו שמוכרחים לאמר כן על העדים כנ"ל וא"כ קשה איך רשאי שיתן להבעל אף בלא עדים ולא יאמר לו דבעי לשמה וקצ"ע

ז) ובעיקר קושית הגרע"א הנ"ל דאין משכחת ע"ח שלא לשמה להסוברים דלא בעי שיאמר מפורש לשמה הי' נלע"ד דבגט בעינן שידעו הע"ח שם האשה המתגרשת ויחתמו לשם האשה המתגרשת ששמה כך וכך. אבל בשאר שטרות א"צ הע"ח רק לשמוע מפי המתחייב שמצוה לחתום אבל א"צ לידע מי המלוה והלוקח המקבל השטר, וע"כ בכ"ד נזכר רק שאין בקיאים לשמה ולא נזכר לשמו משום דלשמו הוא דין בכל השטרות דבעינן שיצוה המתחייב דאל"כ הוי מפ"כ, וא"כ כשמצוה הבעל לחתום הגט דהוא מקרי המתחייב משום דהוא הנותן כמש"ל (בסימן הבא) שוב הוי לשמו וא"צ יותר כונה אחרת כמ"ש הריטב"א אבל בגט צריכים הע"ח לידע שם האשה המתגרשת ולחתום בעדה לשמה דכתיב וכתב לה דהיינו לר"מ החתימה וכשאינם יודעים שם האשה ולא חתמו בעדה היינו שלא לשמה, וממשמעות הפוסקים מתבאר כן דצריכים הסופר והעדים להזכיר שכותבים וחותמים לשמה ששמה כך וכך. וע"כ אף להשיטות דלא בעי שיאמרו מפורש לשמה אבל עכ"פ צריכים לידע שמה ועיין בג"פ ובס' דברי אמת מה שהביאו מהרח"ש באשה שיש ספק בשמותיה דיאמר לסופר ולעדים לכתוב שני גיטין ואם זה תליא בברירה ועכ"פ חזינן דזה לעיכובא שידעו שמה ולא סגי שיאמר הבעל לגרש אשתו אם לא ידעו שמה וזה הוא שלא לשמה בע"ח, ומפני שתירץ זה כ"כ פשוט נראה דהגרע"א לא ס"ל כן וצ"ע

ח) וראיתי בא"ש (פ"ג מגירושין) שהביא דברי מהרח"ש הנ"ל דתלי בברירה וכתב דנעלם ממנו הסוגיא בפ' בכל מערבין דאר"י וכבר בא חכם דמתבאר דל"ש ברירה במה שכבר נתברר והוא לא ידע, ול"א א"ב רק במה שצריך להתברר וכמו לאיזה שארצה אגרש דתלוי בחיק העתיד אבל בספק השמות הרי לשעבר ואח"ז הקשה משנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין ונתערבו דנותן שניהן לזול"ז ואמרי' שם דלא כר"א דעמ"כ דלא ידעו בהי מינייהו מגרשה אמר אביי נהי דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה לא בעי הרי דלמאן דבעי נתינה לשמה לא חשיב לשמה משום דלא ידעי העדים אף דהוא ענין שעבר וכתב לתרץ דכמו שכתבו התוס' דבגט לכו"ע א"ב משום דכתיב לה שיהי' מבורר בשעת כתיבה וע"כ גם לענין שעבר שכבר הוא בעולם רק שחסר להעדים הידיעה ג"כ א"ב ע"ש (וזה לכאורה סותר השגתו על המהרח"ש ולדבריו אף אם אמר הבעל להסופר והעדים לכתוב גט לאיזה שאמר כבר אביו לגרשה אמרי' דא"ב אף דהוי לשעבר), ולענ"ד ז"א דודאי לענין ע"ח בכה"ג דכבר מבורר כגון שאמר לכתוב ולחתום לאיזה שכבר אמר האב לגרש שפיר מהני לכ"ע אף למ"ד א"ב דהע"ח א"צ לידע מי המתגרשת רק שצריכים לכתוב לשם האשה המתגרשת, ורק באמר לאיזה שארצה דעדיין אינו מבורר אין יכול לחול חלות הלשמה דגט למ"ד א"ב וכמו כל הקנינים דאינם חלים ע"ד שעוד צריך להתברר, (והוא כעין ענין דשלב"ע וכמו לכשאכנסנה אגרשנה דהוי שלא לשמה) אבל כשכבר מבורר ואין חסרון בחלות הכשר הגט דלשמה, תו לא איכפת לן מה שהע"ח אינם יודעים מי המתגרשת דא"צ לידע, כיון שכותבים לשם האשה המתגרשת שכבר נתבררה ע"י האב וכן בנידון המרח"ש בספק בשמותיהם שכותבים שני גיטין אם חשבינן זה ככבר נתברר וכענין שעבר כמ"ש הא"ש שפיר מהני דהחסרון מה שהע"ח אינם יודעים ליכא דא"צ לידע כנ"ל אבל בגיטין שנתערבו דעיקר החסרון דלא הוי נתינה לשמה הוא משום דהע"מ אינם יודעים באיזה גט מתגרשת א"כ מה יועיל מה שהוא ענין שעבר שכבר נתברר הרי עכ"פ הע"מ לא ידעו באיזה גט נתגרשה ומשום זה לא הוזכר כלל בגיטין שנתערבו ענין ברירה דאף אי י"ב גם בגיטין כבכ"ד דלא כחילוק התוס' הנ"ל וכמתבאר ברמב"ם מ"מ הכא הוי נתינה שלא לשמה דהע"מ לא ידעי באיזה גט נתגרשה ולזה ל"ש י"ב ולא מה שהוא ענין שעבר דעכ"פ הע"מ ל"י וזה מקרי שלא לשמה בהנתינה

גם מה שהקשה מסנהדרין (דף י"ב) דעמדו כולם ונתנו גט להאשה שאמרה אחד מכם קדשני וכן מקדושין (דף נ"ב) דתני טביומא דאחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני דצריכות גט מכולם, והא לא הוי לשמה דאין הע"ח וע"מ יודעים מי המגרש והמתגרשת ע"ש שנתעצם טובא בקושיא זו ונשאר בצע"ג ולע"ד לא אבין התחלה לקושיא זו דהכא שפיר כ"א שכותב גט להמקודשת הרי ממ"נ אם אינה מקודשת לו א"צ כלום, ואם היא מקודשת לי' הרי כותב וחותמים לשמו ולשמה והספק דילמא א"צ כלום שאינה מקודשת לו אין מגרע כלל להלשמה ודוקא בגיטין שנתערבו דהע"מ אינם יודעים באיזה גט והיא צריכה גט בודאי זה מחשב שלא לשמה בהנתינה, וכן לענין ע"ח אם יתערבו שני גיטין קודם החתימה אז החתימה לא מחשב לשמה וע"ז לא מהני גם בענין שעבר ונתברר דעכ"פ העדים לא ידעו כמש"ל אבל הספק דילמא א"צ גט כלל מה זה ריעותא להלשמה על הצד שצריך, גם בעיקר השגתו על הדברי אמת בספק בשמות שכותב שני גיטין דהוי ענין שעבר, יש לעיין לפמש"ל דהע"ח צריכים לחתום לשמה דהיינו ששמה כך וכך ול"מ מה שכותבים סתם לשם אשתו רק שצריכים לידע איך שמה ולחתום לשם זה וכן הסופר, ולזה י"ל דכשיש ספק בשמה והם חותמים והסופר כותב ע"צ הספק אפשר דזה מקרי שלא לשמה וכמו בגיטין שנתערבו, וע"ז ל"מ מה שהוא ענין שעבר וכמש"ל דעכ"פ הם לא ידעו, ולפ"ז גם אי י"ב לא הי' מועל כנ"ל, והד"א תלי זה בברירה ועיין בנו"ב (סי' ק"כ) שהעיר ג"כ על הספק בשמות דהכתיבה מקרי שלא לשמה משום ברירה עשהי"ט ולענ"ד צ"ע בזה דאי בעינן ידיעת השמות בפרוטרט לענין לשמה י"ל דבכה"ג אף י"ב ל"מ וכמו בגיטין שנתערבו דלא תלי' הגמ' בברירה וכנ"ל ואי לא בעינן ידיעת השמות לענין לשמה רק לשם אשתו סתם יהי' שמה כך או כך א"כ לכאורה גם אי א"ב ליכא חשש דהלשמה הוא לשם אשתו המתגרשת ומהירושלמי שהביא הנו"ב שם ג"כ מתבאר דלא תלי בברירה רק משום דאין כרות לשמה. וצ"ע. סימן יח

בח"ס כתב לפסול גט הניתן בע"כ בזמה"ז עפ"י שיטת התוס' דשטר הנכתב שלא מדעת המתחייב הוי מפי כתבם, וא"כ אפילו יעידו העדים בע"פ שהבעל צוה להם לחתום וזהו חתימתן מ"מ הא למ"ד ע"ח כרתי בעינן שע"י הספר לחוד יהי' הכריתות וכשנכתב בע"כ שלא מדעת המתחייב דהוי מפ"כ אין זה ספר כריתות, וע"כ הטעם דמהני בע"כ משום דכל אשה המשעבדת עצמה בשעת הקדושין גם זה בכלל השעבוד שאם ירצה