אמרי משה קה

ושפיר פריך הגמ' אי לר"מ כתיבה לא בעי כיון דיש שני עדים ולעולם י"ל דהעדים החותמין צריכים כולם לחתום לשמה וכמש"ל משום דכשאין חותמין לשמה הוי עדות שקר וממילא מיפסלי כל העדים משום דהרי נמצא אחד מהם פסול משום הגדה זו שחתמו בשקר ובטלה כל העדות

ד) ואולם יש ליישב קושית הגרע"א אף אי נימא דגם הסופר צריך לכתוב לשמה אף שיש שני עדים שחתמו לשמה וכמו העדים שכולם צריכים לחתום לשמה משום דילמא נסמוך עליו כשיתקיים כתיבתו בצירוף ע"א לבד בכ"ז אם לא כתב לשמה לא יפסול לעדות דלא עבר על לא תענה בזה שלא כתב לשמה דעכ"פ הוא לא מכוין להעיד ולהיות עד ורק דממילא נעשה עד משום דמחזיקנין דהסופרים נזהרים כמו שכ' התוס' ומשום דילמא נסמוך עליו לעד כותב גם כן לשמה דאינו חשוד לקלקל ולהכשיל ולעבור על לפני עור אבל על לא תענה לא עבר וע"כ פריך הגמרא שפיר דלר"מ כתיבה לא בעי דאף שהוא לא כתב לשמה בכ"ז לא מפסל לעדות ומתקיים הלשמה ע"י שני עדים החתומים אבל אחד מהעדים שחתם שלא לשמה ועבר בלא תענה כנ"ל ונעשה פסול ושוב פוסל כל העדים, ואף אי נימא דגם הסופר עובר בלא תענה בכ"ז לא מפסלי השאר עדים דלא מקרי הגדתם כאחת דהחותמין בשעת חתימתן היא הגדת עדותם והסופר עיקר הגדתו וסהדותי' הוא רק בשעה שמוסר הגט דבשעת כתיבתו אין מעיד כלל וע"כ לא מפסלי החותמים משום נמצא אחד מהם קו"פ וכן מוכח קצת ממה דפשוט דאפילו רשע כשר בכתיבת הגט והרי למ"ד דכת"ס ועד כשר יופסל גם כשיש שני עדים מטעם נמצא אחד קו"פ

ה) ואולם דבר זה אי העדים בשעת חתימתן מעידים או בשעה שיצאה השטר מידם להבע"ד צ"ע דהנה התוספת בדף כ"ג ד"ה אימא דמוקי המשנה דכל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול כר"מ ותני שנחתם והקשו דהא קתני שמע קול סופרים מקרין ובגמ' מוקי בסופרים העשוים להתלמד ותירצו דדרך סופרים לכתוב ולחתום גט כדי להתלמד ושמענן מזה חידוש גדול דהעדים יכולים לחתום קודם דעת המתחייב וציווי המתחייב הוא בשעת נתינת השטר מידם שלא יופסל משום מפ"כ ולכאו' קשה ע"ז משטר שלוה בו ופרעו דאין חוזר ולוה שכבר נמחל שיעבודו ומדוע לא יוכל הלוה ללות עוד הפעם בזה השטר וכמו בחתמו מקודם להתלמד וצ"ל עפמ"ש בסימן הקודם (אות ד') דחתימת העדים צריך שליחות בכל השטרות וע"כ בחתמו להתלמד אכתי לא עשו שליחותן ושליחותן מתקיים במה שמוסרים לו השטר ואז הוא הגדת העדים ושליתותן, אבל בלוה ופרע דכבר עשו העדים שליחותן בהלואה הראשונה ע"כ שוב ל"מ עדותם על הלואה השני' ועיין בח"מ (סימן ל"ט סעי' י"ג) דאין כותבין שטר למלוה בלא לוה אף כשאומר חתמו ויהיה בידכם השטר עד שיצוה הלוה ליתן דחיישינן להערמה והקשה התומים דתיפ"ל דהוי מפ"כ כשחתמו בלא ציווי המתחייב ולהתוס' הנ"ל לק"מ דהעדים רשאים לחתום קודם ציווי המתחייב וכמ"ש התוס' דחותמים להתלמד ועיקר הגדתם הוא במסירת השטר וראיתי בנתיבות שם שתירץ כן מדעת עצמו ולא הביא התוס' הנ"ל והביא מ"ש התוס' דף ד' ד"ה מודה דכשחותמין על נייר חלק פסול גם בשאר שטרות וכתב דאפשר דזה כתבו אי עבחז"ל, א"נ דעל נייר חלק אין כאן הגדה כלל אבל מה שחתמו קודם ציווי המתחייב מהני במה שאומר אח"כ תנו ע"ש ובשיטת התוס' שלא יסתרו דבריהם בדף כ"ג הנ"ל ע"כ צ"ל כן אבל בריטב"א ריש מכילתין מבואר דגם בחתמו על נייר חלק מהני דביאר שם הא דמהני בפ"נ וא"צ לשאול על לשמה, משום דכשמצוה הבעל לסופר לכתוב ולחתום לגרש אשתו והם עשו היינו לשמה וא"צ לכונה אחרת (והיינו כהשיטות דא"צ לאמר לשמה מפורש) והא דחיישינן משום לשמה היינו דילמא כתב סופר תופסי גיטין להיות מוכנים כשיבוא מי שירצה לגרש ואף דודאי הניח שמו ושמה דלא ידע מי יהיה המגרש אך כתב הרי את מותרת לכ"א דהוא מתורף הגט ולא ידע דזה בעי לשמה וע"כ כשאומר בפ"נ ונחתם שמו ושמה וכל התורף ע"כ היה מגרש שציוה לכתוב לו דאל"כ לא הי' כותב השמות וא"כ ממילא הוי לשמה וא"צ לשאול והא דחיישינן על העדים לשמה היינו ג"כ דילמא כתב הסופר תופסי גיטין ומניחם שמו ושמה וחותמים אותו שיהי' מזומן כשיבוא מי לגרש ויכולים העדים לעשות כן דבכה"ג ליכא שקרא ונמצאת חתימה זו עכ"ל ומבואר דגם על נייר חלק יכולים לחתום דהיינו קודם כתיבת התורף. ורק בגט פסול משום לשמה ומשום דעיקר הגדתם ושליחותם הוא בשעה שמוסרים השטר ולמ"ד עבחז"ל עכצ"ל דס"ל דהגדת החתומים הוא משעת חתימתן וכמ"ש הנתיבות הנ"ל ורק לשיטת התוס' בב"מ (דף כ') דעבחז"ל הוא תקנת חז"ל אינו מוכח כ"כ, אבל לפי"מ דמשמע משאר ראשונים דהוא מצד הדין דהקנין נעשה ע"י השטר גם קודם המסירה ומטי לידי' הוא רק תנאי ע"כ דס"ל דהגדת הע"ח הוא מיד כשחותמים

ו) ובזה מיושב מה שהקשה הגרע"א ריש מכלתין במה שכ' רש"י ורבנן הוא דאצרוך כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו דא"כ כשאמר בפנ"כ לחוד סגי כיון דנכתב לשם האשה הזאת ומה חשש עוד ואי דחיישינן שמא לאחר הכתיבה לבעל האשה הזאת נתנו לאיש אחר ששמו כשמו והוא החתים עליו עדים לגרש את אשתו וחזר ונתן לבעל הזה דא"כ בלאו שלא לשמה פסול דחתימתן לאו כלום דלא העידו על הגירושין של בעל זה ע"ש ולהנתבאר ניחא דיש לחוש שמא נתן אחר הכתיבה לאחר והחתים עליו עדים וכל זמן שלא נתנו העדים לאחר את הגט לא עשו שליחותם ויכולים ליתן להבעל שכתב ומקרי שפיר הגדה שעיקר הוא הנתינה וכמו בחתמו להתלמד שכתבו התוס' דכשר או דנתן אחר הכתיבה להסופר והסופר החתים עליו עדים להתלמד או שיהי' מוכן למי שירצה לגרש ופסול רק משום לשמה, גם מה שהקשה שם הגרע"א על כל חתימה שלא לשמה איך משכחת דלהתלמד גם בשאר שטרות פסול ע"ש חידוש בעיני שכבר הרגיש בזה הריטב"א הנ"ל וכתב דבאמת כשר כשחתמו קודם התורף וגם הוא נגד דברי התוס' בדף צ"ג דבחתמו להתלמד כשר בשאר שטרות ואולם מהתוס' (דף ג') ד"ה ורבנן שכתבו דהחשש הוא דהסופר כתב להתלמד והבעל החתים עליו עדים ולא כתבו דגם העדים חתמו להתלמד, משמע דפליגי על התוס' בדף כ"ג הנ"ל וס"ל כאן דהחתימה להתלמד פסול גם בכל השטרות ועכצ"ל דהבעל החתים העדים וע"ז יקשה דא"כ תו הוי החתימה לשמה ולמה צריך בפ"נ ועכצ"ל כהשיטות דבעי שיאמרו מפורש לשמה והעדים יש מיעוטא דאין בקיאין לשמה ולא אמרו מפורש הלשמה ורק על הסופר הוצרכו התוס' דכתב להתלמד משום דמשמע דספרא דדיינא מגמר גמירי וליכא גם מיעוטא, וכמ"ש הגרע"א ואך דצ"ע כיון דהסופר גמירי איך חיישינן שהסופר נתן הגט להבעל להכשילה ולא יאמר להבעל דלא נכתב לשמה, ולהריטב"א