אמרי משה קב

טו) ואולם צ"ע לענ"ד דהרי הר"נ הביא שם מקודם דברי הרמב"ן ליישב להפוסקים דאין הלכה כר"א בשטרות א"כ איך פסקינן כשמואל דאמרי' שודא וכתב דרק אי עבחז"ל אמרי' בשני שטרות היוצאים ביום אחד דזוכים בשוה אבל אי ל"א עבחז"ל גם לר"מ דעח"כ זוכה מי שנמסר קודם דע"כ גם באותו יום אם מסר לאחד אין יוכל לחזור בו גם באותו יום ואפילו כתב שבוע או שנה, וא"כ גם לר"מ י"ל שודא דלמי שנמסר קודם זכה וכתב ע"ז שהיא עצה עמוקה אשר אין דרך לנטות ממנה יעוש"ה, והכא על קושית המאור נראה דס"ל דלר"מ דעדח"כ זוכים בשוה מסוף היום ובאמת יש להבין דברי הרמב"ן שם דמ"ט למ"ד עבחז"ל לא זכה ג"כ מי שנמסר קודם ונהי דע"י עבחז"ל אי אפשר לזכות רק מסוף היום, אבל מדוע לא יזכה ע"י המסירה מי שנמסר לו קודם באותו יום וא"ל דל"מ מוכח מתוכו רק מסוף היום דא"כ גם אי ל"א עבחז"ל מ"ט זוכה ע"י המסירה לר"מ וכמו שלא יוכל לחזור גם באותו יום כנ"ל, וע"כ דזה מקרי מוכח מתוכו דע"י תפיסתו שתופס השטר ויוכל להביא שטרו לב"ד משעה שנמסר לו מקרי מוכת מתוכו וכמו בכתב שבוע או שנה או לא כתב זמן כלל דכשר בשאר שטרות, ומקרי מוכח מתוכו וכן בשני יב"ש דמוציאין שט"ח על אחרים אף דמהשטר אין מוכח איזה יוסף ב"ש, ורק מכח תפיסתו מוכח ואף אי בשני יב"ש אין מוציאין שט"ח היינו משום דחיישינן לנפילה ועיין נתיבות סי' מ"ט, וא"כ גם אי עבחז"ל מ"ט לא יזכה ע"י המסירה וא"ל דלמ"ד עבחז"ל דהמסירה הוא רק כתנאי דמטי לידי' וע"כ אין המסירה עושה קנין כלל ועיקר הקנין הוא רק ע"י החתימה ואף דבמקום דאין זכות דל"ש עבחז"ל ע"כ דהקנין הוא ע"י המסירה בכ"ז בזכות דעבחז"ל שוב ל"מ המסירה, דאכתי יקשה דכיון דע"י המסירה שתופס השטר מקרי מוכח מתוכו הרי יוכל לזרות אז גם עבחז"ל אם לא דנימא דעדבחז"ל הוא רק בשעת החתימה ועוד דא"כ גם לר"א דעמ"כ דמתבאר ברמב"ן שם וכ"ה להדיא בס' הזכות דגם לדידי' י"ל עבחז"ל (והיינו כשיטתם דע"ח ג"כ מהני לר"א או משום דהע"ח זוכים השטר בעד המקבל והוי כמסירה) ולר"א אמרי' שודא גם אי עבחז"ל דזוכה הקודם במסירה ואמאי הרי המסירה הוא רק כתנאי ואמאי מהני ואולי י"ל דלמ"ד עמ"כ אמרי' דל חתימתן והוי כאין ע"ח כלל ולכן זוכים ע"י המסירה אבל לר"מ דרק ע"י ע"ת זוכה והם כבר עשו שליחותן לזכות ע"י עבחז"ל מזמן המוכח בשטר דהיינו מסוף היום אף אם יבוא השטר לידו אחר זמן מאוחר הרבה וע"כ שוב א"א לזכות ע"י המסירה ע"י אותם החתומים שכבר עשו שליחותן, משא"כ לר"א דאפשר לזכות גם בלא ע"ח ע"י המסירה בעדים וכן אי ל"א עבחז"ל זוכים ע"י הע"ח גם לר"מ משום דע"י המסירה שתופס השטר מקרי מוכח מתוכו והע"ח לא עשו שליחותן רק בשעת מסירת השטר וכמ"ש בסימן שאח"ז, ואך דלפ"ז יקשה דלמ"ד עבחז"ל כשכתב ומסר לאחד באותו יום יהי' יכול לחזור בו וכן כשכתב שבוע או שנה יהי' יכול לחזור כל השנה וזה מבואר הביטול ואולי אפ"ל דכיון דכבר נכתב שני שטרות על שדה זו וע"כ לא הוי מוכח מתוכו כיון דכבר יש שטר אחר שג"כ כבר עבחז"ל אבל אי ל"א עבחז"ל כל זמן שלא נמסר לא מקרי שטר כלל, וע"כ הוי מוכח מתוכו ע"י המסירה דמה שיש שטר ביד הנותן שעדיין לא נמסר לא מגרע זה השטר שנמסר כבר ובידו להביאו לב"ד אבל למ"ד עבחז"ל שפיר מגרע שטר השני את הראשון שנמסר דהרי גם השני כבר יש לו שטר שיוכל לזכות בו למפרע משעת החתימה וע"כ שניהם זוכים מסוף היום [ובתו"ג בסוף חידושיו כתב לפרש דברי הרמב"ן בחידושיו באופן אחר שגם אי ל"א עבחז"ל זוכים שניהם בשוה בסוף היום ורק ביום שאחר הכתיבה זוכה מי שנמסר קודם יעו"ש תמוה לענ"ד דבס' הזכות ובר"נ מבואר להדיא דגם באותו יום זוכה הנמסר קודם וגם בחידושיו מתבאר כן וצ"ע]

ויותר נלע"ד לפרש דלמ"ד עדבחז"ל כשכתב להשני ביטל השטר הראשון דהא בידו לבטל כיון דעדיין לא נתקיים התנאי דמטי לידי' וע"כ לא יוכל לזכות מי שנמסר לו קודם ע"י המסירה משום דכבר ביטל חתימתן של השטר וא"א לזכות במה שמסר עתה להראשון ע"י הע"ת שכבר ביטל חתימתן כשכתב להשני ורק ע"י עבחז"ל יוכל לזכות הראשון אף דכשכתב להשני ביטל אבל אח"כ כשמסר לו שנתקיים התנאי דמטי לידי' שפיר זוכה וכמבואר (בב"מ דף י"ט) דאף כשמכר לאחר אחר החתימה לראשון הראשון קונה כשמסר לו אח"כ ונתקיים התנאי דמטי לידי' וכיון דא"א להראשון לזכות רק ע"י עבחז"ל שוב שניהם שוין, אך דעדיין קשה להיפך אם מסר מקודם למי שנכתב באחרונה דלא ביטל חתימתן יזכה השני ע"י המסירה, ועכצ"ל כמש"ל דכיון דיש כבר שטר אחר תו לא הוי מוכח מתוכו אי עבחז"ל אבל אי ל"א עבחז"ל כ"ז שלא נמסר ל"מ שטר כלל וע"כ זוכה מי שנמסר תחילה ובכ"ז צ"ע ועיין ש"מ בשם הרא"ה דס"ל באמת דגם אי עבחז"ל זוכה הנמסר לו קודם באותו יום, (והיינו משום דתפיסתו מוכחת) והביא ראי' מגט דמותרת להנשא באותו יום שגרשה (היינו מה"ת) ואפילו כתב חודש שנה שבוע ע"ש ובתוס' כתובות (דף צ"ד) כתבו דלר"מ גם כשכתב ומסר לאחד ואח"כ כתב ומסר לשני בו ביום דלא קנה הראשון והביאו ראי' מכתב לגרש הגדולה ע"ש ומה דקשה לדבריהם קושית הרמב"ן דע"כ אין הנותן יוכל לחזור אף בו ביום וא"כ מה מגרע מה שנתן לאחר עיין בר"נ באלפס ישוב לקושיא זו וראיתם מגיטין ל"ק על הרמב"ן דהתם בהשטר גופא אין מוכח איזה אשה מגרש אבל הכא כל שטר בפ"ע מוכח ורק משום השטר שכתב להשני גם שיטת הרמב"ן שם דגם לר"מ לא בעי מוכח מתוכו עיין שם, ומה שמבואר בתוספת שם דגם לר"א אמרינן עבחז"ל צריך עיון לענ"ד דהרי שיטת התוספת דלר"א ל"מ ע"ח לחוד, ואיך אפשר שיזכו לו עדים בחתמיו, דפשוט משמע דענין עבחז"ל היינו דס"ל דהחתימה עושה הקנין בלא מסירת השטר, והמסירה הוא רק כתנאי ואיך שייך זה לר"א דל"מ ע"ח, שו"ר בס' הזכות הביא באמת ראי' מהא דעבחז"ל דגם לר"א מהני ע"ח לחוד לר"א וכתב שהיא ראי' גמורה, אבל לשיטת התוס' קשה ואולי דהתוס' מפרשים דהעדים זוכים השטר בעד המקבל והוי כנמסר לידו והם עצמם כעדים על זכי' זו והוי כנמסר בע"מ אך קשה הא עידי השטר חותמים זה שלא בפני זה, וא"כ ליכא עדים על הזכי' שהיא המסירה וצ"ל דהתוס' לשיטתם בב"מ (דף כ') דעבחז"ל הוא תקנת חכמים וצ"ע. טז) וראיתי רבים מקשים לפמ"ש התוס' בשני שטרות דלר"מ אף אם כתב ומסר לאחד ואח"כ כתב ומסר לשני בו ביום דלר"מ שניהם זוכים בשוה, משום דהזמן אין מוכיח רק מסוף היום, א"כ מ"ט כשר גט בלא זמן מה"ת לר"מ, הא אין מוכת מתוכו, וכן בכתב שבוע שנה איך תוכל להנשא תוך השנה הא אין מוכח רק מסוף השנה וכן קשה אף בכתב זמן של היום איך יכולה להנשא מה"ת תיכף אתר הגט קודם סוף היום, ונתלבטו בזה טונא, ובאמת כבר הרגיש בזה הרא"ה בש"מ כנ"ל והביא ראי' דבכתב ומסר וכתב זוכה הראשון אף באותו יום,