אמרי משה קא

ניהלה כיון שהגט יוצא מתח"י כשם שאנו מכשירים אותו בלא ע"מ כשנחתם לשמה ויוצא מתח"י אלא ודאי מסירה בלא עדים לא מהני מידי עכ"ל ומפני שראיתי רבים מתלבטים בכונת הרמב"ן והר"נ נלע"ד לפרש כונתם, דמ"ש הרמב"ן בתירוצו הראשון די"ל לענין דיני ממונות מסירת בע"ד כמאה עדים דמי היינו דס"ל בתירוץ זה כשיטת הרמב"ם הנ"ל (אות א') דבלא עדים כלל ג"כ מהני בכל שטרי מתנה ומכר לא ע"ח ולא ע"מ ורק בהודאת נותן והא דצריך עדים היינו רק משום חשש זיוף של המקבל, וכשמודה הנותן הוא כמאה עדים וע"כ בשני שטרות ביום אחד כשמסר לאחד קונה מיד אף כשמסר בלא ע"מ רק בע"ח דאף דע"י הע"ח שבשטר אינו זוכה לר"מ רק מסוף היום וע"כ הדין דיחלקו כר"מ, היינו רק לר"מ דע"כ צריך ע"ח (ולר"מ ודאי דלא מהני בלא עדים בהודאת נתן וכמו דל"מ גם ע"מ אף דליכא חשש זיוף וכמש"ל דס"ל דרק הע"ח כורתים השטר) ובעינן מוכח מתוכו וע"כ אין קונים רק מסוף היום, אבל לר"א גם בלא עדים כלל מהני דמסירת השטר לחוד כורת ועושה הקנין אף בהודאת נותן לחוד, וע"כ הכא בשני שטרות ביום אחד ובע"ח, אף דע"י הע"ח שניהם שוין לזכות רק מסוף היום אבל בכ"ז זוכה מי שנמסר קודם באותו יום דלא גרע מאילו לא הי' עדים כלל דזוכה ע"י המסירה, ואך לזה מהני הכא הע"ח דאין צריך להודאת הנותן דעכ"פ ידעינן מהע"ח דלא זייף וע"כ אמרי' שודא לר"א דבכל האופנים שמסר בין בע"מ בין בע"ח זוכה מי שנמסר קודם ובתירץ השני ס"ל להרמב"ן דבלא עדים לא מהני גם בהודאת נותן ואילו מסר בלא ע"ח הי' באמת שניהם שוין וכמו לר"מ ורק דלהכי אמרי' שודא משום דאמרי' דבע"מ מסר. יב) וע"ז הקשה הר"נ דאם קונה בממון (בלא עדים) למה לא תכרות בגיטין (גם בלא עדים כלל), ואי נימא דרק משום חשש זיוף צריך עדים בגט לר"א א"כ אמאי מקרי מזויף מתוכו כשחתמו שלא לשמה לר"א וכונתו למ"ש מקודם ראי' להרי"ף דע"ח מהני לר"א מהא דאמרי' (דף ד') מודה ר"א במזויף מתוכו ובשלמא אי סגי לר"א בע"ח שפיר דכיון דאינהו כרתי לשמה בעי, אבל אם אין הכשרו אלא משום חזקה שבע"ח למסר אי לא חתמו לשמה מאי מזויף מתוכו איכא, (וזה כמש"ל (אות ו') במסקנת הרשב"א לשיטת הרי"ף דמה דמהני הע"ח רק לראי' לא הוי החתימה בכלל התורף דלבעי לשמה רק אי מהני הע"ח לכריתות הגט אז הוי החתימה בכלל התורף) וע"כ אי נימא דגט כורת בלא עדים והעדים רק לראי' משום חשש זיוף לא הוי פסול כשלא חתמו לשמה משום מזויף מתוכו דהיינו דילמא מסר לה בלא ע"מ, ומשום חשש זו פסלו רבנן גם באיכא ע"ח והרי אף בליכא ע"מ אין הע"ת כורתים הגט, דהרי א"צ עדים כלל, ורק לראי' ומה דמהני לראי' לחוד לא הוי בכלל התורף וכמש"ל [ומלשון זה של הר"נ משמע דלא כמש"ש באות הנ"ל דהר"ן ס"ל דגם באיכא ע"מ פסול כשחתמו שלא לשמה מה"ת אלא דהר"נ ס"ל ממש כהרשב"א דלהכי אמרי' כמזויף דמשמע רק מדרבנן והיינו דילמא אתי למסמך עלייהו בלא ע"מ ואז פסול מה"ת דהוי בכלל התורף, אבל באיכא ע"מ אמרי' דל חתימתם כשחתמו שלא לשמה ומתכשר בע"מ, ורק מדרבנן פסול דילמא מסר לה בלא ע"מ, וכן מבואר בס' הזכות לשיטת הרי"ף ומזה תראה ג"כ דלא כמו ששמעתי מפרשים דברי הרשב"א הנ"ל במסקנתו להרי"ף דגם בליכא ע"מ הוי רק פסול דרבנן כשחתמו שלא לשמה והרי מפורש יוצא מס' הזכות והר"נ הנ"ל דבליכא ע"מ פסול מה"ת להרי"ף מטעם דהם כורתים וגם מסקנת הרשב"א כן כמ"ש שם) ועכ"פ מזה הוכיח הר"נ דע"כ צריך עדים לעצם הכריתות ולא רק משום חשש זיוף וע"כ בלא ע"מ ע"כ צריך לע"ח לעצם כריתות הגט דבלא עדים לא הוי שטר כלל וע"כ פסול מה"ת כשחתמו שלא לשמה כיון דהם כורתים הוי בכלל התורף וכיון דבגט צריך עדים גם בממון לא מקרי שטר כלל בלא עדים ולא מהני הודאת בע"ד, ומפני שראיתי מי שנתקשה טובא בכונת הרמב"ן והר"נ הארכתי ומה דלא הביא הר"נ ראי' דבעי עדים מהא דאמרי' דר"ש מכשיר בערכאות בע"מ ור"א, ולמה צריך ע"מ כיון דערכאות לא משקרי ידעינן דלא זייפתי' י"ל דס"ל דבאמת כיון דעכו"ם פסול לעדות לא מהני מה דלא מרעי נפשייהו וכמו משה ואהרן דפסולים וכמו שהקשה המרדכי כנ"ל (אות ג') וע"כ דתקנת חכמים להכשיר ערכאות ובדשב"ע באמת אין נאמנים וע"כ צריך ע"מ). יג) וליישב קושית הר"נ על הרמב"ן י"ל בפשוט דרק בממון י"ל דא"צ עדים כלל, ומהני הודאת נותן דכמו דלעצם הקנין בממון לא בעינן עדים כשקונה במשיכה וכדומה ה"נ לענין אשוויא שטרא לא בעי עדים ומהני הודאת נותן, אבל בגט דהוי דשב"ע ע"כ בעי עדים וכמו שצריך עדים בקדושין בקידושי כסף ול"מ כששניהם מודים ומשום דילפינן דבר דבר, ה"נ בגט א"א להיות בלא עדים כלל, וע"כ צריך או ע"ח או ע"מ לר"א והדבר פשוט עד שיש לתמוה להיפך על הר"נ בקושיתו איך אפשר שיהי' גט בלא עדים כלל ומ"ש מקדושין דבעינן עדים בקדושי כסף וכזה קשה ג"כ על הרמב"ם המובא (באות א') למה הוצרך לטעם דצריך עדים בגט אף לפמ"ש דהרמב"ם ס"ל דשטרי ממון מהני בלא עדים אבל גט ודאי צריך עדים כמו קדושין, וצ"ל, דבאמת כונת הרמב"ם משום הג"ש דדבר דבר כמו בקדושין וצ"ל דהר"נ ס"ל כשיטת הרשב"א הנ"ל (אות י') דגיטין ל"מ חב לאחרינא ולא ילפינן מממון וע"כ מהני כת"י בגט ובקדושין ל"מ, אף דאין מובן הרי עיקר דבר נאמר בגט כי מצא בה ערות דבר, ועכ"פ על הרמב"ן ל"ק קושית הר"נ וכמבואר בדבריו דרק בממון כתב די"ל דלא בעינן עדים

יד) והר"נ מתרץ קושית המאור הנ"ל דלר"א רק עמ"כ ולא ע"ת והא דמהני לר"א ע"ת לחוד היינו משום דמע"ח ידעינן שמסר השטר והוי אנן סהדי, וכאילו יש ע"מ וע"כ אמרי שודא לר"א דלמי שנמסר תחלה בע"ח קונה אף באותו יום כמו אילו הי' ע"מ דהע"ח במקום ע"מ עומדים וניחא לפ"ז הא דבעי חתימה לשמה לר"א בליכא ע"מ משום דע"ח הם כורתים הגט (דבלא ע"ח לא הי' מועיל הגט כלל וכמו בכל שטרי ממון דג"כ ל"מ בלא עדים ואף במקום דליכא חשש זיוף כמו בהודאת נותן) וכיון דצריך עדים לעצם הכריתות ולא רק לראי' דלא זייפתי' ע"כ הוי בכלל התורף ובעי לשמה והרמב"ן נראה דס"ל דהא דמהני ע"ח לר"א הוא כמו לר"מ דהע"ח הם הכורתים ולא משום דהם עדים על המסירה, והנפ"מ לדינא בשני שטרות ביום אחד וידעינן שלא מסר בע"מ רק בע"ת דאז להרמב"ן הדין דיחלקו (לפי תירץ השני של הרמב"ן דס"ל דע"כ צריך עדים בשטרי ממון ולא מהני הודאת נותן) דכמו דלר"מ הדין דיחלקו דשניהם זוכים בשוה מסויף היום, כמו"כ לר"א הדין דיחלקו דשטר בע"מ שוה לר"א כמו לד"מ דהחתימה כורת ולא המסירה ור"א לא פליג רק דע"מ ג"כ כורתים ויוכל לזכות באותו יום מי שנמסר לו קודם ע"י ע"מ ומה"ט אמרי' שודא לר"א דאמרי' דבע"מ נמסר אבל ע"ח זוכים בשוה ולהר"נ גם ע"י ע"ת זוכה מי שנמסר קודם דע"ח במקום ע"מ כנ"ל