אמרי כהן צז

שם ע"ז ואינו מצוה עוד לאבדה ושרי בהנאה ה"ה להיפך בקדושת השם כל שבלה ואין צורתו עליו אזיל לי' קדושתו ואין איסור לאבדו רק מד"ס עש"ה. וא"כ בעכצ"ל הא דקפדינן בש"ס דמגילה דהגניזה יהא בכ"ח דייקא הוא חומרא דרבנן בעלמא כיון דמדאורייתא פקע מינה קדושתו כבר וא"כ שוב יש מקום לומר דלדין תורה גרמא שרי בלאו דלא תעשון כן כמפורש בש"ס דשבת הנ"ל ומש"ס דמגילה א"ר להיפך דלא איירי מדין תורה וכנ"ל ודו"ק. וא"כ הדרא התמי' של הנוב"י למקומה דלמה השמיטו הפוסקים ד"ז

והנה לכאורה חשבתי לומר בטעמו של, השמטת הפוסקים הדין דגרמא מותר בל"ת דלא תעשון כן דבספרי והובא ברש"י על החומש פ' ראה עה"כ לא תעשון כן אמרי' אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר רי"ש וכי תעלה ע"ד שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיתרב עכ"ל ע"ש וא"כ מוכת מזה דאפי' גרמא אסור בלאו דלא תעשון כן דאין לך גרמא יותר מזה שע"י העונות יגרמו חורבן המקדש ואסרינן לי' מקרא דלא תעשון כן והוא להיפך מש"ס דשבת הנ"ל ומצאתי בתשו' חתם סופר חיו"ד (סי' רס"ז) שעמד בזה ע"ד הספרי ע"ש מש"כ בזה והי' מקום לומר לפ"ר שזה הוא באמת טעמו של הפוסקים שלא השמיעו הדין דגרמא שרי בלא תעשון כן משום שסמכו עצמן ע"ד הספרי שמפורש להיפך מינה

ואך ע"ד הפילפול יש לדחות דרי"ש בספרי הנ"ל לשיטתי' אזיל בזה ואנן לא קיי"ל כוותי' בזה והוא דהנה הר"ן בע"ז פרק רבי ישמעאל הביא בשם הראב"ד שהוכיח דמשמשי ע"ז של ישראל אין להם ביטול כמו ע"ז עצמה מהא דכתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם והא בביטול בעלמא סגי להו וע"כ כיון דשליחותיי' דישראל עבדו אין להם ביטול וכהא דאמרי' בע"ז (נ"ג:) לענין קרא דואשריהם תשרפון באש ע"ש וא"כ ש"מ דגם משמשין ע"ז דישראל אין לו ביטול דמזבח הוי רק משמשין עכ"ד ז"ל ע"ש ואכן הר"ח הובא בריטב"א ע"ז (נ"ב) סובר דמשמשי ע"ז של ישראל יש להם ביטול ולא חייש לקו' הראב"ד הנ"ל, וביאר בתשו' אמרי יושר ח"ב ממורי הגאון ז"ל (בסי' קמ"ב) טעם הר"ח דבשלמא בש"ס דע"ז (נ"ג:) דפריך כן אקרא דואשריהם תשרפון באש בביטול בעלמא סג שפיר פריך דלמ"ל שריפה הא סגי בשבורה כדין ביטול אבל במזבח דכתיב באמת ונתצתם אפש"ל באמת דהיינו ביטול שינתצם ע"י נכרי וכדאמרינן בע"ז שם דמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו וביו"ד (סי' קמ"ו סעי"ב) מבואר להדיא דהיינו ע"י גוי ואפ"ה בעינן נתיצת רובו וא"כ אפש"ל באמת דונתצתם היינו ע"י גוי דמשמשי ע"ז של ישראל יש להם ביטול וזהו דעת הר"ח ז"ל שחולק אהראב"ד ז"ל הנ"ל ואמנם לפי פי' זה בקרא דונתצתם שהוא ע"י נכרי כתב מורי הגז"ל שם שימצא עפי"ז דהא דכתיב בתר הכי לא תעשון כן לה' אלקיכם דקאי אכל הני מילי דכתיבי לעיל גבי ע"ז ומה"ט הנותץ אבן מעזרה לוקה דגם נתיצה ע"י גוי אסור מה"ת דמה דאזהרי' רחמנא לעביד לע"ז ומשמשי' אסרה בקודש עכ"ד מורי הרב ז"ל עש"ה ומעתה נראה לפימ"ש החכם השואל בשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' ס"ב) דהיכא שאסור הגרמא גם אמירה לנכרי אסור דהוא ג"כ גרמא והגאון רז"מ ז"ל חולק עליו דאפי' היכא דמרבינן לאסור גרמא כגון להטיל מום בבכור ע"י הגרמא ה"ד שהוא בעצמו עושה מעשה רק שנגמר לאחר זמן זה מיקרי גרמא אבל אמירה לנכרי שהוא אינו עושה מעשה כלל גרע מגרמא עש"ה בעני"ז ומשמע דזה עכ"פ מודה הגאון רז"מ ז"ל דהיכא שאסרה תורה אמירה לנכרי לעשות מכש"כ דגרמא אסורה דגרמא עדיפה מאמירה לנכרי לשיטתו ורק בדרבנן יש לחלק בין אמירה לנכרי שאסור בשבת מטעם דאתי לעשות בעצמו משא"כ גרמא וכמו"ש הגז"ל שם אבל אם אסרה תורה אמירה לנכרי באיזה מקום מכש"כ שגרמא אסור דאמירה לנכרי הוא גרמא רחוקה יותר מגרמא של עצמו לשי' הגאון רז"מ ז"ל

והנה גוף מחלוקת הר"ח והראב"ד ז"ל הנ"ל אי משמשי דישראל יש להם ביטול נלפע"ד דתליא בפלוגתא דתנאי בע"ז (נ"א:) דרבי ישמעאל סובר שם דע"ז של נכרי אסורה רק משתיעבד ושל ישראל מיד ור"ע אומר חילוף הדברים ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד ע"ש ובירושלמי דע"ז פ"ד ה"ד אמרי' דמשום שע"ז של עכו"ם אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול וע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתיעבד לפיכך אין לה ביטול והאחרונים הסבירו ד' הירוש' דמשום דע"ז של נכרי אסורה מיד היינו ע"י הזמנה לפיכך מהני ביטול דמפקיע הזמנה ראשונה משא"כ ע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד דהוא מעשה ולכן לא נפקע ע"י ביטול עש"ה ולפי"ז הרי אמרי' בש"ס דע"ז (נ"ב.) דלר"ע דסובר דע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד גם משמשין ע"ז של ישראל אינם אסורין רק משיעבדו בהם ע"ש ולפי"ז ש"מ דלר"ע גם משמשי ע"ז דישראל אין להם ביטול כמו ע"ז גופה דישראל שאין לה ביטול לפי הסברת הירושלמי הנ"ל משום דמיתסרא בעבודה ל"מ ביטול להפקיע איסורא מינה א"כ ה"ט שייך גם כן במשמשין דמיתסרי בעבודה אך כ"ז לר"ע דס"ל דע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד ובנכרי להיפך שפיר שייך הסבר הירושלמי במה שע"ז של ישראל אין לה ביטול ונמצא דגם משמשין דע"ז דישראל אין להם ביטול וכנ"ל אבל לרי"ש דסובר להיפך דע"ז של ישראל אסורה מיד ודנכרי משתיעבד א"כ אי אפשר לומר כהסברת הירושלמי הנ"ל ועכצ"ל הא דע"ז של ישראל אין לה ביטול גזיה"כ הוא מקרא דושם בסתר כדאמרי' בע"ז (נ"ב:) ע"ש וע' בחי' לע"ז שם מש"כ בזה א"כ י"ל דגזיה"כ הוא דוקא בע"ז עצמה דחמירא אין לה ביטול אבל משמשי ע"ז אפי' דישראל יש להם ביטול וכשי' הר"ח הנ"ל

ואחרי שהודיענו אלקים כ"ז א"כ איכ"ל דלרי"ש לשיטתי' דסובר דדוקא ע"ז של ישראל אין לה ביטול אבל משמשי' יש להם ביטול וא"כ צריך לפרש קרא דונתצתם את מזבחותם דהוא ע"י נכרי כביטול ע"ז כמו"ש בתשו' אמר"י הנ"ל לפרש אליבא דהר"ח וא"כ נשמע לפי"ז דלא תעשון כן אסור גם ע"י אמירה לנכרי דמה דהתירה התורה וציותה לעשות בע"ז אסרה לט לעשות לגבוה כמו"כ וכיון שאסור גם ע"י אמירה לנכרי ממילא גם גרמא מיתסר בלאו דלא תעשון כן דלא עדיף אמירה לנכרי מגרמא וכנ"ל, וכיון שנשמע לרי"ש דגרמא אסורא בל"ת כן לכן קאמר רי"ש לשי' שלא יעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב אבל להלכה דקיי"ל כר"ע דע"ז של ישראל אינה אסורה רק משתיעבד וכדפסקינן בש"ע יו"ד (סי' קל"ט ס"א) ולדידי' משמשי ע"ז דישראל ג"כ אין להם ביטול וכנ"ל וא"כ בע"כ מפרשינן הא דונתצתם את מזבחותם שאסורים בהנאה לא ע"י ביטול של נכרי