אמרי כהן צו

זה טמון בידך ע"י נהרג נוב עיה"כ כו' עכ"ד עיי"ש. ובמחכת"ה דבריו תמוהין דאין הנדון דומה לראי' דבשלמא בשפיכ"ד איכא איסורא רבה גם בגרמא וכמו"ש רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' רוצח ה"ב דהשוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדו והרגו או שכפתו והניחו לפני ארי וכי"ב והרגתו חי' וכו' כל א' מאל שופך דמים הוא ועון הריגתו בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד עכ"ל. הרי שבגורם לשפיכ"ד איכא עונש מיתה ביד"ש ולכן נחשב הגורם כעושה מעשה שם אבל בנדון שאלתינו דאנו דנין לענין הלאו דלא תעשון כן אדרבה גרמא ל"ח כמעשה כדאמרי' בשבת (ק"כ.) דקרא דלא תעשון כן נדרש דעשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי ע"ש א"כ האיך נאמר בזה שגרמא חשיב כעושה מעשה בידים

ועיי' בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) שדחה ראי' השבו"י בח"ג (סי' י') בדין שריפת כתבי קודש שבלו כי ע"י גניזה יבואו לידי בזיון משאול המלך ע"ה מטעם הנ"ל יעייש"ה. ובכלל לפלא בעיני על הגאון מסטאניסלוב ז"ל שבכל תשובתו הנ"ל לא הביא כלל לדון היתר גרמא בלאו דלא תעשון כן מש"ס דשבת הנ"ל שהוא יסוד גדול בניד"ז

ושוב כתב הרב המחבר ז"ל הנ"ל שם לדון להתיר מברכות (יו"ד) דאמרי' שם דא"ל ישעי' לחזקי' מות תמות וכו' דלא נסיבתא אשה לקיים מצות פו"ר א"ל חזינא דיהוי לי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך הרי שמקודם צריך לקיים מצות השי"ת ואין לו להביט מה שיהי' אחריו עכ"ד. וג"ז אינו ענין כלל לניד"ד לפע"ד דהתם שפיר אמר לו ישעי' הנביא בהדי כבשי דרחמנא למה לך דע"י מה שראה ברוה"ק שיהי' לו בנין דלא מעלי בודאי לא יוכל לבטל מצ"ע דפו"ר המוטלת עליו דדיני התוה"ק אינם משתנים עפ"י רוה"ק כמו דאמרי' בב"מ (נ"ט:) דלא בשמים היא ואין אנו משגיחין בבת קול אפי' להכרעת הלכה ע"ש וע' בספר יד אלי' ח"א (סי' מ"ג) שנסתפק אי מותר לסמוך על רוה"ק בתערובות טריפה בין כשירות במה שמכיר ברוה"ק איזהו הטריפה ואיזהו הכשירה וכ' דאין לסמוך על רוה"ק בזה דתורה לא בשמים הוא וכנ"ל עש"ה וע' בכל"ח פ' ויגש בעני"ז משא"כ בניד"ד שאנו מוסרין התפילין ליד נכרים הממונים בבית החולים שאומרים מקודם לכן שבאם ימסרו התפילין להחולה להניחם אזי בעת יציאתו מביה"ח ישרפהו מנלן שהותר למסור להם תפילין כדי שיקיים זה מצ"ע דתפילין ולא נשגיח ע"ז שישרפו אח"כ התפילין חלילה כיון דד"ז שהוא גורם לשריפת התפילין אנו רואים כמעט בחוש ואי"צ לרוה"ק ועפי"ז נדחה יתר דברי הגז"ל בתשובתו שם בהוכחות מכמה מקומות בש"ס עיי"ש. ומה שסיים הגאון ז"ל דעתה יקיים מצות ה' כדת של תורה ומה דיהי' אין לנו עסק ונוכל לקוות כי יבקש מאת השורפים כלי תשמישיו לגנוז תפיליו בבית עולם אצל קבר ת"ח ולא יראו החוצה עכ"ל ע"ש

הנה מה דפשיט לי' ז"ל דבכה"ג שלא ישרפו התפילין רק יגנזהו הי' שרי למסור להם התפילין מבעיא לענ"ד טובא דאם שמצינו גניזה כזו בש"ס דמגילה (כ"ו:) היינו דוקא לספ"ת שבלה שכבר אינו ראוי לכלום אז גונזין אותו כהנ"ל אבל תפילין כשירים שעדיין ראויי' למצותן אם יגנזהו בקרקע הו"ל כמאבד דבר קדושה שעובר בלא תעשון כן, וגדולה מזו כ' בתשו' בית שלמה חאו"ח (סי' כ"ד) דאם סוגר ביהכנ"ס שלא להתפלל בו הו"ל הורדה מקדושה והביא מד' תשו' מ"ב דאם יכולים לתקן יריעה ואינם מתקנים אותה הוי הורדה מקדושה עש"ה שחולק ע"ד החת"ס בתשו' חאו"ח (סי' ל"ב) שכ' להיפך מזה לענין ביהכנ"ס וא"כ בודאי דאסור להביא לידי גניזה תפילין כשירים דהו"ל הורדה מקדושה ואמנם יש לצדד להקל בזה עפימ"ש בבי"ש יו"ד ח"א (סי' קל"ח) דלצורך מצוה שרי להביא יריעה לידי גניזה ול"ה כמו הורדה מקדושה דגם לצורך מצוה אסור עש"ה ובתשו' אמרי יושר ממורי הגז"ל ח"א (סי' קמ"א) מ"ש בזה וא"כ בניד"ד דהדבר נוגע לקיום מצ"ע של הנחת תפילין הי' מקום להתיר אם הי' רק הבאה לגניזת התפילין אבל באמת בקבורה בקרקע הו"ל כמאבד בידים וכשריפה דמיא וא"כ עדיין הדבר בספק עומד אם יש להתיר המסירה בתפילין ולא נחוש מה שיעשו עמהם הנכרים אח"כ וראיתי בתשו' הנ"ל שהביא בשם הגאון מדענענבורג ז"ל שהחמיר שלא למסור התפילין בכזה אבל לא כתב כלל טעמו ונימוקו ולכן נחזי אנן מה דינא דהאי שאילתא

והנה כבר הבאתי לעיל דברי הש"ס בשבת (ק"כ:) דבלאו דלא תעשון כן גרמא שרי, ואמנם הנוב"י במהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) התפלא דלמה לא הביאו הפוסקים הך דינא אם מותר לגרום מחיקת השם והוא ז"ל כתב בטעם השמטת הפוסקים שסמכו עצמם אהא דאיתא דמגילה (כ"ו:) דס"ת שבלה גונזין אותו בקבר ת"ח ומסקינן שם דצריך כלי חרס למען יעמדו ימים רבים וכ"פ בש"ע יו"ד (סי' רפ"ב) א"כ מוכח דאסור לגרום מחיקת השם הואיל וצריך כ"ח וסותר לסוגי' דשבת עכ"ד ז"ל ע"ש ולפע"ד יש לדחות דשאני התם במגילה דכיון דגונז בידים הספ"ת בקרקע אף דממילא בא לידי מחיקה הו"ל כמאבד בידים ולא דמי לגרמא דשרינן בש"ס דשבת הנ"ל דהתם אינו עושה בהשם גופה שום מעשה וכעי"ז כ' בקסת הסופר (סי' י"א) בלה"ס סק"א לישב קו' הטוטו"ד קמא (בסי' רל"ט) שהוכיח מסוכה (נ"ג:) דאמרי' בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי שם אחספא ונשדי' בתהומא ומנח וכו' והרי דוד ל"ה מוחק רק המים מחקו והוי רק גרמא ואעפי"כ הי' אסור לולי הק"ו עכ"ק ותי' הגהמ"ח הנ"ל דשם ל"ה גרמא אלא מעשה בידים וכמו"ש הר"ן בשבת פ' כל כתבי בהא דאמר רבי ישמעאל על האי גברא דשקען לברכות הכתובים במים גדול עונש האחרון יותר מן הראשון מפני שאבדן בידים עש"ה וה"ה הקובר כתבי קודש בקרקע מיקרי איבוד בידים אך כיון דהוא ספ"ת שבלה וצריך גניזה בקרקע מכמ"ק מה שאפשר להציל שלא תאבד במהרה דהיינו שיניחנה בכ"ח למען יעמוד ימים רבים מחויב לעשות ואי אינו עושה כן הו"ל כמאבד בידים והבן, וע' בשיח יצחק על מס' מכות (דף י"א) בענין הנ"ל. ובלא"ה שם במגילה לא איירי מדין תורה רק חומרא דרבנן בעלמא הוא דהא כיון שהוא ספ"ת שבלה ואינו ראוי עוד למצותו שוב ליכא איסורא דאורייתא משום לא תעשון כן וכמו"ש בתשו' חסל"א מהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) דכל שנפסד צורות האותיות אין בהם איסור מחיקה רק מדברי סופרים דכיון דאמרה תורה ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' לא אסרה תורה רק דומיא דמצוה לאבד ע"ז כה"ג להיפך מוזהר הוא בשמירת קדושת השם וכיון דע"ז אף למ"ד בע"ז (מ"א) דע"ז שנשתבר מאלי' אסורה היינו משום דס"ל עובדין לשברים אבל שברי שברים מותרים כמבואר שם (דף י"ט ע"ב) וא"כ מבואר מזה דכל שאינו ראוי למלאכתה אזיל מינה