אמרי כהן צה

מקבלין מן הכל וא"כ אדרבה מפני שישראל הם במעלה יתירה על האומה"ע וקרבנם הוא גבוה במעלה אין מקבלין קרבן ממומרים משא"כ באומה"ע

ומה שהעיר כ"ג במנחות (ע"ג:) דאמרי' שלמי עכו"ם עולות הן משום דעכו"ם לבו לשמים דמה מהני מה שבלבו לבטל האמירה שאומר שלמים הא הוי דברים שבלב ואי"ל דבקדשים מהני מחשבה ושפיר מועיל מחשבה לפרש מה שאמר בפיו דז"א דרק בישראל מהני מחשבה בקדשים מכל נדיב לב עולות אבל עכו"ם אף שנודר להקדש מהני זה רק במוציא בשפתיו ולא במחשבה עכ"ד, לפלא על מעכת"ה שכתב ד"ז מדעתי' דנפשי' ולא הזכיר מד' הירושלמי פי"ג דיבמות ה"ב דתני ר"ה גוים אין להן מחשבה בין להכשיר בין לתרומה ופי' הקר"ע דאין תרומתו תרומה עד שיוציא בשפתיו ויאמר הר"ז תרומה משא"כ ישראל דסגי במחשבה דכתיב ונחשב לכם ולא לעכו"ם עש"ה ובס' טל תורה בהגהותיו לירושלמי שם שכ' דה"ה בהקדש דל"מ מחשבה בנכרי ע"ש, ובעיקר הערתו בש"ס דמנחות הנ"ל גם אני הרגשתי בזה בחידושי וכתבתי לישב ופלפלתי בזה מאז עם הרב הגאון האבד"ק דאמבראווא שליט"א ואכ"מ

מעכ"ג תמה בדברי התוס' במנחות שם בד"ה איש איש שהקשו דלמ"ל קרא ע"ז תיפ"ל מקרא דבן נכר לא תקריבו את אלה דמשמע הא תמימים תקריבו דליכא למימר דקאי על ישראל מומר כמו בפסח כו' עכ"ק וע"ז תמה כ"ג דאיך אפש"ל דבן נכר יהי' קאי על ישראל מומר דהא ע"כ מיירי בן נכר בעוע"ז לא מיבעיא לדעת הרמב"ם דס"ל דרק עוע"ז אסור בפסח אבל מומר לשאר עבירות מותר בפסח ועי' בטו"א חגיגה (ד':) שכ' שגם התוס' ס"ל כן אלא אפי' לרש"י דגם מומר לשאר עבירות אסור בפסח ע"כ כ"ע מודים שהלשון בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים בודאי קאי על מומר לכה"ת דאין סברא לומר דקאי על מומר לד"א וא"כ שוב אאפ"ל דקרא קאי על מומר דהא מומר לע"ז פסול להקריב קרבן מן מכם או מע"ה כמבואר בחולין הנ"ל עכדמעכ"ג, והנה מש"כ דגם לרש"י לשון בן נכר דפי' שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים הוא רק במומר לכה"ת לפע"ד לא משמע כן דהרי ז"ל רש"י בפסחים (כ"ח:) בד"ה בן נכר מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ולא לכה"ת עכ"ל הרי להדיא דעל לשון שנתנכרו מעשיו כו' מפרש דמיירי דל"ה מומר לכה"ת ואעפי"כ קרי לי' נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים וגם מוכרח לומר לד' רש"י דאי הוי מפרש לשון בן נכר על מומר לכה"ת כולה מנ"ל למיפסל בפסח אף מי שהוא מומר לד"א ומכח זה הוכיח דערל היינו מתו אחיו מחמת מילה דאי מומר לערלות הוי בכלל בן נכר עבפרש"י פ' בא וברש"י זבחים (כ"ב:) נימא באמת דמומר לד"א לא פסול בפסח וע"כ דלשון בן נכר גופה כולל גם מומר לד"א דזה הוי ג"כ נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים וא"כ י"ל דגם התוס' במנחות הנ"ל דרצה לאוקמי קרא דמיד בן נכר במומר קאי לד' רש"י דבן נכר היינו מומר לד"א בפסח וה"ה בקרא דמיד בן נכר איירי כן ואף שהטו"א בחגיגה שם הוכיח מד' התוס' דס"ל כהרמב"ם היינו מדהתוס' דזבחים שם עש"ה אבל מסתימת לשון התוס' בפסחים (ק"כ.) בד"ה כל בן נכר שכ' דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה ע"ש משמע דס"ל כד' רש"י דבן נכר היינו מומר לד"א ומכח זה צ"ל דערל היינו באונס דאל"כ הוי בכלל בן נכר וא"כ י"ל דגם התוס' במנחות שם אזלי כפי שיטתם בפסחים הנ"ל אך גם לד' הרמז"ל דבן נכר היינו עובד ע"ז איכ"ל דזה אפי' אם עובד ע"ז בפ"א מיקרי בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים משא"כ מצד הא דאין מקבלין קרבן מן המומר הוא דוקא במומר ורגיל בכך כמה פעמים לכה"פ ג"פ כדמשמע מד' התוס' דעירובין (ס"ט.) וכבר האריך בפרט זה הגאון בעל משל"מ ז"ל בפ"ג מה' שגגות ודן אי מיפסל עכ"פ מטעם זבח רשעים תועבה עייש"ה וא"כ שפיר י"ל דקרא דמיד בן נכר לא תקריבו את אלה וגו' איירי במומר לע"ז רק פ"א דמצד קרא דמכם אין למעטי' לפי הנ"ל

וע"ד הפילפול י"ל בישוב קו' כת"ה הנ"ל עפי"מ דאמרינן בירושלמי פ"א דשקלים ה"ד אר"א מתניתין בנכרים אבל בכותים לא ותני כן אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים ופי' הקרבן עדה דכיון דדרשינן מקרא דאדם כי יקריב מכם קרבן אדם לרבות את הגרים וקשיא למ"ל קרא ע"ז תיפ"ל דלא גרע מעכו"ם דאיתרבי מאיש איש שנודרין נו"נ כישראל אלא לאשמעינן דהא דכתיב מכם למעט מומרים דוקא מומרים מישראל אבל מגרים מקבלין אפי' ממומרים והשתא מכותיים אעפ"י שחזרו לסורם מקבלין מהם עכ"ד ז"ל ולפי"ז יל"פ דמש"כ התוס' במנחות הנ"ל דקרא דמיד בן נכר קאי אישראל מומר היינו אגר שהמיר אח"כ דמיקרי ג"כ ישראל מומר כמבואר ביבמות (מ"ז:) ושפיר אשמעינן בי' קרא דדוקא בע"מ לא תקבלו ממנו הא תמימים תקבלו ממנו דהא מיד גר מומר מקבלין קרבנות לפי הנ"ל

ואכן עיקר דברי הקרב"ע הנ"ל לחלק בין ישראל לגר לענין מומרים הם חידוש גדול וגוף פירושו בירושלמי איננו מוכרח דלפי"מ שפי' הירושלמי בפי' מהר"א פולדא ז"ל נשמע מד' הירושלמי דגר דינו ממש כישראל והארכתי בזה בחידושי במקו"א ואכ"מ. [וע' מה שכתבתי לעיל בסי' י"ג בד' הקרב"ע הנ"ל יעיי"ש]

סימן כב

ב"ה אור ליום ב' ט"ו אדר ראשון פורים קטן דשושן תרצ"ה

בד"מ שנשאלתי בבחור א' שנפל למשכב בחולי המתדבקת ר"ל ועיד"ז לקחוהו לבית החולים של נכרים ללשכה המיוחדת לחולים המתדבקים ר"ל ואם כי הוטב לו על מחלתו אבל עדיין הוא מוכרח להיות בשם עד כי יתרפא לגמרי והוא מבקש להניח תפילין ואמנם פקודת הרופאים הוא לשרוף כל דבר שניתן להחולה בכל עת שהוא שם ולכן אמרו בשם שאף אם ירשוהו ליתן לו לשם התפילין כדי להניחם מכ"מ בעת שיגיע העונה שיצא מביה"ח המה ישרפו את הנ"ל ח"ו בכלל כל כלי תשמישו ובא השואל ושאל אם מותר ליתן לו לשם התפילין שיקיים מצות הנחת תפילין כעת ולא נשגיח מה יהא בסופו או לא

תשובה. הנה בשאלה כזאת ראיתי שכבר נשאל הגאון מסטאניסלוב ז"ל בספרו שו"ת אמרי דוד (סי' רי"ח), והנה בר"ד רצה לדון שאין אנו רשאים לתת לו התפילין אם אח"כ ישרפו אותם חלילה דהר"ז כאלו אנחנו שרפנו אותם ועוברים על הלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם וה"ר מיבמות (ע"ו:) דאמרי' שאול אשר הכה הגבעונים וכו' אלא מתוך שהמית נוב עיר הכהנים מעלה עה"כ כאלו המיתם ובסנהדרין (צ"ה.) א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהי' עון