אמרי כהן צב

עצומה ביותר ולחומר הנושא נלפע"ד לתרץ עפימ"ש הר"ן בנדרים שם דלכן קתני תרווייהו במשנה כע"ז כעורות לבובין משום דתני איסוה"נ כע"ז ואח"כ תני איסוה"נ שאין להם בטילה כעורות לבובין שהיו תקרובת ע"ז עש"ה. וא"כ נשמע מזה דהא דקתני ברישא דמתני' כע"ז היינו ע"ז של נכרי דמהני לה ביטול דאל"כ רק דאיירי בע"ז דישראל הרי גם ע"ז דישראל אין לה ביטול ולמ"ל לאשמעינן עוד תקרובת ע"ז אע"כ דכע"ז דקתני התם היינו ע"ז של נכרי והנה כבר הובא לעיל דברי התוס' דכתבו דחליפי ע"ז בידי עכו"ם מותרין וצ"ב דלמה מותרין הא כיון דילפינן מקרא דכל שאתה מהוה הרי הוא כמוהו מהראוי להיות כן גם בעכו"ם שהחליף ע"ז שלו ובתוס' נדחקו בזה ולכן נראה הטעם דהנה בקרא דילפינן מינה דחליפי ע"ז אסורין היינו מוהיית חרם כמוהו בפ' עקב כתיב מקודם פסילי אלהיהם תשרפון באש וגומר ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו משמע להדיא דקרא דלא תביא תועבה אל ביתך אדלעיל מיני' קאי היינו אקרא דפסילי אלהיהם תשרפון באש וע"ז קאי קרא דוהיית חרם כמוהו ומעתה נראה דהנה בחזקוני עה"ת שם כ' דפסילי אלה' תשרפון באש שהרי לבטל ע"י כנעני א"א לפי שבשעה שאמרו אלה אלהיך ישראל אוו לאלוהות הרבה וכל העכו"ם שהיו בארץ כנען משל ישראל הם שהרי הארץ מוחזקת להם וע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית אלא שריפה עכ"ד ז"ל ובאמת כ"ז מבואר בש"ס דע"ז (נ"ג:) רק דשם קאי אקרא דואשריהם תשרפון באש הנאמר בפ' ראה והחזקוני כ"כ אקרא המוקדם בפ' עקב דפסילי אלהיהם וגו' וכנ"ל [וע' בעבודת עבודה ח"ב בסוגי' דלקמן (נ"א:) שנסתבך בד"ז במה איירי קרא דפסילי אלהיהם תשרפון באש אי בע"ז של נכרי הא א"צ שריפה בביטול בעלמא סגי ואי בע"ז דישראל מכח שליחותיי' דישראל קעבדו משעה שעשו העגל א"כ האיך יליף ר"ע לקמן בש"ס (נ"ב) מקרא דפסילי אלה' דע"ז של נכרי אסורה מיד דמשפסלו נעשה אלוה הא ע"ז של ישראל הוי יעייש"ה ובמכהד"ג אשתמטתי' לפ"ש ד' החזקוני הנ"ל שכ' מפורש דקרא דפסילי אלה' תשרפון באש ג"כ איירי בע"ז של ישראל משום דמשעה שפלחו ישראל לעגל גלי דעתיי' דניח"ל בע"ז ולפי"ז צ"ל הא דיליף מזה דע"ז של נכרי נאסר מיד היינו דלענין זה שיותסר מיד הו"ל לע"ז שלהם דין כע"ז של נכרי כיון דהעכו"ם הי"ל חלק בא"י אף אם היא ירושה לנו מאבותינו מכ"מ כבר כתבו התוס' בר"ה (י"ג.) בד"ה ולא קציר נכרי דיש להם חלק במה שזרעו ע"ש אבל כיון דגוף הקרקע הי' דישראל לא הוי מצי לאסור האילנות אם לא ע"י שליחות דישראל דגלי דעתיי' דניח"ל ושוב הו"ל לחומרא הדין כע"ז של ישראל דל"מ להו ביטול ואזיל הכא והכא לחומרא ודו"ק ועדיין צ"ע בזה ובעיקר קושי' העבודת עבודה הארכתי בקונטריסי הנ"ל ואכ"מ]

ולפי"ז דקרא דפסילי אלהיהם איירי בע"ז של ישראל לפי"ד החזקוני הנ"ל ועלה קאי קרא דל"ת תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו א"כ מסתברא דדוקא בע"ז של ישראל דאיירי בה התם דחמירא שאין לה ביטול עולמית בה אמרי' דכל שאתה מהוה ממנה הרי הוא כמוהו כדדרשינן מקרא דוהיית חרם כמוהו אבל ע"ז של נכרי דקילא דמועיל לה ביטול דנכרי מנלן לרבות לזה ול"א באמת כן בע"ז של נכרי דחליפיו כמוהו כיון דהילפותא דוהיית חרם כמוהו לא קאי עלה וא"כ מובן ממילא הטעם דמצינו בש"ס דחליפי ע"ז הנמצאים ביד עכו"ם מותרין כמו"ד לקמן (ס"ד.) וכמו"ש התוס' להוכיח כן כנ"ל כיון דעכו"ם החליף הע"ז שלו שיש לה ביטול חליפיו מותרין ואף דאמרי' בש"ס התם דגם חליפי יי"נ מותרים אע"ג דיי"נ אין לו ביטול דהוא תקרובת ע"ז י"ל כמו"ש החת"ס שם והבאתיו לעיל דתקרובת ע"ז בלא"ה חליפיו מותרין מה"ת דאינו בכלל ולא תביא תועבה אל ביתך ע"ש שביאר עפי"ז ד' התוס' שם

ולפי"ז יומצא דע"ז של נכרי שיש לה ביטול לא די שאם החליפה עכו"ם שמותר הדמים ול"ה חליפי ע"ז אלא אפי' החליף ישראל הע"ז של נכרי חליפיו מותרים מה"ת כיון דיש לה ביטול וקרא דוהיית חרם כמוהו דילפינן מינה איסור חליפין לא איירי רק בע"ז של ישראל שאין לה בטילה עולמית ואי"ל דלא משכח"ל ד"ז דאם נטל הישראל הע"ז והחליפה שוב נעשית ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ז"א דהא דע"ז של נכרי וזכה בה הישראל לית לי' ביטול הוא רק גזירה דרבנן אבל מה"ת מהני לה ביטול עדיין כמו"ש הסמ"ג והובא לעיל וא"כ כיון דמה"ת מהני לה ביטול שוב חליפיו מותרין דאין ללמדה מקרא דוהיית חרם כמוהו דאיירי בע"ז של ישראל החמורה שאין לה ביטול

ומעתה סרה מהר קושי' מעכת"ה ממשנה דרפ"ב דנדרים הנ"ל ע"ד הר"ן הנ"ל בממנ"פ אי מעורות לבובין ל"ק דהוא תקרובות ע"ז וחליפי תקרובת מותרין מה"ת לפי"ד הרמב"ן ז"ל הנ"ל ואי מהא דקתני כע"ז ל"ק כיון דקתני ע"ז של נכרי כנ"ל וע"ז של נכרי החליפין מותרין מה"ת ולא אסרינן מקרא דוהיית חרם כמוהו לאסור חליפין רק בע"ז של ישראל וא"כ ל"ד להקדש שתופסת דמי' ומשוה"כ מהני בה התפסה כמו שכ' הר"ן הנ"ל ודו"ק

ולכאורה עומד לנגד חידוש זה משנה ערוכה בע"ז (כ"א.) דקתני התם אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו ע"ז שנא' לא תביא תועבה אל ביתך ולפי הנ"ל הרי בע"ז של נכרי ליכא הלאו דלא תביא תועבה אל ביתך וא"כ אפי' יכניס העכו"ם לתוכו ע"ז שלו ליכא הלאו דלא תביא תועבה אל ביתך בזה ואך י"ל דהרי בלא"ה כתבו התוס' שם בד"ה אף במקום כו' בשם הר"א ז"ל דהלאו דלא תביא תועבה אל ביתך מה"ת ליכא כ"א בבית הישראל שהוא דר בתוכו בעודו דר בו ורבנן הוא דגזרו שלא להשכיר לנכרי מפני שמכניס לתוכו עכו"ם הרי דהמשנה מיירי מאיסור דרבנן ואעפי"כ מייתי עלה קרא דלא תביא תועבה אל ביתך וכ"כ בחי' הריטב"א שם דהאי דרשה מדרבנן הוא שאסרו לנכרים הכנסת ע"ז בבתינו ואסמכוה אהאי קרא דאילו קרא גופה לא מיירי אלא באיסור ע"ז והנאתה ושלא יכניסנה לבתינו ליהנות ממנה עש"ה וא"כ י"ל דה"ה דע"ז של נכרי ליכא הלאו דאורייתא והא דנקט קרא דלא תביא תועבה אל ביתך הוא אסמכתא בעלמא ומדרבנן היא דאסור להכניס ע"ז של נכרי בבתינו וז"פ

ובעני"ז צ"ע לענ"ד לשון רש"י בע"ז (נ"ד:) שפי' אהא דאמרי' אעפ"י שאמרו המשתחוה לבע"ח לא אסרן עשאן חליפין לע"ז אסרן ופרש"י החליפן בע"ז שהיתה לו ע"ז והחליפן לנכרי בבהמתו עכ"ל וכ"ה לשון הר"ן לאלפסי שכ' כלומר שהיתה לו ע"ז והחליפה לעכו"ם בבהמות אסרן עכ"ל ע"ש וצ"ע דלמה נקטו שהחליפן לנכרי ואטו בהחליפן לישראל אין