אמרי כהן צא

וכה ראיתי בפרישה ליו"ד (ברסי' קמ"ו) שכ' בהגה"ה שם להסביר מש"כ בטור שם בשם הר"א דמשמשי אליל ונוי' אם באו ליד ישראל ואח"כ בטלם עכו"ם מותרים שאין להחמיר בהן כמו באליל עצמה וע"ז כ' בהגהות פרישה וז"ל דשאני ע"ז עצמה דאסורה מיד אעפ"י שלא עבדה לאפוקי משמשי' דאינה אסורה עד שיעבדה ליכא למיגזר כ"כ ויכול העכו"ם לבטל אפי' ביד ישראל עכ"ל ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה דמאי חומרא היא זה שע"ז עצמה אסורה מיד ומשוה"כ ל"מ בי' ביטול הא חזינן להיפך דהרי קיי"ל כר"ע דע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד וכמבואר בטוש"ע לעיל (בסי' קל"ט) ואעפי"כ לע"ז של נכרי מהני ביטול של נכרי ולע"ז של ישראל ל"מ ביטול של נכרי והא דל"מ ביטול לע"ז דנכרי שבא ליד ישראל הוא רק משום גזירה אטו ע"ז של ישראל ולא מטעם חומרא דאסורה מיד דהא חזינן דכ"ז שלא זכה בה הישראל מהני ביטול לבטלה וא"כ מה מועיל ד"ז שע"ז אסורה מיד משא"כ משמשי' להחמיר יותר בע"ז לענין ביטול מבמשמשי' וסתירה גלוי' לסברא זאת מבואר בירושלמי פ"ד דע"ז ה"ד דרצ"ל הסברא דמשוה"כ לע"ז של נכרי מהני ביטול משום דאסורה מיד אבל ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתיעבד לפיכך אין לה ביטול ור"ז חולק ע"ז ואמר לית כאן לפיכך אלא יש לה ביטול ואין לה ביטול עש"ה והארכתי בד' הירושלמי אלו בקונטרס מיוחד אשר כתבתי בעני"ז בס"ד ועכ"פ הנך רואה דמצד הסברא הי' ראוי לומר להיפך דכל היכא שצריך מעשה לאיסורה ל"מ ביטול לבטלה והאיך כתב הפרישה להיפך מזה וצע"ג

והנה מעכת"ה הי"ו הביא קושי' מחיבורו כת"י הפלאת נדרים ח"ב שהקשה לד' הר"ן בפ"ג דשבועות שכ' הטעם דלא מהני מתפיס בדבר האסור הוא משום דל"מ שום נדר אלא בהתפסה דהתורה לא נתנה רשות לאדם לאסור דבר המותר אלא נדר להקדיש לגבוה ואם מתפיס בקרבן כיון שהקדש תופס את דמי' וכל מה שאתה מהוה ממנה הרי הוא כמוהו לכך מהני כל נדרי איסור אבל במתפיס בדבר האסור כיון שאינו תופס את דמיו ל"מ הנדר וקשה ע"ד ממשנה פ"ב דנדרים (י"ג:) כעורות לבובין מותר דהוי מתפיס בדבר האסור הא כיון דע"ז תופס את דמיו א"כ דמי להקדש שחל הנדר מטעם התפסה ואיזה חילוק יש בין המתפיס דע"ז למתפיס בקרבן עכ"ק, ובהשקפה ראשונה חשבתי לישב קושי' זאת עפימ"ש בחידושי חת"ס על מס' ע"ז בר"פ השוכר את הפועל בד"ה הואיל ויי"נ אסובה"נ כו' לחדש לפימ"ש הלח"מ בריש פי"א ממאכא"ס דבע"ז עצמה איכא תרי לאוין א' לא ידבק בידך מאומה מן החרם והב' לא תביא תועבה אל ביתך משא"כ בתקרובת ע"ז ליכא משום לא תביא תועבה וא"כ גם חליפי של תקרובת ע"ז אינם תופסים דמיהם מה"ת דהרי תפיסת דמים נפק"ל מלא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהוה ממנו הרי היא כמוהו וההוא לא קאי אתקרובת אלא מ"מ חליפיו אסור מדרבנן עכ"ד ז"ל ע"ש ומעתה י"ל דגם ד' הר"ן כ"ה דחליפי תקרובת ע"ז אינם אסורין מה"ת כ"א מדרבנן וא"כ לק"מ מעורות לבובין שהם תקרובת ע"ז כמו"ש הר"ן בנדרים שם וע' בע"ז (ל"ב.) ומה"ת אינם תופסים דמיהם ולכן ל"מ התפסה בהו ול"ד להקדש שתופס דמיו מה"ת שפיר כ' הר"ן להסביר דמשוה"כ חל במתפיס בקרבן משא"כ בתקרובת ע"ז

איברא דחידוש זה שכ' החת"ס בשם הלח"מ נובע ממקור טהור מדברי הרמב"ן ז"ל בספר המצות במל"ת קצ"ד שכ' בזה"ל אבל משמשין נראין הדברים שאין בכלל ולא תביא תועבה אל ביתך שאילו הי' כן ילקה עליהם שלש משום לא תחמוד כסף וזהב עליהם ומשום ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם ומשום לא ידבק בידך מאומה מן החרם אלא ע"ז בלבד היא שנקראת חרם דכתיב כי חרם הוא ולא משמשי' ותקרובת שלה עכ"ל הנצל"ע עש"ה והגאון בעל חת"ס ז"ל לא ראה ד' הרמב"ן ז"ל אלו ואילו הי' רואה הי' שמח דבד' הרמב"ן הנ"ל מפורש כחידושו דקרא דוהיית חרם כמוהו לא קאי כלל אתקרובת ובד' הלח"מ אינו מפורש זה רק דקרא דלא תביא תועבה אל ביתך לא קאי אתקרובת ועפי"ז חתר הח"ס ז"ל להוכיח דגם סיפא דקרא לא איירי בתקרובת ע"ז אבל בדברי הרמב"ן ז"ל מפורש כדבריו ז"ל

וחזות קשה ראיתי בד' החת"ס בחידושיו לע"ז (לדף ס"ד.) בד"ה ומכר ע"ז והביא לו יי"נ והביא לו כו' שכ' דביי"נ ותקרובת ע"ז ס"ל לרמב"ם דלית בי' לאו דלא תביא תועבה אל ביתך וממילא לית בי' נמי משום והיית חרם כמוהו כו' עכ"ד ז"ל ע"ש והוא פלא דהאיך כתב כן בשם הרמב"ם ז"ל הא מפורש להיפך בד' רבינו הרמז"ל בפ"ז מה' עכו"ם ה"ב וז"ל שם עכומ"ז ומשמשי' ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנא' ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל ע"ש ובכ"מ שם וכ"כ הלח"מ שם בסו"ד דמש"כ רבינו הרמז"ל שם לוקה מה"ת ר"ל לוקה תרתי מקרא דלא תביא תועבה אל ביתך וקרא דלא ידבק ע"ש ואין לומר דט"ס נפל בד' החת"ס ובמקום הרמב"ם צ"ל הרמב"ן בנו"ן וכוונתו יהי' ע"ד הרמב"ן ז"ל הנ"ל שהבאתי דז"א דאם כיוון לד' הרמב"ן הנ"ל ל"ה צריך לומר דממילא לית בי' נמי משום והיית חרם כמוהו דהא כן מפורש בדבריו ז"ל להדיא וכנ"ל וע"כ דכוונתו להרמב"ם ז"ל וא"כ דבה"ק צע"ג

עוד תמי' בעיני שהרמב"ן ז"ל בעצמו סותר משנתו דבספהמ"צ כתב להדיא דקרא דלא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו' לא קאי רק אע"ז בלבד ולא על משמשי' ותקרובתה כנ"ל ובפי' הרמב"ן עה"ת בפ' עקב כ' להיפך בפי' עה"כ לא תחמוד כסף וזהב עליהם וז"ל והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו לאסור בהנאה כל עניני ע"ז היא ומשמשי' ותקרובת שלה והנויין עכ"ל והוא ממש להיפך ממש"כ הוא ז"ל בספהמ"צ הנ"ל וצ"ע

ונחזור לענינינו דיש מקום לומר בישוב קושי' מעכת"ה ע"ד הר"ן ז"ל ממשנה רפ"ב דנדרים הנ"ל מהא דקתני עורות לבובין דשאני עורות לבובין שהם תקרובת ע"ז ואינו תופס דמי' מה"ת ולכן ל"מ למתפיס בי' אבל פקחתי עיני וראיתי שבדבריי לא העלתי ארוכה רק לפי"מ דנקיט מעכת"ה בלשונו שהק' מעורות לבובין שפיר י"ל כנ"ל אבל קושייתו קמה וגם נצבה מהא דקתני במשנה שם מקודם דגם באומר כע"ז ל"מ התפסתו ולא מיתסר והרי ע"ז עצמה בודאי תופסת דמי' מה"ת כדילפינן בש"ס מקרא דוהיית חרם כמוהו ואעפי"כ ל"מ להתפיס בי' וקשה מזה ע"ד הר"ן הנ"ל ולפלא בעיני על רומכת"ה ששביק הרישא ונקיט להקשות מסיפא דעורות לבובין והרי מהרישא הקושי'