אמרי כהן צ

משמשין כיון דל"ה כעין פנים ועז"כ דהוא דוחק גדול להעמיס כן בכוונת רש"י כאן שכ' בלשונו ונקרבים היום לע"ז משמע דהאיסור משום תקרובות ולא משום משמשי ע"ז ומחמת זה כ' מעכת"ה בישוב ד' רש"י הנ"ל דנקרבים היום לע"ז היינו דיותסרו משום נוי ע"ז דהא מבואר בע"ז (נ"א:) דמעות חשיבי נוי ע"ז וברש"י שם בד"ה עץ כו' משמע שהי' מקריבין כו' אלמא כל מה דמקריבין קמי' מיתסר הרי דרש"י קורא את נוי שמשימין על הע"ז בשם תקרובת ע"ז א"כ נכון בפשיטות ד' רש"י שכ' דאין חוששין שמא הקריבו המעות לע"ז משום נוי הוא עכ"ד בקיצור ולפעד"נ דהעיקר כמו שכתבתי בישוב ד' רש"י ואין כאן דוחק כלל שהוכרח לומר בלשונו שנקרבים היום לע"ז ולא מצי למימר בפשיטות ששימשו לע"ז וכמו שאבאר הנה במשנה דלקמן (כ"ט:) אמרי' בשר הנכנס לע"ז מותר והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים ומפרשינן בש"ס (ל"ב:) הטעם משום דא"א דליכא תקרובת ע"ז ע"ש והקשו הראשונים האיך ניחוש שימכור בשר שהקריב לע"ז והא בש"ס רפ"ב דמכילתין (כ"ב:) אמרי' אם איתא דאקצי' ואם איתא דפלחי' לא הוה מזבין לי' ומצאתי בחידושי הריטב"א שיישב קו' זו בקצירת אומר בחי' לע"ז שם בד"ה א"א דליכא תקרובת וז"ל פי' וליכא למימר בה דל"ה מזבני לי' כדאמרי' בריש פרקין אבל לבתר דאקרבוה שפיר מזבני' לי' עכ"ל וכפיה"נ כונתו דרק בהוקצה לתקרובת ועדיין לא הקריב לע"ז לא מזבני לי' משא"כ לבתר שכבר עשאו ממנו תקרובת לע"ז שפיר מזבני לי' וא"כ צ"ל הא דאמר בש"ס אם איתא דפלחי' ל"ה מזבני לי' אע"ג דשם קאי אם כבר הי' נעבד לע"ז ואעפי"כ אמר דל"ה מזבין לי' ודלא כד' הריטב"א לכאורה אכן נראה דשפתי הריטב"א ז"ל ברור מללו דדוקא במידי דתקרובת לע"ז דבודאי לא עבדו בדבר אחד רק פעם אחד תקרובת לע"ז וא"כ לבתר שעבדו התקרובת לע"ז אינו נצרך להם לזה ושפיר מזבני לי' אח"כ אבל אם עשאוהו ע"ז דלזה ראוי בכל עת אף אם עבדוהו פ"א בודאי יעבדוהו עוד עד עולם וא"כ שפיר אמר דאם איתא דפלחי' ל"ה מזבין לי' כיון שמחזיק הדבר לע"ז הוא נצרך לו כסדר והבן

ומעתה יומצא דה"ה במשמשי ע"ז אם עשה איזה דבר למשמשי ע"ז מהראוי לומר בי' אם איתא דעשאו לשימוש ע"ז ל"ה מזבין לי' כמו"ד בע"ז שם ובמשמשי ע"ז ל"ש לחלק דבתר דשימש לע"ז מזבני לי' כחילוק הריטב"א הנ"ל לגבי תקרובת ע"ז ז"א דדוקא תקרובת שא"א להקריב רק פ"א מסתמא אמרינן דבתר הכי מזבני לי' משא"כ בע"ז וכן משמשי' כיון דראוי להשתמש בו עדיין לע"ז א"כ דמי לע"ז עצמה דאמרי' אם איתא דפלחי' ל"ה מזבין לי' אף לבתר דפלח לה כ"ה במשמשי' וכמובן

ואחרי עלות כ"ז א"ש מה שהוצרך רש"י ז"ל לומר בלשונו שהמעות נקרבו לע"ז היום ולא הו"מ לומר ששימשו לע"ז בסתם דא"כ הוי קשה האיך ימכרו הדמים ששימשו לע"ז הא הוי חזקה דאם איתא דאקציי' ואם איתא דפלח ל"ח מזבין לי' וה"ה למשמשי ע"ז דאין סברא לחלק בינייהו וא"כ מסתמא ל"א על שום דבר שהי' משמש לע"ז אם לא שידוע לנו בבירור שהי' משמשי ע"ז ולכן פי' שהחשש שהעכו"ם, קרבו הדמים לע"ז וא"כ במידי דתקרובת שפיר י"ל דלאחר שהקריבוהו שוב מכרוהו כד' הריטב"א הנ"ל וא"כ אף דאינו כעין פנים ולא נאסר מצד הדין מכח תקרובת ע"ז מכ"מ נאסר משום משמשי ע"ז לפי"ד החת"ס הנ"ל אבל מכ"מ הרי העכו"ם לא החזיק הדבר למשמשי ע"ז בפירוש ושפיר מכר הדמים דאם הי' מחזיקו למשמשי ע"ז ל"ה מזבין לי' גם עתה כיון שראוי להיות משמש ע"ז תמיד וכנ"ל ולכ"פ שנקרבים היום לע"ז

ועפי"ז יל"ע במש"כ מעכ"ג בכונת רש"י דנקרבים לע"ז היינו שהי' נוי ע"ז ולפי הנ"ל ז"א דא"כ תיקשי האיך מכר הדמים שהי' נוי ע"ז דהא דבר שהי' של ע"ז אינם מוכרים ול"ש בזה לומר כיון שהי' כבר נוי נמכר דז"א רק בתקרובת שנקרב רק פ"א אבל נוי דע"ז שראוי לעולם שיהא נוי לע"ז בודאי אינו נמכר לעולם כמו ע"ז גופה וכמו"ש לענין משמשי ע"ז וכנ"ל ועדיין צ"ע בזה אי אמרי' אם איתא דהי' נוי לע"ז או משמשי ע"ז ל"ה מזבין לי' כמו דאמרי' לענין מוקצה ונעבד דבש"ס אינו מפורש להדיא וצ"ע

עוד ראיתי לו למעכת"ה שהאריך לבאר הטעם של החילוק שכתבו התוס' שם להוכיח מש"ס דע"ז (ס"ד.) דחליפי עכו"ם בע"ז מותרין וחליפי ישראל אסורין וכ' דהוא מטעם דהחליפין המה כמשמשי ע"ז ובעכו"ם מועיל ביטול לע"ז ומשמשי' ולכן בהחליפם ומכרם הוי ביטול ומשוה"כ מותרים לישראל החליפי עכו"ם משא"כ חליפי ישראל כיון דמשמשי ע"ז של ישראל ג"כ אין להם ביטול משוה"כ אסורים ועפי"ז כתב להסביר מש"כ התוס' דאם הקצה העכו"ם החליפים לצורך ע"ז אחרת איסורין אף שהם חליפי עכו"ם משום דבכה"ג ל"ה ביטול אדרבא עיד"ז נעשו החליפים שקונה בהם ע"ז אחרת משמשי ע"ז מחדש דמסייע החליפין לזה עכדמעכ"ת היקרים והרחיב ביאור הענין ואני כתבתי רק תוכן הדברים והנה בשורש הדברים כבר קדמו הגאון מוהרש"ק ז"ל בספרו עבודת עבודה לע"ז שם וכאשר הבאתי לעיל דבריו בביאור ד' התוס' שם. אך מש"כ מעכת"ה לד"פ דמשמשי ע"ז של ישראל ג"כ אין להם ביטול כע"ז דישראל באמת אין הד"פ ותליא באשלי רברבי הר"ן בפרי"ש הביא בשם הרמב"ן ז"ל שנסתפק בזה דמשמשי ע"ז של ישראל יהי' להם ביטול כעין דמבע"ל בש"ס דע"ז (נ"ב.) דמשמשין ממשמשין ילפינן ומה משמשי ע"ז דנכרי יש להם ביטול כן משמשי ע"ז דישראל יש להם ביטול או"ד מע"ז עצמה ילפינן ובשמו דהראב"ד ז"ל כתב דל"מ ביטול למשמשי ע"ז דישראל ע"ש ולהלכה לכאורה נראה דקיי"ל דמשמשי ע"ז דישראל יש להם ביטול כמוש"פ המחבר בש"ע יו"ד (סי' קמ"ו ס"ב) דמשמשי ע"ז אפי' באו ליד הישראל יש להם ביטול ע"י נכרי ול"ד לע"ז עצמה שאין לה ביטול משזכה בה ישראל ע"ש איברא דהב"ח והובא בש"ך שם סק"א חולק ע"ד המחבר ודעתו דבזכה בה הישראל אף למשמשין אין להם ביטול ע"ש אך גם לדעת המחבר דמהני ביטול של נכרי למשמשין בזכה בהם ישראל כבר כתב בביאור הגר"א ז"ל לש"ע שם דה"ד בכה"ג שהמשמשין הם של ע"ז דנכרי דזכה בהם ישראל אח"כ דכה"ג מדין תורה מהני ביטול גם לע"ז עצמה של נכרי אף אם זכה בה הישראל אח"כ רק משום גזירה אטו ע"ז של ישראל ל"מ ביטול לזכה בה הישראל בלבד ג"כ כמו"ש הסמ"ג ולכן אמרי' דלא גזרו רק בע"ז דחמירא אבל לא במשמשין משא"כ משמשי ע"ז של ישראל מודה המחבר דל"מ בהו ביטול של נכרי כד' הראב"ד הנ"ל עש"ה בד' ז"ל והוא מוכרח בלשון המחבר שם דאל"כ הו"ל לאשמעינן רבותא דאפי' משמשי ע"ז דישראל עצמו מהני בהו ביטול וע"כ דהאמת דבכה"ג ל"מ ביטול וא"כ דברי מעכת"ה יש להם מקום בהלכה, וחידוש על מעכת"ה שלא הרגיש בכ"ז: