אמרי כהן פט

העכו"ם לישראל משמשין כאלו שאין בהם היכר מבטל להו מקודם בודאי גם רש"י וסיעתו יודו להר"ן דמכירה הוי ביטול למשמשין דע"ז כאלו שאינם ניכרין שהיו משמשי ע"ז דמילתא דמסתברא הוא דבמשמשין כאלו ל"ש לומר איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם ולית מאן דפליג על סברא הזאת

ואם כנים אנחנו בזה יתיישב הקושי' מהתוספתא לד' רש"י וסיעתו הנ"ל דהם מוקי לה להתוספתא דכלים המשתמשין בה בגופה וגנבום כומרים ומכרם הרי אלו מותרין איירי בכלים שאין בהם היכר ששמשו לע"ז וא"כ הקונה לא ידע כלל שהיו משמשי ע"ז ובכה"ג מודה רש"י דהמכירה הוי ביטול ולכן קתני דהרי אל מותרין אבל רש"י הנזכר בתוס' שם הנ"ל הרי איירי בכלי מחתה שמקטרין בו לע"ז כמ"ש להדיא ע"ש דכלי כזה הרי ניכר הוא שהי' משמש לע"ז ומשוה"כ כתב דמכירה ל"ה ביטול דגם בזה שייך לומר דהנכרי לא מבטל דאימר איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם אתר וישמש בה לע"ז

ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לישב דברי רבינו מאור עינינו הרמ"א ז"ל שכ' בש"ע יו"ד (סי' קמ"ו סעי' ח') בהגה"ה ומשמשי עכו"ם אם משכנו או מכרו הוי ביטול ע"ש ויפלא מאוד דלמה המתין בד"ז עד כה והא כבר השמיענו דין זה המחבר (בסי' קל"ט) דבמחלוקת שנוי' וז"ל המחבר שם בסעי' (י"ב) כלים שאוחז בידו והמחתה שמקטיר בה משמשי' הם וצריכים ביטול ואם מכרן העכו"ם או משכנן לישראל זהו ביטולם וי"א שאין זה ביטולם עכ"ל וא"כ אם הי' כוונת הרמ"א ז"ל לסתום כדעה הא' דמכירה הוי ביטול במשמשין הו"ל להכריע בשם (בסי' קל"ט) אתר שהביא המחבר הב' דעות בד"ז כדרכו של הרמ"א בכמה מקומות לסיים וסברא הא' נראה עיקר וכי"ב ולמה (בסי' קל"ט) שתיק ול"כ כלום רק (בסי' קמ"ו) ולא הזכיר כלל דכבר הביא המחבר מחלקות בזה ובפרט דכבר ידוע דרכו של מרן המחבר דבכ"מ שהביא את דעה הא' בסתם ודעה הב' בשם י"א דעתו לפסוק כדעה הא' א"כ כבר נשמע ד"ז מד' המחבר דלהלכה מכירה או משכון במשמשי ע"ז הוי ביטול ולמה הוצרך הרמ"א ז"ל להשמיענו זה עוד בסי' אתר וע' בעני"ז בטו"ז (סוס"י קל"ט) ובש"ך שם בס"ק ז' דמשמע מד' דהרמ"א ז"ל סתים להלכה (בסי' קמ"ו) הנ"ל באותה הפלוגתא שהביא המחבר (בסי' קל"ט) והוא פלא, אכן לדרכינו יש מקום לומר דעד כאן לא הביא המחבר ביו"ד שם ב' דעות אי במשמשי ע"ז הוי מכירה או משכון ביטול משום דאיירי במשמשי ע"ז שניכרים שהיו משמשין לע"ז מקודם כמ"ש שם כלים שאוחז בידו והמחתה שמקטיר בה משמשים הם כו' והם כלים שניכרים שהיו משמשין לע"ז כדמשמע מד' רש"י כנ"ל ולכן הביא בזה ב' דעות דלהי"א והם רש"י וסיעתו ל"ה המכירה ביטול למשמשין כאלו משא"כ הרמ"א ז"ל (בסי' קמ"ו ס"ח) שסתים וכ' דבמשמשי ע"ז הוי משכון או מכירה ביטול לא איירי במשמשין הניכרים שהיו משמשין לע"ז רק בסתם משמשין שא"ב שום היכר שהיו משמשי ע"ז ולכן סתים וכ' דהמכירה או משכון הוי ביטול דבזה גם רש"י וסיעתו מודים כנ"ל וזה שהשמיענו חידוש דבר לומר דאיכא משמשי ע"ז שהמכירה או משכון הוי ביטול לכ"ע ואין כאן שום מחלקות והמחבר (בסי' קל"ט סי"ב) לא איירי במשמשין כאלו ומשוה"כ הביא ב' דעות משא"כ הרמ"א ז"ל דאיירי במשמשין סתם שפיר סתים ולא הביא שום מחלקות בזה

ומעתה אידחי לה ד' מעכ"ג שכתב בישוב ד' רש"י לשיטתו דמשמשי ע"ז אינם בטילים ע"י מכירה ולכן כתב הכא בע"ז (י"ב.) דהדמים שהקריבו לע"ז נאסרו והיינו משום משמשי ע"ז ולא נתבטלו ע"י מכירה דהא דמים אין בהם שום היכר שהשתמשו בהם לע"ז וא"כ גם רש"י מודה דנתבטלו ע"י מכירה לפי הנ"ל

ואך לפי"ז נתעורר שוב מה שהעיר כ"ג עמש"כ בישוב ד' רש"י דהדמים נאסרו מטעם משמשין והא כיון שמכרם הנכרי נתבטלו, ואך י"ל עפימ"ש התוס' בע"ז שם בשם ר"ת דחליפי ע"ז שהחליפם עכו"ם מותרין אבל אם העכו"ם מקצה אותם הדמים לצורך ע"ז אחרת אסורין הדמים וכ' בס' עבודת עבודה מהגאון מוהרש"ק ז"ל להסביר החילוק דכיון דנכרי מבטל ע"ז וקיי"ל בטוש"ע יו"ד (סי' קמ"ו) דע"ז שהניחוהו עובדי' והלכו להם חשיב ביטול וכיון דעיקר חליפי ע"ז דאסורין ילפינן מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו א"כ לא עדיף ממנה וכיון דלה יש ביטול ה"נ במעות שהם חליפי ע"ז וכיון שמוכר ע"ז להשתמש במעותי' לצורכו א"כ אין דעתו לעבוד לע"ז אותם א"כ מה בכך דחליפי ע"ז נעשה כמוהו לו יהא שהוא כע"ז הא בע"ז עצמה אם מסית דעתו ממנה מלעובדה מותרת אבל אם מחזיק אותם לקנות ע"ז אחרת א"כ עכ"פ ביטול ליכא ושפיר נשארו באיסורן דבא מחליפי ע"ז והרי הוא כמוהו עכ"ד ז"ל ולפי"ז איכ"ל דה"ה לענין מכירה במשמשי ע"ז אף א"נ דמכירה הוי ביטול היינו במכר אותם לצרכיו סתם בודאי דביטל אותם קודם המכירה דאי לא"ה ל"ה מוכר צרכי ע"ז בשביל צרכיו אבל אם מכר משמשי ע"ז כדי לקנות עבורם קרבן לע"ז אין ראי' שבטל המשמשי ע"ז קודם המכירה רק בתקרובות ע"ז עדיפה לי' והוכרח למכור המשמשין בשביל התקרובות, ויש לבאר ביותר עפימ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' קמ"ו ס"ז) דאפי' בטלה באמירה בעלמא הוי ביטול אבל מכח אונס אם בטלה באמירה בעלמא אינה מבוטלת עד שיעשה מעשה בגופה ע"ש והש"ך כ' ע"ז בסק"ח דבמכרה או משכנה ל"ה ביטול משום דזוזי אנסוהו ע"כ ואך במקום שאמרי' דמכירה או משכון הוי ביטול בע"ז ומשמשי' צ"ל דזה ל"ח אונס מה שצריך למעות כעין שמבואר בש"ע חו"מ (סי' ר"ה סי"ב) דאונס של דוחק המעות ל"ח אונס לענין מסירת מודעה ע"ש משא"כ אם הוא אנוס מחמת צרכי הע"ז גופה שצריך לקנות קרבן לע"ז בודאי דחשיב לדידי' אונס כיון שהוא עובד ע"ז ושוב ל"ה האמירה ביטול במכר או משכון המשמשי ע"ז לצורך תקרובות ע"ז, והנה רש"י שם כתב בזה"ל לא מחזקינן דמי ע"ז בידי עכו"ם שבחוצה לו דנימא אסור למכור להם בהמה שדמים הללו שהוא מקבל מהן מחמת בהמה זו דמי ע"ז הן שבהמה היום לצורך בני תוכה היא ונקרבים היום לע"ז כו' עכ"ל הרי שדקדק לכתוב דבהמה זו לצורך בני תוכה היא וא"כ איכ"ל דהבהמה שקונין בדמי ע"ז היא ג"כ קריבה לע"ז, וכ"מ מסיום לשון רש"י שכ' ונקרבים היום לע"ז משמע דקאי על הבהמה ג"כ וא"כ כיון שמכר הדמים שהם משמשי ע"ז כדי לקנות תקרובות ע"ז בודאי ל"ה ביטול ע"י מכירה כיון דאנוס הוא להמכירה שנצרך לתקרובות ע"ז ובמקום אונס ל"ה האמירה ביטול כ"א כשעושה מעשה בגופה לבטל הע"ז ודו"ק

וראיתי למעכת"ה שכ' על מה שכתבתי בישוב ד' רש"י דהדמים שנקרבו לע"ז נאסרו בשביל