אמרי כהן פח

קנסא דאיירי מינה הש"ס שם ובהא אמרי' שפיר דמהני תפיסה גם בחו"ל דאין דנין דיני קנסות דאע"ג דפלגא נזקא קנסא מ"מ בהודה מעצמו אם תפס לא מפקינן מיניה א"כ חזינן דלענין תפיסה לא דיינינן לפלגא נזקא לקנס דאי הוה דינו כקנס ממש ל"ה מועיל תפיסה ג"כ בהודה מעצמו וכיון דלענין תפיסה לא דנין פלגא נזקא כקנס משו"ה מהני תפיסה אף בחו"ל בפלגא נזקא דייקא דאין דינו כקנס לענין תפיסה משא"כ בשאר קנסות דאם מודה מעצמו לא מהני תפיסה כלל א"כ חזינן דגם לענין התפיסה יש להם דין קנס ל"מ תפיסה גם בחו"ל ומדוקדק לפי"ז לשונו הזהב של רש"י ז"ל שדקדק לומר דאי תפס לא מפקינן נאמר דוקא בפלגא נזקא קנסא ולא בשאר קנסות ומזה מקור טהור לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל

ואם כנים אנחנו בזה יתיישב הקושי' הנ"ל שהקשיתי אליבא דהראב"ד ז"ל דלמה לא משני בש"ס דלהכי לא כלל התנא פלגא נזקא קנסא עם שאר קנסות משום דחלוקים בדינם לענין תפיסה בהודה ע"פ עצמו ולפי דברינו הנ"ל י"ל דשם בש"ס אכתי לא ידע מזה דפלגא נזקא שאני משאר קנסות עד דקאמר לה אח"כ בגמ' ואי תפיס לא מפקינן מיניה ולפי המסקנא דחידש ד"ז דבפלגא נזקא מהני תפיסה דלענין תפיסה אין דינו כשאר קנסות שפיר מתורץ גם הקושי' ממתני' כנ"ל אלא דבלא"ה מתרץ שפיר מקודם בש"ס שם עמוד והתבונן בכ"ז

סימן כא

ב"ה ועש"ק פ' וישב ערב חנוכה תרצ"ו

שוי"ר וכטו"ס לכבוד ש"ב וידידי הרב הגאון המובהק המפורסים שרשרת היוחסין כש"ת מו"ה אלימלך פרענקיל שליט"א האבד"ק יאברוב אחדשמעכת"ה יקרת תשו' מעכ"ג לנכון הגיעני ושמחתי מאוד בחידו"ת היקרים כי כתב מגילה עפה בחו"ב יפה על הערה א' קטנה שהצעתי לפניו וכבר כ' בשו"ת המבי"ט שזה שבח הת"ח שכותב כמה דפין על נקודה א' של תורה ואציע בזה מה שהערותי בעת עברי ע"ד היקרים במרוצה

פתח דבריו יאירו להעיר עמש"כ בישוב קושי' התוס' בע"ז (י"ב.) על פרש"י שם שפי' הא דאמר בש"ס דלא חשו לדמי ע"ז משום דלמא נקרבו הדמים היום לע"ז וע"ז הקשו דהא אפי' נקרבו לע"ז לא נאסרו דהא ל"ה תקרובות כעין פנים כמבואר בש"ס לקמן (נ"א.) ותירצתי עפי"ד החת"ס בחי' לסוכה (ל"א:) בשי' רש"י שם דאע"ג דתקרובות דאינו כעין פנים לא נאסר משום תקרובות אבל מכ"מ נאסר משום משמשי ע"ז וא"כ גם בכאן שפיר כ' רש"י ז"ל החשש שמא הקריבו הדמים לע"ז היום ושפיר נאסר דאע"ג דל"ה כעין פנים מכ"מ אסורין משום משמשי ע"ז דלשיטתי' אזיל בזה להנ"ל, וכ"ג העיר ע"ז דעדיין אינו מתורץ אפי' לפי"ד החת"ס כיון דקיי"ל בש"ע יו"ד (סי' קל"ט וסי' קמ"ו) דמשמשי ע"ז של. עכו"ם אם מכרם או משכנם עכו"ם בטיל דלא חמירא כע"ז עצמה א"כ י"ל דשפיר כ' החת"ס שם בלולב שזרקו לפני ע"ז כנ"ל כיון דמיירי לפ' התוס' שם ביו"ט שני שיוצא בשאול ולא זכה הישראל בהלולב א"כ לא נתבטל הלולב ע"י השאלה כמבואר בע"ז (נ"ג:) בלוה עליה דלכ"ע לא בטלה מכ"ש בשאול ולכך שפיר לכתחילה לא יטול אבל בש"ס כאן דקונה בעד הדמי ע"ז חפץ א"כ אם אינו אסור אלא משום משמשי ע"ז נתבטל האיסור דמשמשים ע"י מכירה ושוב כתב לקיים דבריי דרש"י לשיטתי' דס"ל דאפי' משמשי ע"ז לא נתבטלו ע"י המכירה כמ"ש הב"י ביו"ד (סי' קל"ט) [וכ"ה בטור שם ג"כ] א"כ שפיר כ' בכאן דהדמי ע"ז אסורין משום משמשים אבל התוס' לשיטתם שס"ל דמשמשי ע"ז בטלה ע"י המכירה שפיר הקשו על רש"י אפי' אם יודו שתקרובות שאינו כעין פנים נאסר משום משמשי ע"ז עכ"ד, ואם שדפח"ח. אבל מש"כ כ"ג בשם התוס' שאזלי לשיטתם דס"ל דמשמשי ע"ז בטלו ע"י מכירה בעניי לא ידענא אי' מקומו בתוס' ואדרבה לפע"ד משמע מד' התוס' בע"ז (נ':) בד"ה בעינן כעין פנים וליכא. להיפך דהרי הביאו ד' רש"י דגם במשמשי ע"ז אמרי' דמכירה או משכון לא ביטלה ולא חלקו עליו בזה רק בדבר אחר עייש"ה ומשמע להדיא דבזה מודי לי' וכ"מ מד' הב"י ביו"ד שם שדעת התוס' כרש"י ע"ש ופלא על מעכ"ג שלא הרגיש בזה

איברא דבעיקר הדבר שהחליט כ"ג שזה תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ן המובא בטור וב"י שם אי גם במשמשין דע"ז ל"מ מכירה ומשכון לבטלה לפעד"נ דזה אינו תלוי כלל במחלוקת הנ"ל ובכה"ג כדמי ע"ז הנ"ל לכ"ע בטיל ע"י מכירה דהנה בתוספתא פ"ז דע"ז אמרי' דכלים המשתמשת בהן בגופה [פי' של ע"ז] גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין ע"ש ובר"ן פ' רי"ש הביאה והוכיח מינה דמשמשי ע"ז שמכרום עכו"ם בטלים ע"ש וכוונתו נראה דהתוספתא בע"כ קאי לרבנן דס"ל דע"ז עצמה שמכרה לא בטילה ומשו"ה אשמעינן דבמשמשין מודי דבטלה להו ע"י מכירה דאי לרבי דס"ל דאפי' במכר ע"ז בטילה מאי קמ"ל במשמשין דקילא הא ק"ו הם מע"ז עצמה דחמירא ואעפ"כ בטלה ע"י מכירה וא"כ ש"מ דגם לרבנן אמרי' במכר משמשין דע"ז דבטילים וא"כ קשה מתוספתא זו לשיטת רש"י וסיעתו דלא מחלקי בין ע"ז למשמשין דתרווייהו שוים הם ולא בטיל אליבא דרבנן במכירה האיך נפרש ד' התוספתא הנ"ל ולכן נלפע"ד לומר דהנה הר"ן שם כתב הטעם לחלק בין ע"ז עצמה דל"מ מכירה ומשכון לבטל הע"ז ובין משמשין דמהני משום דבש"ס אמרי' התם דלכן ל"מ המכירה לבטל משום דמימר אמר איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם ופלח לה משא"כ משמשי עכו"ם שאין ניכרין שהן משמשין ועוד שאין חבת משמשין עליהם כתבת ע"ז עצמה שיהי' נקחים ביותר מכדי דמיהם דניחוש בזה דמימר אמר איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם עכ"ד ז"ל והובא ביתה יוסף שם ע"ש ומעתה י"ל דהחולקים על הר"ן והם רש"י וסיעתו דלא מחלקי בין ע"ז למשמשי' לענין מכירה אי הוי ביטול לא ס"ל כסברא השני' שכ' הר"ן הנ"ל רק דלדעתם גם משמשי' של ע"ז חביב עליהם כע"ז עצמה ונקחים בדמים יתירים ושפיר שייך גם בהו לומר איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם ולכן ל"ה המכירה במשמשי ע"ז כביטול אך ז"ד במשמשי ע"ז שניכרים שהיו משמשים לע"ז אבל משמשי ע"ז שאין בהם שום היכר שהיו ע"ז רק שנשתמש בהם איזה שימוש לע"ז דגביי' שייך היתירא מכח טעם הא' של הר"ן הנ"ל דליכא למימר בהו איידי דדמי' יקרים מזבין לה לעכו"ם כיון דאין ניכרין כלל שהיו משמשין מהכ"ת יהא חשיבי אצל עכו"ם וא"כ בודאי במכר