אמרי כהן פו

דאילו השתא לא קדוש ולקמי' קדוש וא"כ צריך עיון מש"ס הנ"ל ע"ד השמק"ב ב"ק (ל"ג) בשם הרא"ש ז"ל שכ' לענין מקדיש דבר שאינו ברשותו דבבא אח"כ לרשותו חל ההקדש למפרע שהביא מעכת"ה בתשובתו שם דהא בש"ס הנ"ל מבואר להיפוך וכנ"ל

וראיתי אח"כ בד' מעכת"ה בסוף תשובתו שם שמחלק אליבי' דשמק"ב בשם הרא"ש הנ"ל דל"ק הכי רק במקדיש דבר שאינו ברשותו אבל לא במקדיש דבר שאינו שלו דבזה אף אם בא לידו אח"כ ל"א חל ההקדש למפרע והביא כן בשם הגאון אבד"ק שאוויל בליטא נ"י שכ' להכריח ד"ז מש"ס דכתובות שם דקאמר בשדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדוש דלא קדשה וכת"ה דחהו דאין ראי' משם והצדק עמו, אבל אני תמה מאד על שניכם איך נעלם מכם ד' הש"ס שם במקומו דמשמע להדיא דגם במקדיש דבר שאינו ברשותו ובא אח"כ לרשותו לא חל ההקדש למפרע ממילא והיא פליאה נשגבה בעיני על מעכת"ה שלא הרגיש בזה

סימן כ

ב"ה ועש"ק בהעלותך תרצ"ה

שוכט"ס לכבוד ידידי היקר הרב החו"ב בחד"ת צמ"ס החסיד המפואר מאוד נעלה בנש"ק כ"ש מו"ה אברהם מרדכי אלטער נ"י מווארשא

יקרתו הגיעני לנכון בזמנו ועד"ת אשר בא במכתבו בדבר אשר נשאל רו"מ מאיש א' שאביו פקד עליו סמוך למיתתו שיאמרו עליו קדיש כל הי"ב חדשים ומסתפק אם רשאי לקיים צוואת אביו בזה כיון דהדין מפורש בש"ע יו"ד (סוס"י שע"ו) ברמ"א שאין אומרים קדיש יותר מי"א חדשים כדי שלא להחזיק אבותיו לרשעים שהם מאותם שנדונים יב"ח א"כ אינו רשאי לשמוע לאביו או דילמא שאני הכא שנצטוה כן בפי' מאביו ושאל חו"ד העני' בזה

והנה רומכ"ת פלפל בחכמה וכ' דשפיר מחויב לקיים צוואת אביו דהא קיי"ל האב שמחל על כבודו כבודו מחול וא"כ גם כאן שהוא רק מפני כבוד אביו שלא לאמור קדיש יותר מי"א חדשים שפיר מהני מחילתו דאביו ורשאי לומר קדיש יב"ח שלימים ושוב דחה עפי"ד השאלתות פ' משפטים והריב"ש (בסי' ר"כ) דעל הכאתו ובזיונו אין האב יכול למחול ואין לך בזיון גדול יותר מזה שיתחזק לרשע לפני כל השומעים שבנו אומר עליו קדיש י"ב חדשים עכ"ד, הנה מה שהביא מד' השאלתות והריב"ש כעי"ז הביא הטור"ז ביו"ד (סי' ר"מ סוס"ק י"ז) בשם הר"ן פ"ק דקדושין והתוס' בכתובות (פ"ו.) שמחלקים בין כיבוד אביו שא"ח באינו עושה מעשה עמך לקלון אביו שאיכא לעולם ע"ש וה"ה די"ל כן לענין מחילת האב דל"מ לבזיונו רק שא"מ לכבדו, ואמנם יש לצדד בנ"ד דמחויב לשמוע לאביו בצוואתו דהא מש"כ הרמ"א (בסו"ס שע"ו) הנ"ל דאין לומר קדיש יותר מן י"א חדשים שלא להחזיק אביו ברשע זה הוא רק מכח ספק דשמא אביו זכה ולא נדון בגיהנם יב"ח ח"ו והוא בזיון לאביו אבל אם ח"ו יודע דאביו הוא מאותן שנידונים יב"ח בודאי צ"ל קדיש כל היב"ח כדי שיהא לו זכות באמירת קדיש עליו וכדמשמע להדיא בד' הטו"ז יו"ד (סי' ר"מ ס"ק י"ב) שכ' דלכן אינו אומר קדיש משום דאפשר שלא ראה פני גיהנם, ולכן מהראוי שיהא הבן בשוא"ת דאף אם אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו עש"ה בדבריו וכ"כ בפ"ת (בסו"ס שע"ו) דאם יודע באבותיו שהיו רשעים מחויב לומר קדיש כל יב"ח ע"ש והיינו דל"ה בדון לאביו דאדרבה הוא זוכה עבורו באמירת קדיש וא"כ בנ"ד שאביו ציוה לו לאמור קדיש כל יב"ח א"כ ספק מצ"ע דאורייתא הוא דהא אם אביו הוא מאותם הנידונים יב"ח הרי מותר לו לאמור כל יב"ח א"כ שוב מחויב ועומד לשמוע לצוואת אביו שציוה לו כן לומר כל היב"ח קדיש ואם אביו זכה ולא נדון יב"ח א"כ אסור לו לומר קדיש יב"ח דהו"ל בזיונא דאבוה כמו"ש הרמ"א הנ"ל ומחילתו ל"מ בזה כנ"ל ושוב עובר באיסור דמבזה אביו ואמו אפי' בדברים עי' ביו"ד (סי' רמ"א סעי' ו') וא"כ י"ל דספק מצ"ע דכיבוד אב דוחה לספק איסורא דבזיון אביו כמו דאמרי' בכ"מ עשה דוחה לל"ת בודאי דכן י"ל דספק מצ"ע דוחה לספק לאו ועי' בבי"צ חו"מ בדרשות בסוה"ס דרוש ד' שדן לומר דספק עשה דוחה ללאו ודחה דממתני' דנזיר (נ"ט:) מבואר דאין ספק תגלחת מצורע דוחה ללאו דנזיר עש"ה אבל יש לדחות דשם אפי' הוא מצורע הא דמגלח כשהוא נזיר הוא מטעם עשה דוחה ל"ת עי' ביבמות (ה') ולכן בספק ל"א דלידחי משא"כ כאן אם אביו הוא מהנידונים יב"ח הרי הוא מקיים מצ"ע דכיבוד אב בצוואתו בלי שום דחיית איסור כלל דהא כשאביו רשע אין איסור לומר קדיש יב"ח דאדרבה מחויב לומר קדיש יב"ח כמו"ש הפ"ת הנ"ל ולכן אף דהעשה הוא ספק דשמא אביו הוא צדיק ואסור לומר קדיש עליו יב"ח משום בזיון דאביו מכ"מ הרי העשה ול"ת שקולין בספק ושפיר אמרינן ספק עשה דוחה לספק לאו משא"כ לעיל הלאו הוא ודאי רק דבצד אחד אמרי' עדול"ת ויש כאן ספק דשמא אין כאן עשה כלל ל"א בכה"ג דספק עשה לדחי ללאו ודאי ודו"ק היטב. ואך בעיקר הדבר אם איכא מצ"ע דכיבוד אב גם לאחר מיתה עיי' בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז (סי' מ"ה) שכ' דלאחר מיתה אינו מצוה כ"כ לכבד אביו כמו בחייו וה"ר מש"ס דקדושין (ל"א:) ע"ש ובחידושי צידדתי לומר לפי"ד הנוב"י הנ"ל דכיבוד אב לאחר מיתה הוא רק מדרבנן, ואך בתשו' רעק"א (סי' ס"ח) חולק ע"ד הנוב"י הנ"ל ועיי"ש במאמר, המוסגר, ומצאתי באשל אברהם על ה' אבילות מהגאוה"ק בעל דע"ק זצ"ל (בסי' שע"ו או"ק ח') שנסתפק בזה אי כיבוד אב לאח"מ הוא מה"ת אי דרבנן יעייש"ה

ונחזור לעיקר השאלה שנשאלנו הנה לא חדש הוא שכבר הי' לעולמים שהגאון הצדיק מוהרש"ק מבראדי זצ"ל ציוה לבנו ותלמידו שיאמרו אחריו קדיש י"ג חדשים בשנת העיבור ונשאל על הצוואה הזאת הבית יצחק בחיו"ד ח"ב (סי' קנ"ז) וסיים בסו"ד בזה"ל ולדינא הנה כבר הארכתי בספרי שיח יצחק לענין בזיונו אי מהני מחילה כו' ועי' בברכ"י שמותר לומר בחודש י"ב קדיש שיפסוק שבוע אחד סגי שקדיש מגין על הנפש ע"ש וכאן שיפסוק חודש אחד סגי ובחודש י"ג יתפלל לפני העמודים ויקוים דבריו הקדושים אבל לא יאמר קדיש יתום רק הקדיש ששייך להש"ץ עכ"ל ע"ש, וא"כ גם בנדון שאלתינו יש לעשות כן לקיים צוואת אביו במה שיתפלל בחודש הי"ב לפני העמוד ויאמר הקדישים ששייכים לש"ץ אבל לא לומר קדיש