אמרי כהן פג

דבתשלומי תרומה חל ההפרשה אפילו בהפריש בטעות דהוא כסוף הקדש דהיינו תמורה שמהני אפי' בטעות כחידושו של כת"ה וא"כ בלא"ה אין מקום לקושית הירושלמי בתשלומי תרומה ואצ"ל כתי' הירושלמי בזה

וראיתי בס' טל תורה מכבוד מורי הגאון זצ"ל בהגהות לירושלמי שם שהעיר מדברי הירושלמי הנ"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' איסורי מזבח ה"ג שכ' דמקדיש בע"מ למזבח וכסבור שמותר להקדיש בע"מ קדוש ול"ה הקדש טעות כיון דעכ"פ לגוף זה נתכוין רק שסבור מותר הוא ע"ש שהראב"ד חולק עליו בהשגות שם והרי מדברי הירוש' מוכח שג"ז מיקרי טעות דלא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת ותי' הירושלמי הנ"ל לא שייך במקדיש בע"מ למזבח וראוי לומר באמת דבלא ידע הדין וכסבור שמותר להקדיש בע"מ למזבח לא קדוש ע"ש שתי' בדוחק ע"ז. ומה שנלפע"ד לישב ד' הרמב"ם ז"ל דלא תיקשי עליו מהירושלמי דהנה באמת צ"ע לפיע"ד בעיקר קושי' הירושלמי הנ"ל בתורם מן הטמא על הטהור בשוגג דלא ליהוי תרומה משום דאימר לא עלתה על דעתי' לעבור עד"ת והא ממקומו הוא מוכרע ממקרא מלא דל"א הכי רק דאפי' בתרם באיסור בשוגג הוי תרומה דבקרא דילפינן מינה איסור לתרום מן הרעה על היפה בתמורה (ה'.) כתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ע"ש דאמרינן דהנשיאות חטא הוא אם יתרום מן הרעה על היפה וביומא (ל"ו ע"ב) אמרינן דחטאים אלו השגגות ע"ש וא"כ מדכתיב בכאן נשיאות חטא ע"כ דאיירי בעבר בשוגג ותרם מן הרעה על היפה וזשה"כ ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו משמע הא אם תרומו מן הגרוע תשאו עלי' חטא וא"כ ש"מ מזה דהגם דהוא שוגג ול"י הדין שאסור לתרום מן הרעה על היפה או ל"י שהוא רעה בכלל דמנפק"מ בין זל"ז מכ"מ אמרי' דתרומתו תרומה ולא אמרינן דליהוי כטעות ולא ליהוי תרומה כקו' הירושלמי הנ"ל דאימר לא עלתה ע"ד לעבור עד"ת וא"כ ה"ה דבתורם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה אף אם תרם בשוגג ול"י שהוא טמא דהא איסורא דלתרום מן הטמא על הטהור הוא ג"כ משום דהוי כתורם מן הרעה על היפה כמ"ש התו' ביבמות (דף פ"ט.) בד"ה אין תורמין כו' בשם הר"י עשה"ט [וקצת צ"ע לפע"ד בענין זה בד' הפיהמ"ש מהר"ש משאנץ ז"ל בפ"ד דתרומות ה"ב שכ' דאין תורמין מן הטמא על הטהור משום הפסד כהן אבל מדאוריית' שרי כו' ומדאוריית' תרומה מעליא היא כדר' אילעאי דאמר מנין לתורם מן הרעה על היפה דתרומתו תרומה ואע"ג דלקמן בפירקין בין מן הרעה על היפה בין שוגג למזיד הכא בין טמא על הטהור אחמור טפי משום דגרוע דל"ח לאכילה כלל עכ"ל עשה"ט וצ"ע דאם מדמי לי' לתורם מן הרעה על היפה דמשם יליף דבתורם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה ובאמת שכ"ה ש"ס ערוך ביבמות שם ע"ב בגמ' ע"ש א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון דמה התם איכא איסורא דאו' לתרום לכתחילה כ"ה נמי בתורם מן הטמא על הטהור ואדרבא הרי בסו"ד כ' דמן טמא על טהור גרע טפי מתורם מן הרעה על היפה משום דל"ח לאכילה כלל וא"כ האיך כ' בריש דבריו דמדאו' שרי דמשמע מלשונו דמה"ת שרי לתרום מן הטמא על הטהור איברא דגם רש"י שם ביבמות מפרש טעמא דאין תורמין מטמא על הטהור משום הפסד כהן ע"ש. אבל עלי' לא יוקשה כנ"ל דאיכ"ל דמודה הוא ז"ל דאיכא איסורא דאורייתא לתרום לכתחלה כן משום דהוי כרעה על היפה ואולי סובר באמת טעמא דאיסורא בתרומה דרעה על היפה משום הפסד כהן עי' במשנה דתרומות שם במשנה וה' אבל ד' הר"ש משאנץ ז"ל לא זכיתי להבין וצ"ע] א"כ מאי פריך בירושלמי על מפריש טמא על הטהור בשוגג דלא ליהוי תרומה משום דאין דעתו לעבור עד"ת והא יש ראי' מקרא דל"ת עלי' חטא וגו' דל"א כן. ואך י"ל דקושי' הירוש' הוא על מתני' דקתני דבתורם מן הטמא על הטהור בשוגג דתרומתו תרומה וסתם מתניתין ר"מ הוא ובפרט דר"י איירי שם לחלוק על ת"ק וסתם בר פלוגתא דר"מ הוא ר"י. ובש"ס יומא משמע שם דר"מ דחולק על החכמים דס"ל דחטאים הם השגגות ולדידהו הוידוי דיו"כ הוא חטאתי עויתי פשעתי ולר"מ דהוידוי הוא עויתי פשעתי חטאתי בע"כ דחטא הוא חמור מדמתודה ע"ז בסוף ע"ש [והגם דבח"א למהרש"א לא כ"כ עי"ש בדבריו ז"ל מ"מ אינו מוכרח מד' הש"ס לפרש כן, ועי' בס' גבורות ארי מהגאון בעל שאג"א ז"ל ביומא שם מ"ש בענין זה ע"ש.] וא"כ דלר"מ אינו כלל בכל מקום בקרא דחטא הוא שוגג ולפעמים הוא מזיד שוב אין הוכחה מקרא דלא תשאו עלי' חטא דאיירי בהפריש תרומה מן הרעה על היפה בשוגג וא"כ שפיר מקשה הירושלמי דאימר בתרם מן הטמא על הטהור לא ליהוי תרומתו תרומה דלא עלה ע"ד לעבור עד"ת, ומקרא דלא תשאו עלי' חטא הכתוב בתורם מן הרעה על היפה הרי אין הוכחה מיני' לר"מ וא"כ קשה לר"מ עכ"פ כן וסת"מ ר"מ הוא

ואם חומה הוא נבנה עלי' טירת כסף דכיון שצ"ל דעיקר קושי' הירושלמי הוא לר"מ שפיר י"ל בישוב ד' רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"א מאיסמ"ז הנ"ל דבמקדיש בע"מ למזבח וכסבור שמותר להקדיש כן ל"ה הקדש טעות כיון שעכ"פ לגוף זה נתכוין ולא תיקשי עליו מדברי הירושלמי הנ"ל דכבר העיר בס' מנחת פתים על חו"מ ממורי הגאון ז"ל בסי' (ר"ח) דמשמע דזה הוא אי שוגג באיסור מיקרי טעות תליא בפלוגתא דר"מ ור"י בקידושין (נ"ג:) דר"מ דס"ל שם במקדש אשה בהקדש בשוגג לא קידש משום דתרווייהו לא ניחא להו דניתחל הקדש ע"י. ופי' רש"י שהוא דבר איסור וקראן הכתוב מועלי מעל כו' ומסיק שם דה"ה במוכר דבר הקדש בשוגג לא מעל ואין מעילה לר"מ כ"א באוכל הקדש ממש עש"ה וא"כ לר"מ חזינן דמחמת איסור טעות הוי שאמרי' בודאי לא רצה לעבור על האיסור דמעילה והו"ל טעות ולא יצא לחולין מה"ט וא"כ ה"ה בכל איסורים אם הי' שוגג ול"י שאסור לעשות כן כמו במקדיש בע"מ למזבח הנ"ל דמיקרי הקדש טעות דאליבא דר"מ אין לחלק בין מעילה למקדיש בע"מ למזבח כמ"ש מורי ז"ל במנ"פ שם דשאני מעילה דמלבד האיסור יש נמי הפסד ממון שצריך להביא קרבן ולשלם קרן וחומש ומש"ה מיקרי טעות משא"כ במקדיש בע"מ למזבח דלא מפסיד כלום ואיסורא דעביד עביד לא מיקרי טעות עכ"ד ז"ל ע"ש דהא חזינן דר"מ סובר דתרווייהו לא ניח"ל דניתחיל הקדש ע"י ואע"ג שאפי' א"נ דמעל ימעול רק הנותן ולא האשה אעפי"כ אמרינן ג"כ דלא ניח"ל לאשה שתיגרום חילול הקדש ע"י קבלת קידושי' כיון שאיסורא הוא אע"ג דלא מייתי קרבן מעילה א"כ ה"ה במקדיש בע"מ למזבח וטעה בדין דראוי לומר דהוי טעות אבל אנן הרי קיי"ל כר"י בקידושין שם דבשוגג קידש וכן המוכר דבר הקדש מעל המוכר ול"א דהוי מכירה בטעות מכח איסור דמעילה א"כ גם במקדיש בע"מ למזבח וטעה שמותר להקדיש לא מיקרי טעות וא"כ