אמרי כהן פב
Imrei Cohen 82 · אמרי כהן · free full Hebrew text
Open in the reader →ש"ס) מש"כ עליו ע"ש וא"כ ה"ה איסוה"נ שאין בו שיווי שו"פ ל"ש בהו זכי' כלל וא"כ ליכא לאוקמי קרא דאת כספך לא תתן לו בנשך בנתן הלוה להמלוה רבית איסורי הנאה דהא כיון דכתיב לשון לא תתן לו בע"כ צריך שיזכה בה המלוה אחר שיבוא לידו וכד' היא"פ הנ"ל בקרא דונתן לכהן וה"ה הכא דכתיב לא תתן לו וא"כ באיסוה"נ שאין המלוה זוכה בהם כלל ולא מיקרי כלל לא תתן לו וא"כ לא נוכל לאוקמי קרא באיסוה"נ ושפיר מקשה נשך בלא תרבית היכא משכחת לה ודו"ק בכ"ז
שוכט"ס לכבוד הרב הגאון המפורסים סיני ועוקר הרים כש"ת מו"ה יהושע בוימעהל שליט"א. הרב דק' עדת ישורן בווילאמסבורג בברוקלין. (מדינת אמעריקא
) אחדשכ"ג כמשפט, הנה לאשר שנתכבדתי עם ספרו דמר הנקוב בשמו "שו"ת עמק הלכה" הנשלח לידי מב"א הוא ידידי היקר שליט"א ובעברי בין בתרי אמרותי' מתקו לחכי כי כשמו כן הוא שיורד לעמק הלכה בחו"ב עצומה וברצוני הי' לעיין בו תיכף ולכתוב למעכת"ה מה שערו רעיוני בעת עיוני בספרו היקר אבל מחמת שקבלתיו סמוך לר"ה מחמת טירדת ימים הקדושים ל"ה הזמן גרמא להשתעשע עם מעכת"ה הי"ו בדבר הלכה, עתה באתי להציג מה שהערותי באיזה מקומן מספרו שו"ת עמק הלכה
בסי' ת' נשאל אי מועיל שאלה בתשלומי תרומה כמו בתרומה גופא והשיב רומעכת"ה דיש לדון דל"מ שאלה בתשלומי תרומה דהרי הא דשאלה מפקיע כח ההקדש או התרומה הוא משום דע"י השאלה אגל"מ דהי' הקדש בטעות דל"ה הקדש כמבואר בב"ב (קכ"ז) דלב"ש דהקדש בטעות הוי הקדש ל"מ שאלה בהקדש ובנזיר (ל"א) אמרינן טעמא דב"ש דהקדש טעות הוי הקדש משום דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש מה תמורה הוא אפי' בטעות אף הקדש חל אפי' בטעות וב"ה אומרים ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מתחילינן וא"כ בתשלומי תרומה דהוי ממש דומיא דתמורה דל"ה התחלת התרומה דהרי התשלומין הם חולין גמורים שאין בהם זיקת תרומה כלל ורק שהתורה אמרה שיפרוש תשלומין אלו תמורת תרומה הא' שאכל וא"כ כיון דל"ה אחותי תרומה ממילא גם ב"ה מודים שמהני בטעות וא"כ ממילא לא מהני שאלה עכתו"ד כת"ה, והנה כת"ה כתב לחדש ד"ז מדעתי' ולא הביא לזה שום ראי' מש"ס וד"ז הוא מילתא חדתא לומר דתשלומי תרומה מהני אפי' בהפרישם בטעות וצריך לזה איזה מקור מש"ס, דעיקר יסוד שנשען עלי' כת"ה משום דתשלומי תרומה דמי לתמורה דהוא סוף הקדש ובזה גם ב"ה מודים דלא מהני שאלה יש לדחות לפע"ד לפימ"ש הש"ך בחו"מ (סי' רנ"ה סק"ו) להוכיח דאף דס"ל לב"ש דאין שאלה בהקדש מכ"מ בתרומה מודי דמהני שאלה מהא דמבואר בערכין (כ"ג.) דר"א כב"ש ס"ל דאין שאלה בהקדש ובפסחים (מ"ו:) ס"ל לר"א דמועיל שאלה בחלה ובתרומה עש"ה בדברי' ז"ל וא"כ כמו כן י"ל לב"ה דמודי דבסוף הקדש ל"מ שאלה משום דחל אפי' בטעות כבתמורה ה"ד בהקדש אבל תרומה דקילא מהקדש אין חילוק זה ואפי' בסוף תרומה כתשלומי תרומה יועיל בי' שאלה ולא יחול ההפרשה בטעות כן הי' מקום לומר לכאורה כדי שלא לחדש דבר כזה בלי ראי' מאיזה מקום בש"ס
ואמנם נלפע"ד להוכיח מש"ס ערוכה כד' כת"ה דהנה בירושלמי פ"ב דתרומות ה"ב אמרינן מתיב ר"א ב"ר ממל והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת (פי' דהא תנינן וכו' דבשוגג תרומתו תרומה הגע עצמך אם אמרת לא עלתה על דעתי' של זה לעבור על ד"ת אפי' תרם לא להוי תרומה דאימר נמי לא עלתה דעתי' של זה לעבור על ד"ת שהרי התורה ציותה לתרום מן הטהור וכו' ונימא דאילו הי' יודע זה שהוא טמא ל"ה תורם ממנו עכ"ל פנ"מ) א"ר בא ב"ר ממל אם אמר את כן נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה טמא שאכל את הטהורה בעשה (פי' דלא מצית אמרת הכי במתני' דלא ליהוי תרומה מן התורה דאם אתה אומר כן נמצא את מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה שהרי התורה לא הקפידה לתרום מן הטהור אלא לכתחלה ובדיעבד הוה תרומה ואם את אומר דלא ליהוי תרומה א"כ מכניסו אתה לעון טבל שהוא במיתה ומבריחו מן הקלה ואומר דכיון שהוא טמא לא חלה עלי' שום תרומה וטהור שאכל את הטמא בעשה כו' והרי אף אם יאכלנה הטהור אין כאן אלא עשה דטהור שאכל את הטמא הוא עכ"ל הפנ"מ) עש"ה. ומעתה הא תינח במפריש תרומה סתם מן הטמא על הטהור אבל מה נענה ביום שידובר בנו מסוגי' דיבמות (דף צ'.) דקתני שם אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים. שילם חולין טמאים סומכוס אומר משום ר"מ בשוגג תשלומי' תשלומין במזיד אין תשלומי' תשלומין וחכ"א בין בשוגג בין במזיד תשלומי' תשלומין כו' ופירש"י בשוגג תשלומי' תשלומין אם בשוגג שילם טמאין כסבור טהורים הן, וכ"כ התוס' שם בד"ה בשוגג תשלומי' תשלומין דשוגג ומזיד אתשלומין קאי עישה"ט. והנה אותה הקושיא של הירושלמי בתורם מן הטמא על הטהור בשוגג אמאי תרומתו תרומה הא אין דעתו לעבור על ד"ת ולא ליהוי תרומה כנ"ל, קשה בתשלומי תרומה ג"כ דהא באכל תרומה טהורה ומפריש לתשלומין חולין טמאים ג"כ עובר באיסור דמפריש מן הטמא על הטהור כמו שמשמע להדיא מלשון רש"י ז"ל שם בד"ה והכא דמדאורייתא תשלומין מעלייתא ננהו וז"ל בחולין טמאים נמי ראוין להיות קודש כדר' אילעאי לעיל (פ"ט:) עכ"ל ומימרא דר' אילעאי הוא בתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה וא"כ כמו התם בהפרשת תרומה הוא רק בדיעבד ה"ה הכא לכתחילה אסור לעשות כן מה"ת לשלם חולין טמאים באכל תרומה טהורה דהו"ל כמפריש מן הרעה על היפה וזה דקאמר בש"ס אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים וא"כ תיקשי כקו' הירושלמי למה אמרינן בשוגג דהיינו שלא ידע שטמא הוא תשלומי' תשלומין ונימא לא עלתה על דעתו לעבור עד"ת דהיינו להפריש חולין טמאים וא"כ אפי' שילם חולין טמאים לא ליהוי תשלומין דהויא בטעות ותירוצו של הירושלמי הנ"ל דנמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה ל"ש כלל בכאן דבשלמא שם בהפרשת תרומה אם אתה אומר לא ליהוי תרומה הו"ל טבל שהוא בעון מיתה אבל בכאן בתשלומי תרומה שאם אמרת אין תשלומי' תשלומין הו"ל כמעיקרא חולין טמאים ואין כאן שום חמורה וא"כ בכאן קושית הירושלמי בתוקפה. ובע"כ נשמע מזה