אמרי כהן פא

בהי"ג לענין חיוב הבאה ברגל א' א"כ ש"מ דבצדקה דהיינו מתנות עניים לא מהני מחשבה אליבי' ז"ל ועוד יותר יש להוכיח מד' רבינו ז"ל הנ"ל דגם בערכין וחיוב דמים לא מהני מחשבה להתחייב בהו מדלא חשבינהו בהלכה הקודמת לענין גמר בלבו א"צ להוציא בשפתיו ול"ח שם רק נו"נ של קדשי מזבח ונסתעי' מזה שי' הקצוה"ח (בסי' י"ב סק"א) שכ"כ דדוקא בקדשי מזבח מהני מחשבה כדילפינן מקרא דכל נדיב לב עולות משא"כ בשאר הקדשים לא מהני מחשבה יעיי"ש

ועפי"ד הגר"א ז"ל הנ"ל בטעמא דמהני מחשבה בצדקה משום דפסקינן כאת"ל לשי' הגאונים ז"ל וא"כ הלכה כאת"ל בנדרים (ז'.) דיש יד לצדקה משום דצדקה איתקש להקדש לכל מילי כמו"ש הר"ן בפ"ק דקדושין וה"ה לענין מחשבה יתיישב לנכון קו' המחברים בש"ס דנדרים שם שהקשו דמאי אבע"ל אי יש יד לצדקה תיפ"ל דמועיל יד בצדקה אף בלי טעם יד כיון שגמר בלבו ליתן להפוסקים דמהני מחשבה בצדקה עכ"ק והובא קו' זו בס' טל תורה ממורי הגאון זצ"ל בנדרים שם בשם תשו' בי"ש ח"ב יו"ד (סי' פ"ח) ע"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל לק"מ דשפיר אבע"ל אי יש יד לצדקה והיינו אי אמרינן דלא איתקש צדקה להקדש רק לענין בל תאחר וממילא לצד האבעי' זו גם מחשבה בצדקה לא יועיל כיון דלא דמי להקדש לכל מילי מהכ"ת שיועיל בה מחשבה ודמי להדיוט שאין מחשבה כלום או"ד איתקש צדקה לקרבנות לכל וא"כ יש יד לצדקה ומהני מחשבה ג"כ ולפי המסקנא דיש יד לצדקה דהוא באת"ל לשי' הגאונים ז"ל שפיר פסקו הפוסקים דגם מחשבה מועיל בצדקה משא"כ להס"ד דעדיין אבע"ל אי יש יד לצדקה גם מחשבה לא ידעינן עדיין אם מהני בצדקה וכמובן

הערת בש"ס דב"מ ר"פ א"נ (דף ס':) דפריך דהיכא משכח"ל נשך בלא תרבית או תרבית בלא נשך ע"ש והרי משכחת לה נשך בלא תרבית כגון שהלוה קצץ ליתן רבית והלוה הי' חולה שי"ב סכנה והותר לו כל האיסורין אפי' איסוה"נ ונתן הלוה להמלוה איסור הנאה ברבית דנשך איכא דאצל הלוה הוא ראוי לאכילה ותרבית ליכא דהא אצל המלוה אינו שוה כלום דאסור בהנאה וכן להיפך משכח"ל בכה"ג תרבית בלי נשך כגון שהמלוה הוא חולה שיב"ס והלוה נתן לו רבית איסוה"נ דלהמצוה הוא ראוי והו"ל תרבית ולהלוה אינו ראוי וליכא נשך עכ"ק יפה הערת ושמעתי להעיר כן ממורי הגאון האדיר מוהר"מ אריק זצ"ל האבדפ"ק בעת למדי אצלו ולענ"ד נראה לתרץ דהתוס' בקדושין (נ"ו:) הקשו דלמה אמרינן דהמקדש בערלה ושאר איסוה"נ אינה מקודשת דהא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו ותירצו דליכא שו"פ אלא בדרך הנאתו ובכה"ג מיירי התם ולכן אינה מקודשת עש"ה ולפי"ז בנתן רבית איסורי הנאה אף דהמלוה אינו חולה שי"ב סכנה מ"מ אסור ליטול מצד רבית כיון דראוי ליהנות מהאיסוה"נ בשלא כדרך הנאתו ואף אם איירי בגוונא דהשלכדה"נ אינו שו"פ כתי' התוס' הנ"ל מ"מ שי' הרמ"ה דגם פחות משו"פ אסור מה"ת ברבית רק שאינו יוצא בדיינים וכ"פ בש"ע יו"ד (סי' ק"ס ס"א) וא"כ שוב לא משכחת נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך דגם למי שאסובה"נ ראוי ליהנות ממנו שלכדה"נ ואיכא שיווי קצת וג"כ אסור מה"ת אע"ג שאינו שו"פ ודו"ק

ובעיקר הקושי' הנ"ל הערני מאז ידידי הגאון המנוח מו"ה שלום יוסף הלוי פ"ב ז"ל האבד"ק לאקאטש לתרץ דאם המלוה הוא חולה מסוכן והותר לו איסור הנאה וע"כ בשאין במקומו רפואה אחרת כיו"ב א"כ גם הרבית הותר לו להמלוה וליכא איסורא עכ"ד. ואכן בתי' זה לא העלה ארוכה רק להקו' דמשכח"ל תרבית בלא נשך דז"א דבכה"ג שהמלוה חולה מסוכן ליכא איסור תרבית כלל כיון דצריך לו האיסוה"נ לרפואה ויפה אמר בזה דכן מבואר בש"ע יו"ד (סי' ק"ס) דמותר ללוות ברבית לצורך פקונ"פ ואף שכ' הטו"ז שם בס"ק כ"א שהמלוה הוא רשע דמה פקוחנ"פ הוא לו שצריך ליקח רבית עש"ה וא"כ הכא דלהמלוה הוא פקוחנ"פ ליטול ברבית איסוה"נ מהראוי לומר להיפך דהלוה איסורא עביד דלדידי' ל"ה פקוחנ"פ ליתן רבית להמלוה וא"כ הו"ל ליתן האיסורי הנאה להמלוה בחנם אם צריך להם המלוה שהוא חולה מסוכן במתנה ולא מצד רבית ע' בש"ע יו"ד (שם סעי' ה') י"ל דדוקא המלוה איכא למימר דעובר אף היכא שהלוה לא עביד איסורא כגון שהוא פקוחנ"פ אבל היכא שהותר להמלוה ליקח הרבית שהוא פקוחנ"פ לו כנ"ל גם הלוה אינו עושה איסור כמו"ש התוס' בב"מ ע' בד"ה מעות של יתומים בתי' הב' ע"ש ובטו"ז יו"ד (סי' קנ"ט ס"ק ג') ובחו"ד שם ובפרט דליכא לאוקמי קרא דתרבית לא תתן אכלך ללאו על הלוה כיון דקרא זה קאי לאזהרה למלוה וכמבואר בש"ס סו"פ א"נ וברמב"ם פ"ד מה' מלוה ולוה ה"ב וא"כ שוב לא משכח"ל תרבית בלא נשך אבל עדיין תיקשי קו' הנ"ל על הא דקאמר בש"ס דלא משכח"ל נשך בלא תרבית והא משכח"ל כשהלוה הוא חולה מסוכן ואיסוה"נ הותרו לו לאכילה ונתן למלוה איסוה"נ ברביתא דנשך איכא שנושכו להלוה בדבר שראוי לו ותרבית ליכא דלהמלוה אינו שוה כלום כיון שאסובה"נ ובזה ל"ש תי' הנ"ל

והנ"ל להוסיף ע"ז לישב גם הקו' מנשך בלי תרבית דהרי לשון הכתוב את כספך לא תתן לו בנשך וגומר (ויקרא כ"ה ל"ז) וביד אפרים ליו"ד מהגאון רז"מ זצ"ל (בסי' ס"א) התווכח עם הקצוה"ח בחו"מ (סי' רמ"ג בסק"ד) שחידש דגם בנותן לכהן חשו"ק מתנות כהונה יצא יד"ח נתינה דכמו שכ' הפר"ת דבנותן לכהן בע"כ אעפ"י שאינו רוצה לקבל שמי' נתינה א"כ גם בנותן לחשו"ק נפטר כדאמרינן ביבמות דד"ת שוטה מתגרשת כיון דל"ב בגט דעת האשה והגאון רז"מ ז"ל חולק עליו ותו"ד דגם היכא דכתיב ונתן לחוד ג"כ צריך לבוא לרשותו בענין שיהא זוכה בו במכר ומתנה וה"נ ונתן לכהן כתיב צריך ליתן בענין שיהי' הכהן זוכה בו ובגט נמי אי הוה כתיב ונתן לאשה הי' צריך לבוא לרשותה והא דכתיב בידה היינו לומר מה יד דסמוכה לה דהיינו עומדת בצד חצירה כיון שהוא חוב לה וא"כ אע"ג דנימא דמהני נתינה בע"כ במתנ"כ היינו משום שמקיים בעצמו ונתן שנתן בענין שיזכה הכהן ואם זה אין רצונו לקבל זו עכבה שאינה ממנו ובשביל זה לא נתבטל מצות נתינה אבל אם נותן בענין שלא יזכה בו הכהן או שזה אינו בר זכי' א"כ לא קיים מצות נתינה שאמרה תורה והר"ז כמניח במקום הפקר עכ"ד ז"ל עש"ה ולפי"ז יש מקום לומר דאיסוה"נ דידוע דאין זכי' בהם כלל והא דאמרינן בע"ז (מ"ב.) בע"ז של נכרי דלמא מגבהה לה והדר מבטל לה משמע דיש בה זכי' אע"ג שאסובה"נ כבר עמד ע"ז הר"ן על האלפסי וכ' לתרץ משום שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה ע"ש ומשמע דשאר איסוה"נ אין יכול לזכות בו, (ועי' בקצוה"ח (סי' ת"ו סק"ב) שלא כ"כ ע"ש) ובפרט לפימ"ש ביא"פ ליו"ד שם דכל שאין בו שו"פ אין בו זכי' כלל יעיי"ש ובס' מנחת פתים ממורי זצ"ל בחו"מ בשירי מנחה (סי'