אמרי כהן פ

דובאתם שמה והבאתם שמה בודאי דתליא ברגל שהוא זמן ביאה למקדש וכמו"ש הטו"א בעצמו שם רק דקש"ל דהרי איכא עבירת עשה ג"כ במתנ"ע מיד העשה דמוצא שפתיך תשמור ומהראוי שיעבור עלי' מיד כמו הלאו דב"ת ולמה לא כ"כ רבינו ז"ל וכנ"ל ואך י"ל דכבר כתבו המחברים דאע"ג דבהקדש מועיל מחשבה עי' בשבועות (כ"ו:) ה"ד לענין שמחויב לקיים מחשבה ג"כ אבל מכ"מ הלאו דבל יחל דברו וכן העשה דמוצא שפתיך תשמור אינן רק במקדיש בדיבור משא"כ במקדיש במחשבה ליכא בהו הלאו והעשה הנ"ל דשם דיבור כתיב ולפי"ז בצדקה דלכמה פוסקים מועיל מחשבה להתחייב כמו בהקדש עי' בש"ע יו"ד (סוס"י רנ"ח) דהרמ"א מביא ב' דעות בזה וכן המחבר בש"ע חו"מ (סי' רי"ב סעי' ת') ע"ש ונחזי מה הוא דעת רבינו הרמז"ל בדין זה שסתם ולא כתב דין מחשבה לענין צדקה והנה לפימ"ש בביאור הגר"א לש"ע חו"מ שם בשם הר"ן דלפי שיטת הגאונים לפסוק בכ"מ כאת"ל א"כ בסוגיא דפ"ק דנדרים (ז'.) דקאמר את"ל דיש יד לצדקה והיינו משום דצדקה איתקש להקדש לכל מילי א"כ מהני מחשבה בצדקה כמו בהקדש עש"ה ומעתה הרי רבינו ז"ל בפ"ח מה' מתנ"ע ה"ב פסק דיש יד לצדקה ומשום דפסק כאת"ל כמו"ש מרן הכ"מ שם טעמו א"כ ממילא דמועיל מחשבה בצדקה ג"כ כמו בהקדש לפי"ד הר"ן הנ"ל דהא בהא תליא וכמובן

ואמנם ראיתי למרן הב"י ז"ל בטוש"ע יו"ד שם בבדה"ב שלו שם כ' עמש"כ מקודם בשם תשו' הרא"ש דדוקא בהקדש מועיל מחשבה אבל בצדקה צריך להוציא בשפתיו דוקא שכן פי' רב אלפס וכו' והרמב"ם בפ"ח ממתנ"ע עכ"ל עש"ה וחפשתי בכל הפרק הנ"ל ולא מצאתי המקום לה"ר מינה דבצדקה לא מהני מחשבה ואם כוונת מרן ז"ל הי' לדקדק ממש"כ רבינו ז"ל בפרק הנ"ל בהלכה א' דהצדקה הרי הוא בכלל הנדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו צדקה חייב ליתנה לעניים מיד כו' משמע דדוקא אמירה מהני ולא מחשבה מדכתב האומר ולא אשמעינן רבותא דאפי' מחשב מהני. הנה בעיקר הדבר אם לשון אמירה נאמר דוקא על דבור בפה ולא על מחשבה יל"ע טובא והדבר תליא בפלוגתא דרבוותא אם שהתוס' בגיטין (ע"א.) בד"ה והא יכול לדבר כו' דאמירה ודאי ל"ה אלא בפה ע"ש כבר הביא החת"ס בתשו' חיו"ד (סי' רכ"ז) מד' הרמב"ן עה"ת בפ' יתרו עה"כ ויאמר אני חותנך יתרו דהיינו אמירה באגרת דע"י שלית ל"ש לומר אני חותנך הרי דס"ל להרמב"ן דשייך אמירה באגרת עש"ה שהאריך בעני"ז ולפעד"נ להוכיח דגם ד' רבינו הרמז"ל הוא כן דלשון אמירה נופל על כתיבה דהנה בש"ס דגיטין (מ':) אמרינן האומר עשיתי פלוני עבדי ב"ח וכו' אריו"ח וכולן בשטר ופרש"י ללשון ראשון דהאי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו אחד מן הלשונות הללו ומוסר אבל באמירה בעלמא ל"ה ב"ת עש"ה שהביא רש"י ז"ל עוד פי' ע"ד ריו"ח דלפי"ז אין ראי' דלשון האומר הוא על הכתיבה והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' עבדים בה"ב העתיק דין הש"ס דגיטין הנ"ל בכותב בשטר והיינו כלשון א' דרש"י הנ"ל וא"כ מוכרח לפרש דלשון האומר דקתני בברייתא נאמר על כתיבה וכנ"ל ואמנם כ"ז לענין כתיבה אם היא בכלל לשון אמירה אבל מחשבה אם היא בכלל אמירה כבר הוכיח הגאון בעל חת"ס ז"ל בתשו' שמה דהדבר פשוט דאמירה בלב הוה אמירה כדכתיב ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו יעש"ה וא"כ אין הוכחה ממ"ש רבינו האומר סלע לצדקה כו' דאתי למעט מחשבה כיון דבלשון אמירה נכלל גם מחשבה [וידענא שיש להשיב על דברינו דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ואין לה"ר מלשון תורה ללשון חכמים כידוע]

וכן אין לומר דכוונת מרן הב"י ז"ל הי' לדייק ממש"כ רבינו שם בהלכה ה' דבהי' לעניים הנאה בעיכוב המעות ביד הגבאי כו' הרי אותו הגבאי מותר ללות אותם המעות של עניים ופורע שהצדקה אינה כהקדש שאסור ליהנות בו עכ"ל וא"כ משמע דצדקה דין הדיוט לה ואינה כהקדש וא"כ ל"מ מחשבה בצדקה מה"ט וכמו"ש הרא"ש בתשו' הובא ביתה יוסף שם ע"ש. ז"א דלעולם איכא למימר דלענין מחשבה דין צדקה כהקדש דמהני מחשבה ואעפי"כ מותר ליהנות ממנה דהא מקור ד' רבינו הנ"ל נובע מש"ס ערוכה בערכין (ו':) דאמרי' שאני ר"י דניח"ל לעניים דכמה דמשהי מעשה ומייתי להו עייש"ה וא"כ מה יענו אותם הפוסקים דס"ל דמהני מחשבה בצדקה לסוגיא הנ"ל דמפורש יוצא דמותר להלוות מצדקה ומסתמא גם הם ז"ל הכי ס"ל להלכה וע"כ דאין זה בזה תלוי דהנאה מותר ואעפי"כ חשיב כנדרי גבוה דמועיל מחשבה בה כמו לענין לאו דב"ת דשוה צדקה להקדשות שעובר על ב"ת וא"כ אין ראי' מד' הרמז"ל דל"מ מחשבה בצדקה

איברא דעיקר ד' הרמז"ל הנ"ל שכ' שצדקה אינה כהקדש שאסור ליהנות בו צ"ע דמשמע מדבריו ז"ל דבהקדש בכה"ג הי' אסור ליהנות בו ודוקא בצדקה שרי והרי מבואר בירושלמי הובא בתוס' פסחים (ס"ו:) בד"ה והא קא עביד עבודה בקדשים דכל עבודה של צורך הקרבן אין בו מעילה עש"ה וא"כ גם בהקדש מה שיש להקדש הנאה מזה לית בי' משום מעילה וממילא דלא מיתסר בהנאה דהא בהא תליא וא"כ בכה"ג דאיירי מיני' רבינו ז"ל שמותר ליהנות מצדקה כגון ביש לעניים הנאה מזה שנהנה הגבאי מהצדקה בעיכוב מעותיהם וא"כ הצדקה נהנית מזה וחשיב כלצרכה דגם בהקדש כה"ג שרי לפי"ד הירוש' הנ"ל והבן וצ"ע

סו"ד נחזור לקמייתא דדברי מרן הב"י ז"ל שרמז לד' הר"מ ז"ל בפ"ת ממתנ"ע דמוכח מינה דלי"ל מחשבה בצדקה צ"ע לפענ"ד וא"י לאיזה מקום כיון הוא ז"ל ואם כנים אנחנו בזה שיש מקום לומר בד' רבינו ז"ל דמהני מחשבה בצדקה א"כ מיושב מה שלא כ' רבינו ז"ל בפי"ד ממעה"ק הי"ג הנ"ל דעובר בצדקה על העשה דמוצא שפתיך תשמור מיד בקיימי עניים דכיון דכולל כל עניני חיוב צדקה ואיכא חיוב צדקה במחשב ג"כ ואז ליכא העשה דמוצא שפתיך תשמור כנ"ל לכן לא כתב רק דעובר בלאו דב"ת מיד שזה עובר גם במחשבה בצדקה משא"כ העשה אינו עובר תמיד וכנ"ל

איברא דלקושטא דמילתא נ"ל דד' הרמז"ל דבצדקה ל"מ מחשבה והוכחה לזה ממש"כ בפי"ד ממעה"ק הי"ב דבנדרים ונדבות א"צ להוציא בשפתיו כלום אלא אם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלום חייב כיצד וכו' וכן כל כיו"ב מנדרי קדשים ונדבותן ואח"כ בהי"ג כתב אחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים שאדם חייב בהן מערכין ודמים ומעשרות ומתנ"ע מצ"ע מה"ת שיביא הכל ברגל שפגע בו תתלה וכו' ע"ש משמע להדיא דדוקא לענין חיוב הבאה ברגל ראשון נכלל גם ערכין ודמים ומעשרות ומתנ"ע משא"כ לענין חיוב במחשבה לא כתב רק בנדרים ונדבות בקדשים דמועיל גמר בלבו ולא חשב כל הני שחשב להלן