אמרי כהן עט

עדות שאילה"ז בממון כמו בדינ"פ ולפי"ז ל"מ עדות של שטר שא"ב אחריות משא"כ רבנן דר"מ לשי' אזלי דס"ל דסגי בדין בחד וקשה קו' הטו"א הנ"ל וצ"ל דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וא"כ מהני גם עדות שבשטר שא"ב אחריות אע"ג דהוי כדין מרומה ולית בי' דו"ח וכנ"ל

וכבוד אחי יקירי הוא המל"ת החתן הרב החריף ובקי בכל חד"ת ומוסמך להוראה מר יעקב ארי' שליט"א הערני להוכיח דבעדות החודש לא בעינן כלל עדות שאתה יכול להזימו דהרי קיי"ל דכאשר זמם ולא כאשר עשה ויש פוסקים ס"ל דאפי' בממון שייך ד"ז ולא כאשר עשה והוא ד' הריטב"א בב"ק הובא בתומים לחו"מ (סי' ל"ח) וע' בתוס' ב"ק (ד':) שכ' להיפך מזה ובקידוה"ח הרי יהי' בכל פעם כאשר עשה דהא קיי"ל דאין העדים נעשין זוממין עד שיגמור הדין ובקודוה"ח נקרא הגמר דין בעת שאמרו הבי"ד מקודש ונתקדש החודש כדמשמע בש"ס ר"פ ראוהו בי"ד הנ"ל וא"כ בשעת הגמר הדין כבר הוא אשר עשה ול"ש בי' הזמה וכעי"ז העיר בתומים שם דהאיך הוי עשאילה"ז בממון כשיפטרו הבי"ד ע"י עדותן הרי הוא כבר כאשר עשה ותי' דעדיין לא מיקרי כאשר עשה משום דאפשר בחזרה וזה ל"ש בעדות קידוה"ח דלא יתבטל הקידוה"ח אפי' אם יוזמו העדים דקיי"ל אתם אפי' מוטעין וכמו"ש המנ"ח במצוה הנ"ל להדיא וא"כ לעולם בעדות החודש הוא כאשר עשה ול"ש בי' הזמה וע"כ דבעדות החודש ל"ב כללא דעשאילה"ז עכ"ד ויפה העיר

סימן יח

ב"ה יום ד' שמות תרצ"ז. להבחור כהלכה החריף ובקי מופלא ומופלג בתו"י מר שמואל אלי' מיללער נ"י מבאכניא

מכתבך עם חידו"ת היקרים השגתי לנכון וברצוני הי' להשיב לך תיכף כאשר הבטחתי לך אבל מטירדות שונות לא עלתה בידי להשיב לך עד כה שנפניתי לעיין בדבריך ולהשיב לך תשו' כיד ה' הטובה עלי: הבאת ד' הרמב"ם בפ"ח מה' מתנות עניים ה"א שפסק באומר סלע זה לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עבר בבל תאחר שהרי בידו ליתנו מיד ועניים מצויין הם. ותמהת שסותר משנתו דבפי"ד ממעה"ק הי"ג כ' דאחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים שאדם חייב בהן מערכין ודמים ומעשרות ומתנות עניים מצ"ע מה"ת שיביא הכל ברגל שפגע בו תחלה כו' עברו עליו שלש רגלים ולא הביא קרבנותיו שנדר או התנדב או שלא נתן הערכים והחרמים והדמים הר"ז עבר בל"ת שנאמר לא תאחר לשלמו עכ"ל ומשמע דפסק דגם בצדקה בעינן שיעברו עליו ג' רגלים שיעבור בב"ת וזה דלא כמו"ש בפ"ח מה' מתנ"ע הנ"ל דבצדקה עובר בב"ת מיד עכ"ק. הנה בעיקר הסתירה הזאת כבר עמד הגאון בעל הטורי אבן ז"ל באבני מלואים בר"ה דף (ו') יעיי"ש. אך הוא ז"ל העיר לדקדק בלשון רבינו ז"ל גופא בפי"ד ממעה"ק הנ"ל שבר"ד קחשיב נו"נ וערכים ודמים ומעשרות ומתנ"ע דבכל אלו עובר בעשה לאחר רגל א' ובסו"ד כ' דבעבר עליו ג"ר ולא הביא קרבנותיו כו' או שלא נתנו הערכין והחרמין ודמים שעובר בלאו דב"ת לא חשיב אלא מילי דמקדש או של מזבח או של בדה"ב ואלו למתנות עניים שייר אלמא דס"ל כיון דלאו מילי דמקדש הוא לא תלו בביאה ולאלתר עובר בב"ת וכמו"ש בפ"ח ממתנ"ע שם ולמה לא יעבור גם בעשה מיד בצדקה משום מוצא שפתיך תשמור יעיי"ש שלא תי' כלום ע"ז

וראיתי בחי' חתם סופר לנדרים דף (ג':) בד"ה אמר רבא כו' שכ' בזה"ל והנה בפ"ק דר"ה אמר רבא דצדקה מחייב עלה לאלתר דהא קיימו עניים וכ"פ הרמב"ם בה' מתנות עניים ובפי"ד ממעה"ק פסק בלקט שכחה ופאה ג' רגלים והקשו עליו הא קיימו עניים. אמנם מצאתי בחינוך פ' תצא שכ' טעם לחלק בשלמא צדקה התנדב מרצונו משא"כ לקט שכחה ופאה ע"כ רמי רחמנא עלי' וזמנו ג' רגלים ע"ש ואין מובן לחילוק זה ע"כ נלפע"ד דהרמב"ם והחינוך מפרשו טעמא דקיימו עניים דהו"ל כאלו התנה בפירוש ע"מ ליתנו לאלתר וכמו"ש הר"ן כאן גבי שלא איפטר וכו' וא"כ תינח במה שהוא קיבל על עצמו ליתן צדקה בודאי דעתו ליתן מיד שימצא עניים ומשו"ה פסק הרמב"ם שאפי' לא קיימו עניים צריך להפריש מיד מה"ט שאם יבואו פתאום עניים מרחוק יהי' הסלע מוכן ליתן להם כו' וכ"ז במה שנודר מרצונו משא"כ בלקט שכחה ופאה דע"כ רמי רחמנא עליו ל"ש אנן סהדי ע"כ אפי' קיימי עניים זמנו ג' רגלים עכ"ל החת"ס ע"ש, הנה מ"ש בשם הרמז"ל שפסק בפי"ד ממעה"ק דבלקט שכחה ופאה ג' רגלים. יפלא לכאורה שלא נמצא שם בפרק זה רק מש"כ בהלכה י"ג הנ"ל ושם לא דיבר מלקט ושכחה ופאה כלל, ואולי כוונת החת"ס להלכה זו באמת רק משום שדקדק רבינו ז"ל לכתוב שם "עם שאר הדברים שאדם חייב בהן מערכין וכו' ומתנות עניים" משמע דאיירי ממתנות עניים שחייב להפרישם בע"כ מכח ציווי התוה"ק ולא מחמת דיבורו כמו בפ"ח מה' מתנ"ע הנ"ל שאיירי באמר סלע זו לצדקה כמו"ש שם וזש"כ החת"ס דבפי"ד ממעה"ק איירי בלקט שכחה ופאה דזה הוא מתנ"ע שחייב להפריש בע"כ. ולכן יפה העלה לתרץ בחילוקו הנ"ל בין צדקה סתם שאדם נדר מרצונו ללקט שכחה ופאה דבעי' ג' רגלים. אכן גם בתירוצו לא העלה ארוכה לדיוקו של הטו"א ז"ל הנ"ל בד' הרמב"ם ז"ל דמשמע מד' בפי"ד ממעה"ק שם דלא השוה מתנ"ע לשאר דברים רק לענין העשה אבל ללאו דבל תאחר באמת עובר במתנ"ע מיד מדלא חשבי' בסיפא וכנ"ל ולפי דעת החת"ס בפי' ד' הרמב"ם ז"ל נראה שתפס בכוונתו דגם במתנ"ע דאיירי שם (כגון לקט שכחה ופאה לפי פשוטו) הוצרך שיעברו עליו ג' רגלים שיעבור בבל תאחר וכמו"ש להדיא וא"כ צריך לומר דמש"כ הרמז"ל בסיפא דבעבר עליו ג' רגלים ולא הביא קרבנותיו כו' עובר בבל תאחר קאי גם אמתנ"ע דלעיל ואע"ג שלא חשבי' בהדיא סמך עצמו אמה שכבר חשבי' ברישא. והוא דוחק גדול לומר כן כיון דחזינן ביתר הדברים שחשב רבינו ז"ל ברישא לענין העשה פרט אותם עוה"פ בסיפא לענין הלאו דב"ת ולא סמך עצמו עמש"כ כבר ברישא א"כ מהכ"ת לומר על מתנות עניים בלבד שסמך עמש"כ ברישא וא"כ נראה מזה באמת כד' הגאון בעל הטו"א ז"ל דמתנ"ע לא כלל באמת בסיפא לענין הלאו דב"ת וכמובן

ועלה בדעתי לומר בישוב דעת רבינו הרמז"ל לפי"ד הטו"א ז"ל שמפרש דעתו ז"ל דלכן לא כלל מתנ"ע בסיפא לענין הלאו דב"ת משום דעובר עליו בב"ת מיד וא"צ ג' רגלים משא"כ ברישא דאיירי בעשה