אמרי כהן עח

בדינ"מ אבל הרי"ף שכפיה"נ לא פסק כר"א דבפרק אד"מ פסק כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין ובפ"ק לא הביא ד' רב אחא רק דברי רבא עי' בב"ח חו"מ שם אבל יש לדחוק דגם ד' הרי"ף דמה"ת כשר חד לדון דינ"מ ואעפי"כ פסק כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין דאלמוהו רבנן לתקנתם כמו"ש הכ"מ בפ"ב מה' סנהדרין ה"י בטעם הרמז"ל יעש"ה וכיון שכן ניחא מה דלא הביא ד' רב אחא משום דלא נפק"מ להלכה בזה דהא מדרבנן בעינן שלשה ואפילו בדיעבד לא סגי ביחיד ודו"ק

ועפ"י יסוד זה יש לישב קו' המנ"ח הנפלאה במצות קידוה"ח על המשנה דר"ה (כ"ב.) במעשה דטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני בי"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו והרי בנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה ואי נימא דהעבד לא נתכוין להעיד ולכן שפיר קבלו הכהנים אותו ואת בנו דבלא נתכוין הפסול להעיד לא נתבטל עדות הכשרים א"כ כמו"כ קשה על הבי"ד דהאיך קבלו אותו ואת עבדו הא הבן הוא פסול לשיטתם והו"ל נמצא א' מהם קאו"פ וצ"ל דהבן ג"כ לא נתכוין להעיד וא"כ קשה לשי' הש"ך בחו"מ (סי' ל"ו) דאם הכשרים ג"כ לא כיוונו להעיד שוב אפי' אם הפסול לא נתכוין ל"מ ואמרי' דעדותן בטלה א"כ בכאן שמעבד והבן לא כיוונו להעיד א"כ בין להכהנים ובין להבי"ד לא נשאר רק ע"א כשר דהיינו טובי' הרופא עכ"ק והקושי' מפורסמת בעולם התלמודי ולפי דרכנו הנ"ל י"ל דהרי לשי' הכהנים שסברו כר"ש דקרובים כשרים בקידוה"ח להעיד ורק דמיוחסין בעינן כמו"ש התוס' ולכן קבלו אוא"ב צ"ל דס"ל דבקידה"ח לא בעינן עדות שאתה יכול להזימו דהא הירושלמי הנ"ל מסיק דא"א לומר דעדים הקרובים זל"ז כשרים דא"כ נמצא שאינו נהרג עד שיוזם חבירו ונמצא נהרג עפ"י עדות הקרוב אך כ"כ בשם הנוב"י לחלק דדוקא בדינ"פ שייך זה כיון דצריך בי' עדות שאילה"ז ושייך הזמה בעיקר העדות אבל בדינ"מ דל"ב עדות שאילה"ז אין להוכיח מהזמה דהזמה מעלמא קאתי כמבואר בסנהדרין (כ"ח.) וכנ"ל וא"כ אם אתה מכשיר קרובים בעדות החודש עכצ"ל דל"ב בי' עדות שאילה"ז ושייך בי' לומר דהזמה מעלמא קאתי ול"ק קו' הירושלמי א"כ בהוזם יענש עפ"י עדות אחיו וכמובן ולפי"ז נאמר לפימ"ש הפרישה בחו"מ (סי' ל"ח ס"ק י"ד) בטעם הד' דנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה משום דבעינן שכל העדים יהיו ראויין להעיד דאז כולן ראויין להזמה דאי אינן ראויין להעיד כולם ג"כ אינם ראויין להזמה ותנן התם דר"ש אומר מקיש שלשה לשנים מה שנים אין נהרגין עד שיוזמו שניהם אף שלשה וכו' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים ולכן בנמצא א' מהם פסול להעיד דא"ר להזמה בטלה כל העדות עכ"ד עש"ה ונמצא דבעדות החודש למדס"ל דל"ב עדות שאילה"ז גם בנמצא קאו"פ לא נתבטלה העדות כולה וא"כ לר"ש דקרובים כשרים בעדות החודש בעכצ"ל לדידי' דל"ב בעדות זה עדות שאילה"ז כנ"ל וא"כ גם בנמצא קאו"פ לא נתבטל העדות וא"כ א"ש מה שהכהנים קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו אף דמיירי שהעבד נתכווין להעיד והבן לא נתכוין להעיד מכ"מ ל"א בזה דנמצא א' מהם פסול עדותן בטילה לפי שיטתם דקרובים כשרים לעדות החודש וא"כ ל"ק על הבי"ד ג"כ דהאיך קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו דהא י"ל דהעבד כיוון להעיד והבן לא כיוון להעיד ובכה"ג ל"א נמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה גם לשי' הש"ך הנ"ל וא"ש עד"פ בס"ד ודו"ק בכ"ז

עוד נשאר דיו בקולמסי לומר עפ"י הדברים האמורים לעיל בפי' מה דאמרי' בש"ס דב"מ (י"ג.) דאמר שמואל אומר הי' ר"מ שט"ח שאין בו אחריות נכסים אין גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי. והקשה בחי' הרי"מ לב"מ שם על לישנא דאומר הי' ר"מ מהיכן למד כן מד' ר"מ ואין לומר דבפי' אמר כן דהא ריו"ח פליג ע"ז עכ"ק וכוונתו דאי הי' ר"מ אמר כן בפי' ל"ה פליג עלה ריו"ח (ובאמת י"ל שנחלקו בזה אי ר"מ אמר הכי או לא וכמו שמצינו כעי"ז בשבועות (כ"ו.) דקמיפלגי אליבא דרב אי אמר הכי אי לא עיי"ש) והנ"ל לתרץ דמד' ר"מ שאמר כן במקו"א למד זה שמואל דבשט"ח שאין בו אחריות אינו גובה בו כלל דהנה רש"י בב"מ שם ביאר הטעם אליבא דר"מ שאינו גובה בשטר כזה לא ממשעבדי ולא מבנ"ח וז"ל דשטרא דלא שעבד בה נכסים לא שטרא הוא והוה כמלוה ע"פ ושאין עליו עדים עכ"ל וצ"ב דלמה נחשב כאין עליו עדים וביאר בחי' הרי"מ דבאמת כל עדות שבשטר חשיב עדות שאי אתה יכול להזימו דשמא אחרוהו וכתבוהו וכמו"ש הרמב"ם רק דמדרבנן מהני העדות משום נעילת דלת ולכן בשטר זה שאין בו אחריו' דשדי זוזי בכדי ל"ש נעילת דלת וגם דהוי כמלתא דלא שכיחא וגם כדין מרומה דמסתמא לא שדי איניש זוזי בכדי ומורה זה שלא לוה ולא מהני עדות שאאיל"ז כמו בדין מרומה דצריך דו"ח ולכן מיפסל עדותן ואינו גובה בשטר זה עכ"ד ז"ל ע"ש ואמנם התינח א"נ דבממון בעינן עדות שאילה"ז וכד' הש"ך בחו"מ (סי' ל"ג) אבל לד' הנוב"י הנ"ל דבממון לא בעינן כלל עדות שאילה"ז אין מקום לד' הרי"מ הנ"ל וא"כ מהראוי לגבות גם בשטר שאין בו אחריות אע"ג דהוא עדות שאאילה"ז וכמובן והנה כבר הבאתי קו' הטו"א למ"ד דמדאורייתא חד כשר לדון דינ"מ דהרי הוא עדות שאאילה"ז לד' התוס' בסנהדרין (ט' ובכ"ד דבעינן יכול להזימן בב"ד זה דהא עדים זוממין קנסא ובקנס בעינן ג' מומחין וא"כ אין אתה יכול להזימן אצל זה שדן ביחידי והוכחתי מזה דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וכנ"ל

ואך לר"מ לשי' לק"מ קו' הטו"א הנ"ל אם כי ר"מ ג"כ ס"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא כמבואר במכות (ד'.) אבל בקצוה"ח חו"מ (סי' ג' ס"ק ב') כתב לישב קושי' הכ"מ בפ"ב מה' סנהדרין שהקשה לד' הרמז"ל דחד סגי מה"ת לדון דינ"מ מהא דאמרינן בסנהדרין מקשינן ריבים לנגעים אי מה ריבים בשלשה כו' אלמא דמדאורייתא בעי שלשה ותי' הקצוה"ח דהתם דברי ר"מ הוא ור"מ ודאי ס"ל דבעי שלשה דבפ"ק דסנהדרין סובר ר"מ דפשרה בשלשה וחכמים סברי בחד סברוה דר"מ מקיש פשרה לדין ודין בשלשה וכו' ודחי דכ"ע ס"ל דדין בג' מ"ס מקיש פשרה לדין ומ"ס לא מקיש פשרה לדין וא"כ ר"מ מדסובר פשרה בג' ע"כ ודאי ס"ל דדין בג' וא"כ לר"מ שפיר קאמר ומה ריבים בג' אבל אט לא ס"ל כר"מ וס"ל דדין ביחיד עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ דלר"מ בעינן ג' והיינו מומחין דבודאי ס"ל עירוב פרשיות כתיב ומשם נשמע ג"כ מומחין ושלשה וא"כ לק"מ קו' הטו"א הנ"ל אליבי' ושפיר ס"ל דבממון בעינן עדות שאילה"ז וא"כ לא מהני עדות שבשטר שאין בו אחריות כיון דל"ה עדות שאילה"ז וא"כ א"ש לישנא דאומר הי' ר"מ דהיינו ר"מ לשי' דס"ל דדין בעי ג' מומחין מה"ת וא"כ אין להוכיח דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וא"כ הדרן לכללא דבעינן