אמרי כהן עו

ולכאורה לא על הנתיה"מ בלבד תסוב תלונתי דהא לד' החולקים על הרמז"ל וסברי דיחיד מומחה סגי לכל הדברים שצריך בי"ד ואפי' לענין הודאה בפניו חשיב כמודה בבי"ד וכמוש"פ הרמ"א בחו"מ שם סעי' ב' והוא ד' הטור בשם הרא"ש ז"ל א"כ פשיטא דגם לקבל עדות סגי יחיד מומחה אליבי' וא"כ תקשי כנ"ל דלמה קאמר בש"ס דסיפא איצטריכא לי' וכו' ולא אמר דגם הרישא איצטריכא לי' דלא נימא דסגי בקידוה"ח יחיד מומחה לקבל עדות כמו בדינ"מ ואך י"ל דבאמת הא דקאמר בש"ס שם דהו"א דבקידוה"ח סגי ביחיד מומחה כמו בדינ"מ ופירשו התוס' שם דקאי בכאן למ"ד ספ"ק דסנהדרין (ג'.) דד"ת חד נמי כשר ע"ש העיר בטו"א שם דהא למ"ד דחד נמי כשר א"צ שיהא מומחה דאפי' הדיוט כשר כדמוכח בסוגיא שם דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן מה"ת בעינן ג' ומומחין דוקא ולמ"ד מה"ת חד נמי כשר אין חילוק בין הדיוט למומחה עכ"ק ובישוב קו' הטו"א עכצ"ל דהש"ס דר"ה כאן חולק אש"ס דסנהדרין וס"ל דגם אי חד נמי כשר מה"ת מ"מ בעינן שיהא מומחה עכ"פ ואי לא"ה לא מועיל גם לד"ת וכמו שהיא באמת שי' רבינו הרמז"ל בפ"ב מה' סנהדרין ה"י דמותר לאחד לדון מה"ת ודוקא אם הוא מומחה ע"ש ובהי"א שם, וכמו שביארו התומים והנתיה"מ שם טעמו ונימוקו וכ"ה שי' הש"ס דר"ה כאן. אבל הרא"ש והפוסקים אחריו דפסקו כרב אחא בסנהדרין שם דמה"ת חד נמי כשר והיינו אפי' הוא הדיוט ע' בסמ"ע וש"ך (רס"י ג') בזה שפיר י"ל דאם הוא יחיד מומחה דינו ממש כבי"ד לכל הדברים ואפי' לקבל עדות ביחידי משא"כ בש"ס דר"ה כאן דלא קאי לרב אחא ס"ל דאף דיחיד מומחה סגי לדון מה"ת מ"מ לענין קבלת עדות בעינן בי"ד של שלשה כן י"ל לד' הפוסקים החולקים על הרמז"ל דלא תיקשי לדידהו מש"ס דר"ה כאן. אבל בישוב ד' הנתיה"מ א"א לומר כן דהא הוא ז"ל קאי אליבי' דהרמז"ל ורבינו הרמז"ל הרי ס"ל להלכה כשי' הש"ס דר"ה הנ"ל וכמו"ש הרשב"א בתשו' הביאו מרן הכ"מ שם דמש"ס דר"ה הנ"ל הוא מקור ד' רבינו ז"ל דמה"ת חד כשר לדון ודוקא יחיד מומחה מדמצריך קרא ע"ז למעט בקידה"ח דלא סגי יחיד מומחה כבדינ"מ משמע דבדינ"מ צריך עכ"פ יחיד מומחה לדון יעיי"ש בד' ז"ל ומש"ס דר"ה הרי מוכח דלקבלת עדות לא מיתכשר יחיד מומחה מדקאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' ולא אמר דרישא איצטריכא לי' וכנ"ל והאיך כתב הנתיה"מ להיפך מזה בשי' הרמז"ל וצ"ע

ודע דמשכ"ל דעיקר הקידוש נגמר ע"י אמירת מקודש מקודש כדמוכח בש"ס כאן דבלא הספיקו לומר מקודש ביום אינו מקודש עי' בטו"א כאן בד"ה ולא הספיקו לומר מקודש כו' מש"כ בעינ"ז. זה הוא אליבא דכ"ע ואפי' למ"ד לעיל (כ"ד.) דנראה בזמנו אין מקדשין אותו ע"ש ה"ד שא"צ לומר מקודש בפה אבל עכ"פ מצוה על הבי"ד שיקדשו עפ"י הראי' ויקבעו החודש או ביום ל' או ביום ל"א ויסכימו ע"ז וכמו"ש המנ"ח במצוה ד' להכריח כן דלא כהיע"ד יעיי"ש וא"כ הקביעות הזה נקרא גמר דין חוץ מחקירת העדים וכמובן

ובעכצ"ל כן לפי"ד הרמב"ן בספהמ"צ מצוה קנ"ג שאין קידוה"ח מעכב ולא הוצרכו חכמים לומר מקודש אלא שהוא מצוה וכן הסכים המגי"א שם דזה שצ"ל מקודש אינו מעכב רק לכתחלה הי' צריך לאומרו בעת שאפשר עש"ה וא"כ צ"ע מזה דקתני במתני' דבלא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הר"ז מעובר הא אין האמירה זו של מקודש מעכבה כלל וא"כ בנחקרו העדים בלבד תסגי בדיעבד ומוכרחין לישב זה דכיון דעכ"פ צריכין בי"ד לחשוב ולהסכים לקביעות יום של ר"ח אם מלא או חסר וכמו"ש הרמב"ן שם דזה הוא כוונת הש"ס בב"ב (קכ"א) דמועדי ה' אתי לומר שצריכין קידוש בי"ד ומשמע מדבה"ק דעכ"פ זה מעכב בדיעבד ולכן בלא הספיקו בי"ד לומר מקודש וממילא לא הסכימו עוד על היום הלמ"ד שהוא ר"ח ולכן הר"ז מעובר ודו"ק

ולאחה"ע עלה בדעתי לישב הקושי' שהקשיתי לעיל לד' הנתיבות אליבא דהרמז"ל דיחיד מומחה כשר גם לקבלת עדות ביחידי א"כ למה לא אמרי' בש"ס דרישא איצטריכא לי' לאשמעינן דבקידוה"ח בעינן בי"ד של ג' לקבלת עדות ולא דמי לדינ"מ עפי"מ שהקשה הגאון בעל טו"א ז"ל באבני שהם לר"ה שם דהאיך ס"ל לחד מ"ד ברפ"ק דסנהדרין דמה"ת חד נמי סגי לדון דינ"מ דכתיב בצדק תשפוט עמיתך והא בדיני קנסות לכ"ע בעינן ג' מומחין דוקא כמבואר בסנהדרין (ח'.) וקיי"ל דעדים זוממין קנסא הוי כדאמר ר"ע ברפ"ק דמכות וא"כ בעינן ג' מומחין דוקא לדון דין עדים זוממין והשתא איך אחד ראוי לדון דינ"מ לפימ"ש התוס' בסנהדרין (ט') ובכ"ד דמשו"ה אין עד נעשה דיין משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים בעצמן דנין לא ירצו לקבל הזמה על עצמן. וא"כ לפי סברא זו הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה בדין זה שדן יחידי אם לא שיצטרפו עמו ב' אחרים כדי לקבל עדות הזמה וזה ל"מ לשי' התוס' הנ"ל רק שהדיינים בעצמן יהיו ראויין לדון דין הזמה בלי צירוף אחר ולא עוד אלא שמוכח מהתם דלמ"ד חד נמי סגי אפי' הוא הדיוט כשר וא"כ דיין זה איננו ראוי אפי' להצטרף עם ב' מומחין לקבל הזמה אלא צריך שלשה מומחין אחרים לקבלן וכה"ג הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה לפי הנ"ל עכ"ק ע"ש שלא תי' כלום. ובישוב קושייתו נלפע"ד עפי"ד הנוב"י קמא חאהע"ז (סי' ע"ב) דהא אי בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימו תלוי בפלוגתא דר"ע ות"ק אי עדים זוממין קנסא או ממונא דלת"ק דר"ע דעדים זוממין ממונא וא"כ אין חילוק בין עדים זוממין לשאר דיני ממונות וכיון דבעינן בעדים זוממין דו"ח והעיקר דין דדו"ח בעדים זוממין כתיב וכקו' התוס' בסנהדרין (ג'.) ע"ש ואפי' בדיעבד מעכב שם הדו"ח כגון שהא' מהעדים אמר א"י עדותו בטלה דהא בש"ס דפ' היו בודקין מסיק דעדים זוממין ועיר הנדחת וע"ז ילפינן מגז"ש וא"כ כי היכא דבע"ז ועיהנ"ד מעכב הדו"ח אפי' בדיעבד כן הדין בעדים זוממין וא"כ מוכרח להיות דבעדים זוממין בעינן עדות שאתה יכול להזימו דהא מה"ט פסול בחקירות א"י כדאמרי' בש"ס פ' היו בודקין מה בין חקירות לבדיקות וכו' א"כ ה"ה בכל דיני ממונות דהא למ"ד עדים זוממין ממונא שוה עדים זוממין לדינ"מ ובכולהו בעינן עדות שאתה יכול להזימו אבל למ"ד עדים זוממין קנסא אין ללמוד שאר דינ"מ מעדים זוממין כמו"ש התוס' שם דשאני עדים זוממין שקנסא הוא ולכך אינן משלמין רק אחר דו"ח גמור כמו שאינו משלם קנס עפ"י עצמו משא"כ דינ"מ שמתחייב עפ"י עצמו א"צ דו"ח כמו בעדים זוממין ואין הדו"ח מעכב בהו בדיעבד וא"כ ל"ב בממון עדות שאתה יכול להזימו עכ"ד הנוב"י בקיצור עש"ה ומיושב קושי' הטו"א הנ"ל דלמאן קא קשיא לי' רק לר"ע דעדים זוממין קנסא הוא וא"כ האיך חד כשר לדון דינ"מ הא הוא עדות שאאילה"ז כנ"ל ולר"ע הרי לא בעינן בממון עדות