אמרי כהן עה

אחר וא"כ כיון שהמקדיש הוא מחלל הרי צריך להוסיף חומש דקיי"ל בש"ס ריש תמורה (ב': ודף יו"ד.) דהמקדיש מוסיף חומש ע"ש ואם שי"ל דדווקא במקדיש דבר שלו אבל בנעשה שליח להקדיש דהוא ל"ה בעלי' וא"צ להוסיף חומש וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו הגאון מוהר"י ראזען ז"ל בספרו צפנת פענח על הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' ערכין הכ"ו שכתב וז"ל ובאמת זה צ"ע למה דקיי"ל דהמקדיש מוסיף חומש עי' תמורה (דף י') דיליף מקרא היכא דאמר אחד כל הרוצה להקדיש יבוא ויקדיש כגון הך דשם (דף ט'.) והקדישה אחד ופדאה אם צריך להוסיף חומש כיון דעכ"פ לאו ביתו הוא ועי' תוס' תמורה (ב':) דזה הוי גדר שליח עכ"ל ע"ש וא"כ ה"ה הכא בשעיר המשתלח המקדישו ל"ה רק שליח דהא השעיר בא משל ציבור וא"כ תליא בספק אם הוא צריך להוסיף חומש בפדיון

ואכן י"ל דהמקדיש עדיף משליח דהא המקדיש בעצמו יש לו ג"כ כפרה בשעיר המשתלח דהוא מכפר על כלל ישראל וא"כ הו"ל הוא מתכפר ומקדיש ובודאי דצריך להוסיף חומש אם פודהו ואף למשכ"ל דזה הי' הכהן גדול מכ"מ לת"ק דר"ש בריש מס' שבועות (ב':) כהנים יש להם ג"כ כפרה בשעיהמ"ש ע"ש וקיי"ל כוותי' ובפרט דבש"ס דתמורה הנ"ל לא קאי בתי' זה דרבא אליבא דר"ש דהא אליבא דר"ש משני ר"י שם בפשיטות דאיירי במת א' מהן דס"ל לר"ש דמביא חבירו בלי הגרלה ע"ש וכיון שכן דבחילול זה של שעיהמ"ש צריך להוסיף חומש שפיר אמרי' דאיכא בזה הלאו דלא תקדישו בע"מ למזבח כיון דחומש כתחילת הקדש דמי וכנ"ל

אבל בש"ס תמורה (כ"ז) הנ"ל דלא איירי בבעלים שחיללו לבהמת הקדש עפי"מ ששמעתי מכבוד מורי הגאון מופה"ד מוהר"מ אריק ז"ל האבדפ"ק שהעיר דמה אבע"ל בש"ס שם אי כוונתו להמיר או לאחולי הרי נוכל לראות אם מוסיף חומש או לא דאם רוצה לפדות צריך להוסיף חומש משא"כ בתמורה עכ"ק וצ"ל בישוב ד' הש"ס דאיירי באחר שאינו בעלי' והבעלים נתנו רשות להמיר שאמרו כל הרוצה להמיר יבוא וימיר דבכה"ג מהני כמבואר בש"ס הנ"ל ואחר א"צ להוסיף חומש כשפודה ושפיר מספק"ל להש"ס אם כוונתו להמיר או לפדיון וא"כ מוכרח מזה דמיירי באחר שפודה הקדש ואף א"נ דז"א מוכרח לומר כן מכ"מ שפיר מצינו לאוקמי דמיירי בדר"ז שאחרים פדאו דא"צ להוסיף חומש ושפיר אמרי' דאי כוונתו לחלל ליכא מלקות משום לא תקדיש בע"מ למזבח כיון דאיירי בחילול כזה שא"צ להוסיף חומש אינו עובר בלאו כיון דאינו מחדש שום הקדש וכנ"ל ודו"ק

סימן יז

ב"ה

שלו' וברכה ברבי' והמשכה לכבוד מחו' וידידי היקר ה"ה הרב הגאון המפורסים לשבח כש"ת מו"ה מנחם נחום וואכסבערג שליט"א דומו"צ בק"ק קראקא

אחדשכת"ה באה"ר כנהוג. ובדבר התמי' אשר הציע מעכת"ה נ"י לדעת הש"ך בחו"מ (סי' מ"ו ס"ק ע') דאע"ג דיחיד מומחה כשר לדון ביחידי מ"מ לענין קבלת עדות ל"מ יחיד מומחה וצריך דוקא בי"ד של שלשה ע"ש והנתה"מ (בסי' ג' ס"ק ג') חולק עליו יעיי"ש וע"ז תמה כת"ה מש"ס דר"ה (כ"ה:) דמקשה שם אהא דקתני ראוהו שלשה והן בי"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד אמאי הכ"נ נימא לא תהא שמועה גדולה מראי' וכ"ת ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך ומשני סיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א הואיל ותני דינ"מ בשלשה ואם הי' מומחה לרבים דן אפי' ביחידי ה"נ ניקדשי' ביחידי קמ"ל ומקשה ואימא הכ"נ ומשני אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקא"ל הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך וכו' עש"ה וא"כ מוכח מש"ס הנ"ל דאי לאו דאיכא קרא בקידה"ח למעט יחיד מומחה הו"א דדמי לדינ"מ ול"ה צריך כלל להושיב מחביריהם אצל היחיד רק דהיחיד מומחה בלבדו הי' כשר לקבל העדות גם לפי המסקנא ודלא כש"ך והתפלא על הש"ך והנתיבות שלא הרגישו בראי' זו עכ"ד. ולפע"ד אין כאן תימא כלל דהא שם במתני' קתני תרתי מילי חקירת העדות, ואמירת מקודש וכדקרי' לי' בש"ס התם לחקירת העדים (דהיינו קבלת העדות) תחילת דין ואמירת מקודש מקודש גמר דין דע"י אמירת מקודש מקודש נתקדש החודש ע' בש"ס דר"ה (כ"ד.) דילפינן לה מקרא ע"ש. וא"כ במשנה שם קתני ראוהו שלשה והן בי"ד יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם [היינו קבלת העדות] ויאמרו מקודש מקודש הוא הגמר של קידה"ח] ומסיים ע"ז במתני' שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ופרש"י לומר מקודש בפ"ע לכך צריך להושיב מחביריהן אצלו עכ"ל. ומעתה שפיר קאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א דליסגי ד"ז ביחיד מומחה כמו בדינ"מ דהא זה הוא אמירת מקודש מקודש כפרש"י הנ"ל והוא כמו הגמר דין בדינ"מ והו"א דכמו דבדינ"מ סגי לגמ"ד ביחיד כ"ה נמי בקידוה"ח וסגי לאמור מקודש ביחיד מומחה קמ"ל שאין היחיד נאמן ע"י עצמו וצריך להושיב מחביריו אצלו בשעת אמירת מקודש מקודש ול"ד לדינ"מ כדילפינן מקרא דויאמר ה' אל משה ואל אהרן וכ"ז לענין האמירת מקודש אבל הא דקתני ברישא שיעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם באמת צריך גם לפי הס"ד דקידוה"ח דינו כדינ"מ דהא לקבלת עדות לא סגי יחיד מומחה גם בדינ"מ רק דהס"ד הי' דלאחר שכבר הושיבו מחביריהם אצל היחיד וקיבלו העדות שוב סגי שישאר היחיד מומחה ואפי' אם השנים ילכו להם היחיד מומחה גומר הקידוש בעצמו ע"י אמירת מקודש מקודש קמ"ל דלא אלא גם לזה צריך בי"ד, ואדרבה נלפע"ד דמד' הש"ס אלו ראי' לד' הש"ך הנ"ל אליבא דהרמז"ל דלקבלת העדות בעינן בי"ד דוקא מדקאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו ולא קאמר דרישא גופא איצטריכא לאשמעינן כן דלא סגי לענין קידוה"ח יחיד מומחה לקבל עדות כמו בדינ"מ רק בעינן בי"ד של שלשה כדקתני דיעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם וע"כ דרישא לא איצטריכא לאשמעינן ד"ז כיון דהרישא איירי מענין קבלת עדות ולקבלת עדות לא סגי יחיד מומחה גם בדינ"מ רק הסיפא שאין היחיד נאמן ע"י עצמו דקאי אגמר הקידוש כנ"ל ושפיר הו"א דסגי זה ביחיד מומחה כבדינ"מ קמ"ל דלא וצ"ע מזה ע"ד הנתיה"מ שכ' להיפך אלא דגם לשי' הרמז"ל סגי יחיד מומחה לקבלת עדות וא"כ למה לא קאמר דרישא איצטריכא לי' וצ"ע: